שערי ישר חלק א רמג

לאו מטעם ביטול הי' גם המיעוט גורם דין על הכלי ובע"כ מטעם ביטול הוא, דזהו הכלל דכל היכא דשניהם מתנגדים זל"ז אז שייך דין דאחרי רבים להטות, והראי' לזה מהא דצמר רחלים עם פשתים שנתערבו וטוה מהם חוטים או עשה בגד הוי כולו כלאים אף שיהי' רובו צמר ומיעוטו פשתן, ולא אמרינן כיון שרובו צמר יהי' שם החוטים על שם הצמר לחוד, ובע"כ הטעם כיון שצו"פ מתאחדים יחד לחדש דין כלאים אינם חשובים כמנגדים זל"ז לומר אחרי רבים להטות, ורק צמר רחלים בטל בצמר גמלים משום שמנגדים זל"ז ומבטלים זא"ז, וכ"כ חלב שנתערב במים דומה ממש לדין צמר רחלים שנתערב בצמר גמלים. כנלענ"ד:

ובעיקר הדין דהיתר בהיתר בטל או לא, נראה לי דלכו"ע חשוב כמנגדים זה לזה, דכיון דמין אחד ראוי שיחול עלי' דין חדש והמין השני אינו ראוי לזה לענין זה הם מנגדים זה לזה ושייך ע"ז המקרא דאחרי רבים להטות יסוד הקבלה של תורת דין הביטולים, והתנאי השני דנקטו רוב הפוסקים דבעינן ידיעה לחלות דין ביטול ברוב ונתבאר ענין זה לעיל באורך, שהטעם בזה דכ"ז שאינו נוגע למעשה ההנהגה בפועל ליכא תורת דין ביטול ברוב, הנה בהיתר לתוך היתר יהי' תלוי אם ידיעה זו מועלת לאיזה הנהגה בכה"ג, כלומר מה שאנו יודעים שתערובות זו תגרום עלינו השתנות בעתיד, והנה מצאנו כעין ציור זה לענין דשיל"מ, דבגמ' ב"מ ד' נ"ג מפורש דמע"ש שבטל ברוב אין נתפס פדיון, ומ"מ מדרבנן לא בטל מחמת שיש לו מתירים ע"י פדיון דמדרבנן לא בטל, ומשו"ה אפשר לפדותו מדרבנן, והוא דבר נפלא לכאורה מאיזה טעם אינו בטל, דהלא אם בטל אין לו מתירים וכבר תמה ע"ז בס' מנחת החנוך, ולענ"ד הטעם בזה כיון דעיקר יסוד הביטול הוא משום דהמיעוט מעכב את דין הראוי להיות ע"י הרוב, ובדבר שיש לו מתירים קודם הביטול חשבו רבנן כאינם מנגדים זה לזה, ומה"ט אינו בטל, ומה"ת בטל כיון דעכ"פ קודם הגעת ההיתר הם מנגדים זל"ז, ועפי"ז יובן לנו דברי הש"ס במס' ב"מ לענין מע"ש דחשיב לדשיל"מ, דכיון דכ"ז שלא נתבטל אינם מנגדים זל"ז משום דהוי דשיל"מ ע"י פדיון מה"ט לא בטיל, ומה"ט בהיתר בהיתר הוא להיפוך דעכשי' אינם מנגדים, אבל אנו יודעים שלבסוף יבואו לידי נגוד ע"י עכוב הנהגה בפועל, יש מקום לומר דגם עכשי' הוא נוגע קצת למעשה לענין הנהגה אם צריך להתקדם לגמור ההשתמשות קודם הגעת זמן האיסור, ויש מקום לספק בזה אם מה"ת בטל או לא, אבל כבר הבאנו שיטת הר"ן שנקט להלכה דהיתר בהיתר בטל מה"ת ולא ראיתי מהראשונים ז"ל שיפלגו עלי' בדין זה, ועלינו להחליט דמה"ת בין שההיתר עכשי' והאיסור יבוא לאח"ז ובין להיפוך שההיתר יבוא לאח"ז והאיסור עכשי' בשני אופנים אלו בטל המיעוט בהרוב מה"ת:

אבל עדיין לא נתבאר מה שחמץ קודם הפסח בטל גם מדרבנן ולא הוי כדבר שיש לו מתירים דלא בטל מדרבנן, והלא לפימש"כ הר"ן במס' נדרים ד' נ"ב ע"א לבאר שיטת הרי"ף שכ' בפת שאפאה עם הצלי בתנור דאסור לאכלו בכותח אף דריחא לאו מילתא היא, משום דחשוב כמשהו ובטל ברוב, ובכה"ג דאפשר לאכול הפת עם בשר הוי כדשיל"מ דלא בטיל, וביאר שם דהיכא שאפשר לאכול עכשי' בהיתר חמיר דגם באינו מינו לא בטיל מדרבנן, וכשיש לו מתירים לאח"ז אינו בטל במינו ובשאינו מינו בטיל. יעו"ש, ולפי"ז יקשה בחמץ קודם הפסח למה בטיל הלא יש לו היתר עכשי', ונראה לענ"ד דצ"ל דחמץ שנתערב קודם הפסח שאינו בטל רק בשעה אחרונה קודם הגעת זמן האיסור, כלומר בשעה שאין שהות לאכלו קודם הגעת זמן האיסור דאז הוי כדבר שאין לו מתירים, ול"ק משיטת הרי"ף דהתם בפת שאפאה עם הצלי בשעה שרוצה לאכול הפת עם כותח יכול לאכלו עם בשר, - ובגליון הגרע"א ליו"ד סי' צ"ט בהא דכתב שם הרמ"א במים שנתערב עם מעט חלב שמותר לבשל עם בשר, דכתב שם דאשמעינן דלא כהרי"ף, והקשה שם הרי"ף מהך משנה דצמר גמלים שנתערב בצמר רחלים דאם רוב מצמר גמלים יותר לתופרו עם פשתן, הרי אף דאפשר לתפור עם צמר מ"מ מותר עם פשתן, ולפימש"כ לק"מ דאם הי' איזה איסור בעשית כלאים הי' דומה ענין זה לנידון הרי"ף, אבל כיון דליכא שום איסור בזה, הנה באותה שעה שאין שהות לעשותו באופן אחר אז בטל כמו בחמץ קודם הפסח, ושם עוד עדיף מחמץ דבחמץ אנו דנים על השתמשות אכילה, ובכלאים אין ענין הביטול על מעשה האריגה דתשמיש אריגה מותר גם בכלאים ממש, ורק אנו דנים על שמוש הלבישה, וקודם אריגה לא שייך איסור כלל ורק אנו דנים על המינים, דבצמר גמלים איכא היתר גם אם יהי' בגד מחובר עם פשתים ובצמר רחלים איכא צד איסור שאם יהי' בגד מחובר עם פשתים יהי' איסור, ולענין זה לא שייך לדון דיש לו מתירים לעשותו עם צמר, אבל לפי"ז הנה דברי הרי"ף והרמ"א ביו"ד הנ"ל אין שייכים כלל לענין דין ביטול היתר בהיתר, דבשני ענינים הנ"ל הוא ביטול איסור בהיתר דחלב אסור לאכול ולבשל עם בשר, והמים או הפת מותרים לאכול עם בשר ועם חלב, אבל צמר רחלים שנתערב בצמר גמלים הוא היתר בהיתר דעכשי' כ"ז שלא נארג ולא נתחבר ליכא איסור, ולענין מעשה האריגה ג"כ ליכא שום איסור, וכשאנו דנים על הביטול קודם אריגה הוא ביטול היתר בהיתר שיתבטל המיעוט שלא יחול עלי' איסור, אבל בבשר בחלב דמדרבנן אסור גם בלא בישול, ואנו דנים שיתבטל האיסור שכבר חל היינו שיהי' מותר לאכול הפת עם התערובות ריח הצלי עם הכותח, ודברי הש"ך שכתב שם על דברי הרמ"א ענין ביטול היתר בהיתר צ"ע. ורק לענין יש לו מתירים יש לדון קצת כיון דעכ"פ יש היתר וכמו שהקשינו לענין חמץ קודם הפסח, אבל גם זה ל"ק כמו שכתבנו דאף אם נאמר דלא יתבטל היתר בהיתר משום דיש לו מתירים, אבל מ"מ יהי' בטל