שערי ישר חלק א רמב

ומה דבאמת חלוק דין זה דכלאים מברזל טמא וטהור שעשה מהם כלי הוא פשוט כמש"כ לעיל דהתם א"א לחול דין טומאה על חלק ברזל הטמא דחלק זה אינו כלי שלם ושלמות הכלי וצורתה הוא רק ע"י הצטרפות החלקים, וכשאנו דנים על הכלי בכלל אזלינן בתר רוב והמיעוט כמאן דליתא, שאינו גורם דין על הכלי, אבל בכלאים חל דין כלאים על שני החוטים של צמר ופשתים הנמצאים בבגד שאי"צ לדין כלאים לדון על שלמות הבגד, דגם על חוטים חל דין כלאים וכמש"כ לשיטת הרא"ש, אבל אם עשה בגד מחוטי צמר רחלים וצמר גמלים שנתערבו או שאין מקום צמר רחלים ניכר בבגד של צמר גמלים, בזה חלוק שיטת הרא"ש מהר"ן, דלהרא"ש בכה"ג חוזר וניעור, ולהר"ן כל היכא דאפשר להתבטל קודם התחברות הפשתן אל הצמר, היינו כ"ז שהוא היתר בהיתר אינו חוזר וניעור, כנלענ"ד בזה:

ועפ"י דרך זה יש לפרש מה דפסק הרמ"א באו"ח סי' תמ"ז לענין חמץ בפסח לחלק בין תערובות לח בלח דאם נתבטל בששים קודם הפסח דאינו חוזר וניעור בפסח, וביבש ביבש חוזר וניעור יעו"ש. דלכאורה אינו מובן מאי שנא לח מיבש, ובמקו"ח שם כתב ליתן טעם דלח בלח מתבטל וחשוב כמאן דליתא כמש"כ בכ"מ בשם הר"י קורקס ספ"א מהאה"ט, ובס' מגן אלף שם דחה דברי' מסוגית הש"ס דבכורות, ובסוף דברי' כתב בס' מגן אלף שאינו מוצא מקור לחלק בין לח ליבש יעו"ש. ועפימש"כ י"ל דהטעם בזה דבתערובות לח בלח שנתערב קודם הפסח עד שלא הי' בו כדי נתינת טעם כשהגיע הפסח אינו חל על תערובות זו איסור חמץ, דעל המשהו חמץ בפ"ע לא חל דין חמץ כיון שאינו עומד בפ"ע ואינו תופס מקום שיחול ע"ז דין חמץ, ועלינו לדון על כל התערובות הלח בכלל לומר שיש בו חלק חמץ, וזה שייך רק אם ניכר בו המיעוט או במראה או בטעם, אבל משהו אינו משנה כלל את שם כל התערובות, ורק אם נתערב בפסח דכבר חל על המשהו דין איסור אינו בטל, אבל יבש ביבש דכל פירור עומד בפ"ע וחל עלי' איסור חמץ אם לא מחמת ביטול ברוב ומשו"ה חוזר וניעור, וכעין זה כתב הרמ"א ביו"ד סי' ק"ב ובשו"ע או"ח סי' ש"כ סעי' ב' לענין סחיטת ענבים בתוך היין בשבת כיון דלא נאסר בפ"ע בטל במיעוטו אף דהוי דבר שיש לו מתירים, ולענ"ד נראה דגם שם הוא רק בלח בלח שאינו עומד בפ"ע, אבל ביבש ביבש גם שם אסור, ואח"ז מצאתי בעזה"י בס' דרכי תשובה יו"ד סי' ק"ב סקנ"ז שהביא כן להלכה דעת איזה אחרונים שכתבו כן, בשם ס' ערך שי ושו"ת בכורי שלמה והגאון מקוטנא דנקטו דרק בלח בלח כגיגית אמורים דברי המרדכי שהוא מקור הדין להשו"ע או"ח והרמ"א יו"ד הנ"ל יעו"ש:

וכל הדברים אשר בארנו בזה יש להעמיס בדברי הגר"א ז"ל אשר בקוצר אמרים כלל את כל הענין, והוא באו"ח סי' תמ"ז סקכ"ב על מה שכתב הרמ"א ונוהגים כסברא ראשונה בכל תערובות שהוא לח בלח, כתב בזה"ל ונוהגים וכו' ומיהו וכו' אף לסברא הראשונה דיליף מכלאים כמש"כ בתוספתא שם והביאו הר"ש והרא"ש שם בזמן שהביא פשתן וטרף עמהם וטרפם זב"ז, אבל העושה חלוק מצמר גמלים או כולו מצמר ארנבים וארג בו חוט אחד של צמר בצד זה וחוט אחד של פשתן בצד זה אסור, דפשתן טרוף אינו ניכר ונתערב כמו לח בלח, משא"כ בחוט שעומד בפ"ע ואינו מתבטל וה"ה לפירורים, ועי' ביו"ד סי' צ"ט ס"ו בהג"ה שפסק דחוזר וניעור, ועמש"ש דוקא בששים אבל לא במשהו שכן מוכח בכ"מ עכ"ל. והנה דברי' הק' אינם מובנים בתחילת ההשקפה מש"כ דחוטים ופירורים אינם מתבטלים, דהלא רק לענין חוזר וניעור אמר הרמ"א בפירורים, ומובן כונתו דפירורים וחוטים חשובים לחול עליהם דין מחדש, והוכיח מכלאים דצמר המתבטל אינו חוזר וניעור וחוטים חוזרים וניעורים, ומוכח מדברי' כל הענין שכתבנו דחשיבות של חוטים הוא רק לענין חוזר וניעור, כנלענ"ד בענין זה:

ובתשו' נוב"י מ"ת סי' קפ"ו האריך בענין זה ובסוף התשובה כתב ג"כ להסתפק בדין זה אם בגד משאר מינים נאסר אם יש בו כלאים של צו"פ בצד אחד, וכתב שם וז"ל ואומר אני שלדעת הרמב"ם שאפי' אין חוט צמר נוגע בחוט של פשתים, א"כ מצד הסברא שכל הבגד נעשה גוף אחד של איסור אבל לדעת הרא"ש י"ל שאינו אסור אלא מקום חבור הצמר ופשתן ולא שאר הבגד, ויש לומר דאפילו לדעת הרא"ש כיון שהצמר מחובר בפשתן שוב כל הבגד נאסר עכ"ל. ולענ"ד דברי' אינם מחוורים בזה, דהלא לכל הדינים שבתורה ודאי כל הבגד גוף אחד הוא כמו לענין מגע טומאה והזאה וטבילה וכדומה, ורק לענין האמור בתורה צו"פ יחדי' סובר הרא"ש דבעינן שיהי' מחוברים יחד בנגיעה ממש ולא ע"י דבר אחר המחברן, ואם יש מקום לומר דלהרמב"ם וכל הבגד נאסר כ"כ להרא"ש, וכבר נתבאר הענין לעיל דלהרא"ש מוכח ענין זה מהא דבגד צמר נאסר כולו ע"י חוט אחד של פשתן וכן הוכחנו שיטתו בזה מדברי' בפי' למס' נגעים. ובעיקר השאלה והחקירה שהאריך שם בתשו' אם היתר בהיתר בטל והעלה דהיתר בהיתר לא בטל, וכתב לחלק מהך דכלאים דצמר רחלים בטל בצמר גמלים, עפ"י הדרך שכתבנו מברזל טמא שבללו עם ברזל טהור, אף שלא הזכיר בדברי' ממשנה זו וכתב מסברא דאף דלא בטל צמר רחלים משום דהיתר בהיתר לא בטל אינו חל על החוט שרובו צמר גמלים דין צמר רחלים, והצמר רחלים בפ"ע אינו ראוי שיחול עלי' שום דין דאינו חוט ובכלל הוא חוט של צמר גמלים, גם בענין זה כבר הוכחנו לעיל דא"א לפרש כן דאף דבברזל טמא וטהור מוכח דגם בניכרים כ"א בחלקי הכלי ג"כ אזלינן בתר הרוב, אבל בע"כ גם שם מטעם ביטול הוא, דלולא זאת כיון דכל הכלי וצורתה הוא ערי חלקים כל חלק וחלק גורם דין על שם הכלי, ואי