שערי ישר חלק א רמא

הצמר ופשתים יחד ואז אם הפשתים והצמר יחדי' הם יותר מן הצמר גמלים ליכא ביטול ברוב, ולענ"ד זה רחוק בכוונת הר"ן שלא הזכיר שום רמז על דבר כמות הצמר רחלים ופשתים נגד צמר גמלים, ולפי מש"כ עפ"י שיטת הרא"ש והטור והב"י בביאור דברי התוספתא דבגד שיש בו כלאים של צמר ופשתים כל הבגד אסור דברי הר"ן פשוטים שהוכיח מדין כלאים דהיתר בהיתר בטל דלאחר אריגה לא שייך ביטול דאם רק חל איסור כלאים על בגד זה כולו אסור וכמש"כ הטור דלאחר שעשה מהם בגד לא שייך בהו ביטול, ומוכח דהיתר בהיתר בטל, וכן הוכיח דאינו חוזר וניעור דאל"ה למה אינו חוזר ונאסר אח"כ, ומזה מוכיח גם לענין חמץ דמתבטל קודם הפסח, ומה שהקשה הפר"ח עלי' הובא שם במקו"ח דשאני דין כלאים דלעולם אסור צמר בפשתן וחמץ קודם פסח הוא היתר בהיתר, לק"מ לענ"ד דהא תינח אם הי' איזה איסור בעשית בגד כלאים או לחבר צו"פ הי' חילוק בין כלאים לדין חמץ, דבכלאים שייך דין איסור בכל שעה דצמר רחלים אסור לחברו בפשתן וצמר גמלים מותר ובנתערבו בטל איסור זה מן הצמר רחלים, אבל כיון שהדין דליכא שום איסור לחבר צו"פ אלא דלאחר חבורן איכא איסור לבישה והעלאה, וכ"ז דלא נתחברו כל אחד מותר להשתמש להתחמם בו וכיו"ב, לפי"ז ליכא חילוק בין כלאים לחמץ, ועוד יש מקום לומר דחמץ חשיב קרוב לאיסור גם קודם הפסח יותר מכלאים קודם אריגה, דחמץ קודם פסח אינו רק מחוסר זמן לתלות האיסור וכלאים הוא מחוסר מעשה, ומה דצריך שיחול הביטול דוקא קודם שחל איסור חמץ ולא נאמר שחל הביטול לאחר שש שעות בערב הפסח כתב במקו"ח שם משום דהר"ן סובר דאחר שש הוא במשהו, במחכ"ת לא עיין בדברי הר"ן אלו דבהדיא כתב דאחר שש הוא בששים כמו שהבאנו דברי', והא דצריך לענינו שיחול הביטול בזמן ההיתר הוא משום דין איסור מעשה הביטול שאין מבטלים איסור לכתחילה, היינו אף שעושה התערובות בזמן ההיתר, אבל כיון שלא חל הביטול עד שיחול תחילה האיסור ואח"כ יותר ע"י ביטול, חשוב מבטל איסור שעשה עכשי' מעשה שעי"ז יתבטל האיסור אח"כ, וכמש"כ להדיא בלשונו דאם אינו מתבטל רק אח"כ חשוב מבטל איסור, ואח"כ דן אם חוזר וניעור בתוך הפסח ושני ספיקות אלו, היינו אם היתר בהיתר בטל ואם חוזר וניעור בתוך הפסח הוא שני ענינים, היינו דאפי' אם הי' הדין דחוזר וניעור הי' נפ"מ בחקירה הראשונה אם מותר לערב החטים כדי לאכלן קודם הפסח אחר שש דאם היתר בהיתר אינו בטל הוי מבטל איסור, והחקירה השני' הוא לענין תוך הפסח דאף אם היתר בהיתר בטל ומותר לערבם כדי לאכלם אחר שש, אבל בתוך הפסח דהוי במשהו י"ל דחוזר וניעור, ושני ספיקות אלו למד מדין כלאים דהיתר מתבטל בהיתר ואינו חוזר וניעור אף דשם הוא ענין אחד דאם נימא חוזר וניעור לא שייך כלל ביטול מעיקרא, דאם ישאר באיסור לאחר חיבור הצו"פ לאיזה ענין נתבטל בשעת ההיתר, אבל עכ"פ שני דינים אלו יש ללמוד מדין כלאים דמהני הביטול בשעת ההיתר ואינו חוזר וניעור אח"כ:

אמנם שיטת הר"ן ושיטת הרא"ש והטור חלוקים המה בדין חוזר וניעור, דשיטת הרא"ש והטור דסברי נמי דהיתר בהיתר בטל מ"מ סברי דהיכא שנתערבו חוטים של צמר רחלים בחוטים של צמר גמלים אם אח"כ ארג מהם בגד וחברם בפשתים חוזר וניעור, ולהר"ן נראה בפשטות דאם רק נתבטל אינו חוזר וניעור, אף דלתרווייהו אם חל איסור כלאים נאסר כל הבגד כמש"כ, ומחלקותם בזה הוא עפ"י שיטותיהם בכל תערובות המתבטל, אם ע"י הוספת איסור עד שבמצטרף יהי' רוב איסור אם חוזר וניעור האיסור הבטל כבר להצטרף להאיסור הנוסף, דשיטת הרא"ש הוא אם ניתוסף איסור במדה זו חוזר וניעור מה"ת דחשיב כהוכר האיסור כמו שנתבאר בדברינו לעיל פ"ט שיטתו, ורק בנתערב שער צמר רחלים בשער צמר גמלים לא אמרינן חוזר וניעור כמש"כ לעיל, כיון דעל כל שער בפ"ע לא אפשר לחול דין כלאים אם לא שיחול על כל החוט בכלל, וכשאנו דנים על החוט בכלל הוא חשוב חוט של צמר גמלים מחמת שהמיעוט מתבטל כמש"כ, ושיטת הר"ן הוא כשיטת הרמב"ן והרשב"א, תוס' והריטב"א שנתבאר לעיל בפ"ט שיטתם דסברי בכל תערובות המתבטל שאינו חוזר וניעור מלבד בלח עד ששים, דבאינו מינו חוזר וניעור מה"ת דכל דיהיב טעמא הוי כהוכר האיסור, ובמין במינו הוא מדרבנן גזירה אטו אינו מינו, דלפי"ז נראה דלשיטתם גם אם נתערבו חוטים בחוטים ואורג אח"כ מהם בגד ג"כ מותר דאינו חוזר וניעור כמו בשאר תערובות כל מה שנתרבה גם הוא בטל, ועכ"פ מה שהותר אינו חוזר לאיסורו עד שיוכר ממש, ונראה לפי"ז דאף שרק חוטי צמר אינם ניכרים וחוטי פשתן הם ניכרים מ"מ אינו נאסר, דאף דצו"פ הם גוף אחד של איסור וכל מה שניכר ממנו הי' ראוי להאסר, זהו דוקא בשאר איסורים דכל משהו הוא איסור מצד עצמו, אז כל משהו הניכר חוזר לאיסורו, אבל בצמר ופשתים אם הצמר הותר ולא חל עלי' דין כלאים גם הפשתן אינו נאסר, וכמו דמוכח דין זה מבשר בחלב דבעינן שיחול האיסור על שני המינים יחד, והיכא שהבשר אינו נאסר מחמת דין אין איסור חל על איסור וכיו"ב אז גם החלב אינו נאסר, ולפי"ז לשיטת הר"ן אין חילוק בין תערובות שער צמר רחלים לתערובות חוטים דלעולם אינו חוזר וניעור, ולשיטתו יפרש דברי התוספתא באופן אחר, היינו דבתוספתא שנה לנו רק דין זה דאם לא טרף הצמר רחלים בהצמר גמלים ולא נתבטל ברוב כדין תערובות אז אסור, אף דהצמר רחלים והפשתים הם רק שני חוטים וכל הבגד הוא מצמר גמלים, לא אמרינן ליזל בתר רובא שיהי' נחשב כאילו אין כאן רק בגד מצמר גמלים כמו ברזל טמא וברזל טהור דאם רוב מן הטהור טהור,