שערי ישר חלק א רלט

וחוזר וניעור, דכיון שהי' חוטים בפ"ע לא בטל מהם תורת דין שתי וערב אף לאחר אריגה. דא"צ שיחול עכשי' עליהם הדין מחמת דין בגד, שנאמר כיון דהרוב בגד הוא מצמר גמלים אין חל על הבגד תורת בגד צמר רחלים, אלא דאפשר לחול דין נגעים על החוטים לבד, כיון שכבר נראו להטמא בנגעים, רק מחמת תערובות בטל מהם הדין כ"ז שלא הוכרו ועכשי' חשוב כהוכר, כיון שמן הדין ראוי להאסר כל הבגד אף מה שיש בו מצמר גמלים, והוכיח הרא"ש לחזק דברי' גם מדין כלאים דצריך לפרש שנתערב, אניצי פשתן באניצי קנבוס שאם הי' מתערב חוטי פשתן בחוטי קנבוס ונעשה מהם בגד בע"כ לא מהני ביטול, כיון דחוט אחד של פשתן עושה בגד גדול של צמר כולו כלאים אף שרק חוט אחד של צמר הוא מחובר לחוט של פשתן, ולשיטתו דלא חשוב יחדי' רק מה שנוגע וסמוך לחוט של פשתן ואפ"ה אסור כל הבגד כמו שהביא הרא"ש בפסקי' דברי הירושלמי שהבאנו, ומזה מוכיח כמו שנאסר כל הבגד של צמר אף מה שאינו מחובר לפשתן, כ"כ גם בגד מקנבוס נאסר כולו אם יש בצד אחד צמר ופשתים וכל שראוי כולו להאסר חוזר וניעור דהוי כהוכר. כנלענ"ד בביאור דברי הרא"ש בפי' למס' נגעים והוא נכון בעזה"י ועל דרך זה סובבים הולכים גם דברי הרא"ש בתשו' ובפסקי' שהבאנו דמ"ש בתשובה להוכיח מן התוספתא לנידון שנשאל על הבגדים שהשתי של פשתן והערב של משי לאסור, הוא דמפרש דהתוספתא מחלקת בין תערובות צמר לתערובות חוטים, דבתערובות חוטים אף אם אינו ניכר מחמת התחלפות המראה, אבל כיון שעומד בפ"ע, כלומר שנטוו בפ"ע לא מהני ביטול כמש"כ בפי' למס' נגעים כנ"ל, ומה שהוסיף בדברי' פי' ואינו ניכר זה בפ"ע וזה בפ"ע כוונתו דאין בהם חוט של צמר רחלים בפ"ע וחוט של פשתן בפ"ע, ומה דמסיק בזה"ל וכ"ש בנידון זה שניכר השתי בפ"ע, כונתו לפרש דבכה"ג אף אם לא הי' ניכר השתי בפ"ע מחמת התחלפות לא הי' מהני ביטול, דרק בצמר המתערב קודם טוי' מהני ביטול, וכש"כ בכה"ג דלא נתערב כלום ולא נתחלף דניכר השתי בפ"ע ודאי לא בטל, ומה דצריך לאשמעינן היכא דניכר דלא בטיל אף דבשאר תערובות הוא פשוט, דכאן יש מקום לומר כיון דעכשי' הוא בגד וצריך לחול עלי' דין כלאים מחמת דין בגד, וכיון דרובו משי לא חשוב בגד של פשתן כמו בברזל טמא שבללו עם ברזל טהור דאזלינן בתר הרוב אף שניכר הברזל הטמא, מחמת דכל שדין צורת הכלי גורמת הדין חשוב כאינו ניכר, משו"ה צריך להורות דהכא אינו כן, דהתם הברזל הטמא, בפ"ע אין בו שום דין, דאינו כלי בפ"ע, אם לא שעושה מעשה בצד זה דאז אזלינן בתר מעשה, אבל כאן א"צ דוקא בגד, דגם חוט אחד של פשתן המחובר לחוט אחד של צמר נעשה כלאים, משו"ה ל"ד דין זה לדין ברזל טמא שבללו עם ברזל טהור ומה דאינו בטל אם אינו ניכר ע"י התחלפות המראה, הוא מטעם אחר, מחמת דכל הבגד נאסר ואין כאן מבטל ומתבטל, כנ"ל, והרא"ש בפסקי' הביא דברי הירושלמי לענין אחר, היכא שטרף צמר ופשתים יחד קודם שנטוו ועשה מהם בגד דאסור אף אם ירבה אח"כ מין אחר על אחד מהם, דמיד שעשה בגד מצמר ופשתן נאסר כל הבגד, ומה שיחבר לזה אח"כ ג"כ יאסר אף אם ירבה נגד שניהם דהכל יאסר, ואי אפשר לבטלם היכא שנתערב צמר ופשתים רק אם יביא ליטרא צמר גמלים לבטל את הצמר רחלים קודם טווי', אבל צמר ופשתים אינם בטלים זב"ז, מחמת דשניהם גורמים דין ומצטרפים יחד להעשות כלאים, ועל ענין זה מוכיח מבגד שאבד בו כלאים דלא ימכרנו לנכרי אף שאין מקומו ניכר, ואין לומר דשאני התם כיון דאיכא חוטים של צמר ופשתים ויש בהם איזה חשיבות, או דאפשר לומר דכמו דכל הבגד הוא דבר חשוב כ"כ כל חלק שבו הוא חשוב ע"ז מוכיח מסוגית הש"ס דתמורה דצמר בכור ושער נזיר שנארגו בבגד ואין מקומו ניכר בטל אי לאו דעביד ציפרתא, אלמא דחלק שאינו ניכר מקומו בבגד מיבטל בטיל, ובע"כ הטעם הא דבגד שאבד בו כלאים אסור הוא משום דצמר ופשתים אינו בטל לעולם מחמת דתערובתם גורם הדין, משו"ה גם במערב צמר ופשתן שלא נטוו ועשה מהם בגד אף שאחד רבה על חבירו לא שייך בזה ביטול מטעם זה דצמר ופשתים אינם מבטלים זא"ז:

ולהלכה פסק הטור ככל דברי הרא"ש הנ"ל דמתחילה כתב דין זה שכתב הרא"ש בפסקי' עפ"י דברי הירושלמי דאם עשה בגד מצמר ופשתים לחוד שוב לא יצויר בזה עוד ביטול ברוב אף אם יחבר להם מין אחר שירבה כמותו על אחד מן המינים של הצמר או הפשתן או גם אם יהי' רוב נגד שניהם יחד ולא יהי' ניכרים, דאח"ז לא יהני ביטול כלל, דכל מה שיחבר אל הבגד הנאסר גם מה שיחובר נאסר, ואח"כ מוסיף דלא מיבעיא אם מתחילה נאסר מחמת תערובות צמר ופשתים יחד, אלא אפילו עשה בגד מצמר גמלים וחבר בצד אחד חוט של צמר ופשתים יחד ג"כ אסור כל הבגד, וכמש"כ בלשונו "כולו אסור" כלומר דגם הצמר גמלים נאסר כיון דהכל הוא בגד אחד, ואח"כ מביא דברי הרא"ש בתשו' לענין בגד שהשתי של משי והערב של פשתן וכו' ועפ"י מש"כ הי' נראה לפרש כן גם דברי הסמ"ג דמפרש דהתוספתא מפרשת המשנה דרק בצמר שער ואניצי פשתן מהני ביטול ולא בחוטים אם ארג אח"כ מהם בגד כמש"כ בשיטת הרא"ש והטור, ואף שמדברי הב"י משמע קצק שדברי הסמ"ג והרמב"ם הם בשיטה אחת ודברי הרא"ש והטור הם בשיטה אחרת בביאור דברי התוספתא, י"ל דהוא מפני שבדברי הרא"ש בתשו' אינו מפורש הבדל זה בין אניצים לחוטים לכן לא הזכיר שדבריהם ג"כ כדברי הסמ"ג אבל באמת באו דברי הרא"ש מפורשים בפי' למס' נגעים כמש"כ ועפי"ז נראה לענ"ד דגם כונת הסמ"ג שכתב