שערי ישר חלק א רלח

הירושלמי מקרא דאסור להתכסות בצד השני, אף שצד הא' הוא מונח בארץ משום דכל הבגד נאסר, וכן גם לשיטת הרא"ש דסובר דבעינן שיהי' הצמר ופשתים יחדי' ממש סמוכים זה לזה דלשיטתו יש לפרש דברי הירושלמי בפשטות דבצד אחד יש בו צמר ופשתים יחד ובצד השני איכא צמר בלי פשתים, בכ"ז לשיטתו ג"כ מוכח דכל הבגד נאסר, דהרי לשיטתו הצמר שבצד השני אינו מחובר לפשתן שבצד הא' דמאי שנא אם מפסיק צמר ביניהם או שמפסיק משי ביניהם, דזה דוחק לומר דמינו אינו חוצץ ואינו מינו חוצץ, אלא ודאי הטעם בזה כיון שבצד אחד איכא כלאים נאסר כל הבגד, דאף אם נדחוק לומר משום דמינו אינו חוצץ ג"כ קשה הלשון שאמר ומקצתו אין בו כלאים כיון שאינו חוצץ הרי יש בו כלאים גם בצד השני, ע"כ נלענ"ד דלשיטת הרא"ש אין חילוק בין מינו לשאינו מינו, ואף אם הוא כולו צמר חשוב בצד השני כאין בו כלאים, רק שנאסר כל הבגד מחמת הכלאים שיש בו בצד הא', אלא דלשיטת הרא"ש יש מקום קצת לומר, דרק בבגד צמר או פשתים אסרה תורה הצד שאין בו כלאים מחמת דיש בו כלאים בצד אחד ובשאר מינים ליכא כלל דין זה של איסור כלאים ולא נאסר רק החלק של צמר ופשתים ושאר הבגד מותר, אבל בפשטות גם לשיטת הרא"ש קשה לפרש דמה שאמור בירושלמי ומקצתו אין בו כלאים בבגד צמר ופשתים שיהא נחשב הצד השני כאין בו כלאים ובע"כ דמיירי שבצד השני הוא משאר מינים ומוכח דכל הבגד יש בו דין כלאים:

אמנם לכאורה דין זה אם איכא איסור כלאים בשאר מינים אם יש בו צמר ופשתים יחדי' תלוי אם סתם בגד האמור בתורה הוא דוקא צמר ופשתים או לא, והנה להרא"ש והטור באו"ח סי' ט' דסברי דשאר מינים חייבים בציצית מסתבר לומר דגם בכלאים כל המינים נאסרים בכלאים אלא דאינו נעשה כלאים רק ע"י צמר ופשתים יחדי', אבל אם יש בו צמר ופשתים יחדיו אז כל הבגד אף אם הוא משאר מינים נאסר, דלענין זה לא אמרה תורה דוקא צמר ופשתים, ורק להרמב"ם דסובר דשאר מינים פטורים מציצית יש מקום לומר דכיון דסתם בגדים האמור בתורה הוא דוקא צמר ופשתים, כ"כ איסור זה של כלאים לא אסרה תורה רק בחלק הבגד של צמר או פשתים, אבל להרמב"ם כבר כתבנו דלדידי' מוכח מקרא עפ"י הירושלמי דבכלאים נאסר כל הבגד, והנה מהא דאמרינן במס' שבת כ"ז בהא דאמר רב פפא דתנא דר' ישמעאל דאמר אף כל צמר ופשתים הוא לאתויי כלאים, דבדותא היא דכלאים בהדיא כתיב צמר ופשתים יחדי' יעו"ש. יש להוכיח דדין זה אם נאסר כל הבגד או לא אינו תלוי אם סתם בגדים הוא צו"פ או לא, דאל"ה דברי רב פפא מתפרשים היטב אליבא דר' ישמעאל לענין זה שאינו נאסר חלק הבגד של שאר מינים, דסתם בגדים הוי צו"פ, ולמה אמרינן בגמ' דבדותא היא הא דרב פפא, אלא ודאי נראה בפשטות דלכו"ע נאסר כל הבגד, וכפי שהוכחנו מהירושלמי הנ"ל:

ועפי"ז יתפרש לנו דברי הרא"ש בפי' למס' נגעים בטוב טעם בס"ד דכתב דלענין נגעים אם נתערבו חוטי צמר רחלים בחוטי צמר גמלים בשתי וערב וארג מהם בגד הואיל וכבר נראו חוטי צמר להטמא בנגעים תו לא בטילי ברובא, היינו דאם לא ארג מהם בגד אלא שנתערבו חוטים של שתי וערב, ואנו נבוא לדון עליהם אם מהני ביטול ברוב אז שפיר בטלים ככל הדברים המתערבים דלא מצינו שיהי' חוטים חשובים כחתיכה הראוי' להתכבד או כדבר שבמנין, אלא אם ארג מהם בגד אז חוזר וניעור ופקע מהם דין הביטול, דכיון שהדין בבגד של שאר מינים שיש בו באיזה צד צמר או פשתן שכל הבגד מתטמא בנגעים, הרי כל הבגד משתנה לדין המיעוט של צמר, ובכה"ג סובר הרא"ש דחוזר וניעור מה"ת כמו שהבאנו לעיל שיטתו בפ"ט, וע"כ מפרש דדין האמור במשנה דאם רוב מן הגמלים מותר הוא רק שנתערב קודם שנעשו חוטים, דגם החוטים נטוו מרוב צמר גמלים דע"י צמר רחלים לחוד ליכא שום דין נגעים לא בעת שהיו חוטים ולא בעת שנארג הבגד, דלענין נגעים בעינן או שיהי' חוטי שתי או ערב, או בגד מצמר או פשתים, ולענין לחול על החוטים או על הבגד דין טומאת נגעים להחשיבם כחוטי צמר רחלים או כבגד מצמר רחלים זה תלוי ברוב כמו דין ברזל טמא שבללו עם ברזל טהור דהמיעוט מתבטל שאין חלקו גורם שום דין על צורת הכלי, כ"כ אין מיעוט צמר רחלים גורם שום דין על החוטים והבגד, ובכה"ג לא שייך חוזר וניעור, אף שאם הי' עושה בכה"ג חוטים מצמר ופשתים מעורבים הי' אסור מה"ת, דצמר ופשתים אין מבטלים זא"ז כלל, כיון דעל תערובות כזה אמרה תורה דין מחודש לא שייך בזה אחרי רבים להטות, כיון דע"י המיעוט והרוב יחד מתחדש דין חדש חשבינן כאילו אינם מתנגדים זה לזה, אלא אדרבה הם מצטרפים יחד לחדש דין חדש על כולה וזה רק בתערובות צמר עם פשתן, אבל כשנתערב שער צמר רחלים עם שער צמר גמלים ונטוו מהם חוטים או נעשה בגד דיש בהם תורת ביטול, היינו שלא יחול על החוטים דין חוטי צמר רחלים לענין טומאת נגעים, אז אם גם ניתוסף בהם פשתן אינו חוזר וניעור, כיון דאין על שער של צמר רחלים בפ"ע שום דין, דאינן חוטים ולא בגד, אם לא שיחול דין כללי על החוטים או הבגד, וכיון שהרוב שממנו נעשה הבגד או נטוו החוטים הוא מצמר גמלים לא חל עליהם הדין כמו ברזל טמא שבללו עם ברזל טהור, אבל אם נתערבו חוטים של צמר רחלים עם חוטים מצמר גמלים שכבר נראו להטמא בנגעים, כלומר דיש בהם בפ"ע כח הדין להטמא בנגעים, אף שכבר נתערבו קודם אריגה ובטלו ברוב ופקע מהם דין טומאת נגעים של שתי וערב ככל הדברים הבטלים ברוב, הוא רק עד שיוכרו, וכיון שנארג מהם בגד עם פשתן יחד הוי כחזרו והוכרו שמתחדש עליהם הדין כשיטת הרא"ש בשאר תערובות שמיתוסף בהם איסור, וכש"כ בכה"ג שכל הבגד ראוי להאסר אם יהי' ניכר ומשו"ה חשוב כניכר