שערי ישר חלק א רלו

ופשתים שטרפן אסור, כיצד עושה מביא ליטרא ועוד צמר גמלים ומבטלן, אבא ב"ר הונא בשם ר' ירמי' צמר ופשתים שטרפן בטלן רב אמר אסור בתערובותן מה מפליג הא דאמר רב כשעשאן בגד בפ"ע דעשאן בגד לא שייך בי' ביטול, אפי' חוט אחד בכל הבגד כדתניא בגד שאבד בו כלאים הרי זה לא ימכרנו לעכו"ם וכו' ולא אמרינן שיבטל ברוב מאחר שאין מקומו ניכר בכל הבגד כדאמרינן שילהי תמורה ד' ל"ד דצמר בכור ושער נזיר שנארגו בבגד דבטל אי לאו דעביד מיני' ציפרתא פי' שארג צורת ציפור מן השער דחשוב ולא בטיל דלא שייך ביטול ברוב אלא איסור שנתערב בהיתר, אבל היתר שנתערב בהיתר וע"י תערובות זה נאסר לא שייך בי' ביטול ברוב דאין כאן אלא חתיכה אחת של איסור והא דבעינן נתינת טעם בבשר בחלב כמו בשאר איסורים אע"ג דהוי היתר בהיתר ולא שייך בי' ביטול כיון שע"י תערובות נאסר, שאני התם דדרך בישול אסרה תורה ולא מיקרי בשר בחלב בלא נתינת טעם. תוספתא בד"א שהביא פשתן וצמר וטרפן זה בזה וכו' ועפ"י דברי הרא"ש אלו כתב הטור בסי' רצ"ט וז"ל צמר רחלים וצמר גמלים שערבן זה עם זה וטוואם יחד אם הרוב מהרחלים או אפילו מע"מ חשוב ככולו רחלים ואסור עם פשתן, ואם הרוב מהגמלים אז של הרחלים בטל ומותר עם הפשתן, וכן הדין בפשתן וקנבוס שערבן יחד אם הרוב פשתן אסורים עם הצמר ואם רובן קנבוס מותר עם הצמר, הילכך מי שנתערב לו צמר עם פשתן מביא מן אחר ומערבו עמהם ומבטל אחד מהם, ולא שייך בהו ביטול אלא קודם אריגה, אבל לאחר שעשה מהם בגד, לא שייך בהו ביטול שיבטל אחד מהם במין אחר, שאפי' בחוט אחד של פשתן שארג בשל צמר נעשה כולו גוף אחד של איסור, אפי' עשה בגד מצמר גמלים וארג בו חוט אחד מצמר רחלים ואצלו חוט משל פשתים כולו אסור, הילכך בגד שהשתי של משי והערב של פשתן אסור לתופרו אם הצמר אפי' אם רובו של משי, אבל אם עשה בגד מצמר גמלים וארג בו חוט אחד של צמר, ובמקום אחר ארג בו חוט אחד של פשתן שאינו אצל הצמר מותר עכ"ל:

והנה דברי הרא"ש והטור באו סתומים בלי ביאור כלל לקטני השכל כמוני, דבמש"כ הרא"ש והטור דאם השתי של משי והערב של צמר דאסור לתופרו עם פשתן אינו מבואר אם זה דוקא היכא דניכר הצמר דאז לא שייך ביטול כלל או גם היכא באינו ניכר, ושני אופנים אלו צריכים ביאור, דהיכא דניכר פשיטא דזיל קרי בי רב הוא דליכא ביטול ברוב בדבר הניכר ואינו מעורב, והיכא שאינו ניכר למה באמת אינו בטל, דמה שהביא הרא"ש ראי' מבגד שאבד בו כלאים, הוא רק ראי' דחוט של צמר אינו בטל בבגד פשתן מחמת ששניהם היתר וע"י תערובות הם נאסרים, אבל צמר במשי קודם שארגן בטל, ולמה לא יבוטל גם אחר אריגה, ומש"כ הרא"ש בתשו' הנ"ל לאסור בנידון השאלה שנשאל בזה"ל ומכש"כ בנידון זה שניכר השתי בפ"ע מוכח דגם היכא דאינו ניכר יש לאסור, ולא ביאר מאיזה טעם, והב"ח כתב כאן על דברי הטור וז"ל ומ"ש הילכך בגד שהשתי של משי וכו' כתב ב"י דכך כתב רבינו בתשו' והביא ראי' לדבר, ונראה דטעמו דכיון דחוטין חשיבי ולא בטלי, א"כ הני חוטי הערב של פשתים כיון דלא בטלי ברוב חוטים של משי אם יתפרם עם הצמר או יתפור אותו הבגד גופי' בחוטי צמר הוי חבור לפשתים דאסור מדרבנן. עכ"ל. וענין זה דחוטים חשיבי ולא בטלי הוא מדברי הסמ"ג והרמב"ם שהובא בב"י וז"ל כתב הסמ"ג דתני בתוספתא עלה דמתני' בד"א שהביא פשתן וטרף ביניהם, אבל הביא חוטי צמר של רחלים וטרף בין חוטי צמר של גמלים אסור פי' חוטי חשיבי ולא בטלי, ע"כ וכך הם דברי הרמב"ם. עכ"ל. והנה מלבד דעיקר דברי הסמ"ג צריכים ביאור איזה חשיבות הוא בחוטים דלית בהו דין ביטול ברוב) האם הוא דבר שבמנין או דבר חשוב, וגם הוא נגד פשטות הש"ס דתמורה שהובא ברא"ש דהתם מבואר דרק בציפרתא שהוא צורת ציפור הוא דבר חשוב, אבל בלא"ה חוטים בטלים ברוב, הנה מדברי הרא"ש מוכח להיפוך, דהרי הרא"ש בפסקי' אחרי שהביא דברי הירושלמי דלא מהני ביטול לאחר שעשה בגד מן התערובות של צמר ופשתים דנימא שיבוטל הצמר בתוך הפשתים, והוכיח מבגד שאבד בו כלאים ולא אמרינן שיתבטל מחמת שאין מקומו ניכר, כמו דאמרינן לענין שער בכור ונזיר דבטל אי לאו בציפרתא, ואם סובר דחוטים הוי דבר חשוב דלא בטל, מאי ראי' מבגד שאבד בו כלאים דילמא התם הטעם דחוטים חשיבי, אבל בעשה בגד מתערובות צמר ופשתים דאין כאן חוטי צמר בפ"ע, דהרי טוה מהתערובות יחד, ומוכח מזה דאין זו סברת הרא"ש, וגם מה דנקט הב"ח דכל ענין זה של הטור בשתי של משי והערב של פשתן הוא איסור דרבנן משום דסובר דהוי ככל דברים החשובים שאינם בטלים מדרבנן, כל הרואה יראה דפשטות דברי הטור אינם מורים כן:

אמנם הרא"ש בפי' למס' נגעים כתב ענין זה דחוטים חשיבי, דכתב שם על הא דאיתא שם בפי"א מ"ב בצמר רחלים וצמר גמלים שטרפן זה בזה דאם רוב מן הגמלים אינם מטמאים בנגעים, וז"ל טרפן ערבן יפה כמו ביצים טרופות ואח"כ טוואם אזלינן בתר רובא, ויראה דדוקא בעירבם בעודם צמר אבל עירב חוטי צמר רחלים וחוטי צמר גמלים בשתי וערב, וארג מהם בגד הואיל וכבר נראו חוטי צמר רחלים להטמא בנגעים תו לא בטילי ברובא וכיוצא במשנה זו במס' כלאים, והתם מיירי בפשתן וקנבוס דוקא דעירבן בעודן אניצים, דאילו טווים אפי' חוט אחד של פשתן עושה בגד גדול של צמר כולו כלאים. עכ"ל. והרי מפורש בדברי' דאיכא איזה חשיבות בחוטים שלא יהני בהו ביטול ברוב, אבל גם בענין זה באו דברי הרא"ש סתומים בלי ביאור דאם כוונתו כדברי הב"ח דחוטים הוו כדבר חשוב למה להרא"ש להוסיף בנתערב חוטי צמר רחלים בחוטי צמר גמלים ואח"כ