שערי ישר חלק א רלה

מיוחדים ואין כאן מבטל ומתבטל דכולם שווים בפסול אחד:

ועפי"ז נלענ"ד במה דשקיל וטרי בס' עונג יו"ט סי' ד' וצ"ה בתערובות של חוטי ציצית שלא נטוו לשמן עם שאר חוטים שנטוו לשמן וכן בעורות שאינם מעובדים לשמה בתוך עורות שנעבדו לשמה לס"ת, אם מהני ביטול ברוב, שדן שם עפ"י טעמו ושיטתו דביטול לא מהני רק להסיר איזה פסול אבל לא להוסיף חסרון של קום ועשה. יעו"ש. וסברתו אינה מקובלת עלי כלום, כי מאין לנו לחלק בכלל זה שהוא מקרא דאחרי רבים להטות דהרי עכ"פ אין הביטול משתנה בעצמותו, והפסול לא נעשה כשר, אלא דלענין הנהגה אמרה תורה להתנהג כהרוב, וכיון שכן מאי נפ"מ אם דין ההנהגה תלוי באיזה פסול או מחמת חסרון התיחדות וכיו"ב, ועפימש"כ יש מקום לומר דכיון דענין לשמה של עבוד עורות לס"ת הוא ענין התיחדות והזמנה לס"ת - וכמו שהוכיח בס' עונג יו"ט שם - ובכה"ג עפימש"כ ליכא ביטול ברוב, דהתערובות מגרע את ההתיחדות מכל המעורב, דכיון דחסרון של המיעוט היא רק חסרון של התיחדות, וחסרון זה מגרר את כל התערובות, דמיד שהם מעורבים הרי כולם אינם מיוחדים לכך ואין בזה מבטל ומתבטל, ולפי"ז גם בציצית כן, דלפימש"כ מוכח מסוגית הש"ס דענין צביעה לשמה הוא ענין הזמנה והתיחדות, וכן מוכח קצת מהא דהנסיון חשוב שלא לשמה, וכתבו בתוס' שם במנחות ד' מ"ב ע"ב ד"ה מה טעם טעימה פסולה וז"ל, ואפי' לשם ציצית מ"מ לשם נסיון נמי עבידא והוי כמנחה שקמצה לשמה ושלא לשמה עכ"ל. דלכאורה קשה מ"ש מהא דאמרינן בפסחים ד' ל"ה חלות תודה ורקיקי נזיר עשאן לעצמן אינו יוצא בהם, עשאן למכור בשוק יוצא בהם, ואמר שם בגמ' אמר רבה מ"ט כל לשוק אימלוכי אימלוך אי מזדבן מזדבן ואם לאו איפוך בי' אנא. יעו"ש. - וכבר הקשה לי חכם אחד מידידי על דברי התוס' מסוגית הש"ס דפסחים - ונראה ההבדל בין לשמה דמצה לענין לשמה דציצית, דבמצה לא בעינן התיחדות לשם מצה, דעיקר מעשה של הכנת המצה לא בעינן לשמה, רק השימור בעינן לשם מצה, ובשימור ליכא הכנה והזמנה דזה הוא רק מניעות חימוץ, ובכה"ג מהני אם מכוון על ספק, דעכ"פ מחמת ספק שמא יצטרך ליפוך בי' הוא משמר גם לשם מצה, אבל היכא דבעינן התיחדות, אם מכוון גם לענין אחר הרי ליכא הכנה והזמנה לדבר זה ביחוד, ומ"מ נלענ"ד דבסממנים של תכלת לא בעינן שיהי' מיוחדים רק לציצית, דהרי כשמבטל הסממנים הוא מכוון ליקח מהם מעט בביעתא לטעימה, וא"כ אינו מבורר התיחדות של כל היורה, וצ"ל דהתיחדות הסממנים בעינן שתהי' רק ראוי' לתכלת ומה שלוקח מעט בביעתא אינו פסול דגם מעט זה ראוי לתכלת כל זמן שלא נשקע האודרא לתוכו, וההתיחדות של ציצית בעינן התיחדות גמורה לשם ציצית, ועכ"פ כיון דבציצית בעינן התיחדות והזמנה לשם ציצית - וכמו שכתוב בס' עונג יום טוב סי' ב' - יש לומר דבתערובות מיעוט שאינו מיוחד לשם ציצית ברוב המיוחדים לא מהני ביטול ברוב מטעם שכתבנו, ואין להקשות לפי מה דקיימא לן בכל איסורים לח בלח חנ"נ איך מתבטל בס' דהרי גם המבטל אם אינו בטל הוא נעשה איסור, דזה אינו דכל דליכא ס' אמרו רבנן לגזור משום בשר בחלב דיהיב טעמא, היכא דאיכא ס' דלא יהיב טעמא ליכא למיגזר משום בשר בחלב, ואם אינו בטל מטעם אחר לא אמרינן חנ"נ כמבואר בפוסקים, ועלה לנו מזה לחלק בתערובות שאם נתערבה מצה שאינה עשוי' לשם מצה במצות כשרות, יהני ביטול ברוב כמו שהוכחנו מדין סכך פסול לענין סוכה, אבל בתערובות ציצית שאינם טווים לשמה י"ל דלא מהני ביטול ברוב, דנעשים כולם לאינם מיוחדים לשם ציצית דכל בכה"ג הספק מגרע כודאי, אבל כ"ז שייך רק לענין ציציות בזמן שהי' תכלת, דגם לאחר טווית החוטים עדיין לא נגמרה מעשה ההתיחדות של ציצית, עד שתהי' הצביעה לשם ציצית, אבל בזה"ז דליכא תכלת כיון שנטוו החוטים לשם ציצית כבר נגמרה התיחדות, ומאז א"צ יחוד עוד, ואז שייך ביטול ככל תערובות של פסול סכך וכדומה:

פרק כ תנן בפ"ט דכלאים משנה א' אין אסור משום כלאים אלא צמר ופשתים, ואינו מטמא בנגעים אלא צמר ופשתים, ואין הכהנים לובשים לשמש בבית המקדש אלא צמר ופשתים, צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה אם רוב מן הגמלים מותר, ואם רוב מן הרחלים אסור, מחצה על מחצה אסור, וכן הפשתן והקנבוס שטרפן זה בזה, עכ"ל המשנה. וכתב הרא"ש בתשובה כלל ב' סי' ה' וז"ל אשר שאלת על אותן הבגדים שהשתי הוא של פשתן והערב של משי והנשים תופרות אותן על סרבליהן, נ"ל שיש בו משום כלאים, שהרי בחוט התפירה מחברים יחד הפשתן והצמר וכו' ואל ישיבני אדם לומר כיון דיש בהם משי יותר מפשתן הפשתן בטל ברוב כדאיתא במס' כלאים צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה אם רוב מן הגמלים מותר פי' אם רוב מן הגמלים מותר לערב פשתן בו שהצמר של רחלים בטל ברוב של הגמלים וכמאן דליתא דמי, וכן בנידון זה כיון דרובא משי הפשתן בטל וכמאן דליתא דמי, הא ליתא ששונה בתוספתא על אותה משנה בד"א שהביא פשתן וטרפן זה בזה פי' ואינו ניכר זה בפ"ע וזה בפ"ע, אבל העושה חלוק שכולו צמר גמלים וכולו צמר ארנבים וארג בו חוט אחד של צמר בצד זה וחוט אחד של פשתן בצד זה אסור, פי' כשבאו החוטים של צמר ושל פשתן זה אצל זה, אבל אם זה בצד אחד של חלוק שכולו צמר גמלים וזה בצד אחר מותר, וכ"ש בנידון זה שניכר השתי בפ"ע ותופרת אותן לצד הסרבל שהוא אסור. והנראה בעיני כתבתי עכ"ל. ובפסקי' במס' נדה ה' כלאים סי' ה' כתב הרא"ש וז"ל, וגרסינן בירושלמי צמר