שערי ישר חלק א רלד

הצבע של הנסיון ע"י ביטול אם צריך להשלמתו, ובכה"ג ודאי א"צ להשלמת מראה התכלת, ולמה נפסלת היורה לצביעת החוטים, אלא נראה לענ"ד, דבאמת גם דנפסלת כל היורה אם תחב האודרא לתוכה לנסיון, ג"כ אינו מבואר כ"כ מאיזה טעם הוא, דהאודרא פסול ודאי מחמת דבעינן צביעה לשם ציצית ובכה"ג שנצבע לשם נסיון איכא חסרון שלא לשמה, אבל הצבע הנשאר בכלי מאיזה טעם הוא, והנה גם אם נאמר דגזה"כ הוא מקרא כליל תכלת, קשה טובא מה דאמר בגמ' היינו טעימה פסולה היינו צביעה לשמה, דלפירש"י טעימה פסולה קאי על הצבע שבביעתא וצביעה לשמה הוא פסול האודרא, דלפי"ז פסול האודרא הוא משום חסרון דלשמה, ופסול הצבע שבביעתא הוא משום כליל תכלת, ואיך קאמר הש"ס דמה טעם טעימה פסולה משום דבעינן צביעה לשמה, ע"כ נראה ברור דגם לפירש"י אין השיריים שבכלי נפסלים אלא משום דהצבע שעל האודרא נפסל משום צביעה לשמה, וכמש"כ בתוס' דכשטעם יש צבע שאינו ראוי לתכלת ולכך קרוי מראה שני, כלומר דגם מה דדרשינן מקרא דכליל תכלת הוא ג"כ מטעם זה משום דבעינן צביעה לשמה, וכח הצביעה הוא בצבע לחוד לא באומנות נתינת הצמר לתוך היורה, וכמש"כ בחי' הרשב"א ב"ק ד' צ"ט בשם הראב"ד לענין אומן קונה בשבח כלי, וז"ל דלגבי צמר סימנים הוא דעבדי לשבחא ואומן לא קנה בהו ולא מידי, אבל עצים כיון דלא צריכי לסממנים אלא לאומנותו של אומן אומנותי' זהו סימני' עכ"ל. - ולפי"ז נלענ"ד דהא דבגט דבעינן כתיבה לשמה וכן בכתיבת סת"ם אין אנו משגיחים רק על הכנת הכתיבה עצמה ולא על צבע הכתב, דאומנות הכתיבה כחה במלאכת הכתב, דאין מראה הצבע גורמת הכתיבה, אלא ציור תמונת האותיות, אבל בצביעה דרק הצבע גורמת מראה הנקלטת בצמר, ראוי לומר דהתכלת כשהיא בכלי בעינן שתהא ראוי' ומוכנה לשם ציצית, ובס' תורת גיטין סי' ק"כ סק"ו שכתב ודמה אומנות כתיבת גט לאומנות של צביעה, דלהראב"ד הנ"ל אין סופר גט קונה בשבח יעו"ש. דברי' תמוהים, דודאי בסופר עיקר האומנות הוא במלאכת הכתיבה ולא בסימנים, - ולפי"ז י"ל דמה דדרשינן מקרא דכליל תכלת הוא ג"כ מיסוד הענין דבעינן צביעה לשמה, כלומר דכיון דכח הצביעה עיקרה בסממנים משו"ה בעינן שיהא כל הצבע שביורה ראוי ועומדת לכך לשם תכלת, וכשתוחב האודרא לנסיון בזה הוא עושה מעשה שבע"כ חלק מן הסממנים יופסל לציצית משום חסרון לשמה, ועי"ז כל הסממנים שביורה נפסלים דבעינן כליל תכלת שכל הסימנים יהי' ראוים לתכלת, וכיון שמשעה שנגמרה מלאכת בישול הסממנים, אז חשבינן שהותחלה מעשה צביעת הצמר ומשו"ה בעינן דמשעה זו יהי' כל הסממנים עומדים לכך להיות ראוים לתכלת של ציצית - ובזה יובן לנו דברי התוס' מש"כ דכשטעם היינו כשתוחב האודרא לתוך הכלי, יש צבע שאינו ראוי לתכלת, היינו דבזה בע"כ יופסל מעט מהסממנים שבכלי, וגם לפירש"י יש לפרש כמש"כ, דמה שהביאו התוס' לשון הקונטרס ודחו דברי' כונתם שאין לפרשם כפי משמעותן הפשוט, אלא עפ"י הביאור שכתבו הם:

ולפי'"ז נראה לענ"ד דמה"ט אם עירה צבע הנסיון לתוך היורה פוסל את כל היורה, שהוא ג"כ מחמת דאינו כליל תכלת, דכיון דבזה ודאי הרי יש צבע שאינה ראוי' לתכלת ואנן בעינן שיהי' כל הסממנים שביורה ראוים לתכלת של ציצית, דהרי מה דנפסלת הטעימה עצמה שטעמה ע"י האודרא הוא משום דעי"ז מתברר דיש צבע בסממנים אלו שאינם ראוים לתכלת, והכא נמי כשמערב הטעימה הפסולה לתוך היורה איכא ודאי מה שאינו ראוי לתכלת, ומעתה אף דלכאורה יש מקום לדון שאם תתבטל הטעימה בתוך היורה ותעשה ראוי' לתכלת אז לא יהי' חסרון ביורה משום דיהי' כליל תכלת, אבל באמת בכה"ג ליכא דין ביטול דמיד שמתערב הטעימה בתוך היורה המבטל והמתבטל שווים המה, דבשניהם איכא פסול זה דאינו כליל תכלת ואין כאן מבטל ומתבטל וכל היורה פסולה היא, וכמו שבארנו לעיל בש"א פ"ה דברי הרא"ש והריטב"א שהובא בשטמ"ק פ"ק דב"מ לענין אם קפץ אחד מן המנוים לתוכם כלום פטורים, דכיון דבעינן עשירי ודאי ולא ספק ליכא דין ביטול ברוב דהטעם בזה שחסרון ידיעת הדבר משנה את הדין ומשו"ה הבטל והמבטל שניהם וום.יש יעו"ש. כ"כ לענין זה שהוא ביסוד העיקרי של צביעה לשמה שיהי' עומד להיות ראוי לתכלת של ציצית, כל תערובות הגורמת לספק על כל משהו שאינה מיוחדת ומיועדת לתכלת, ספק זה גורם לפסול ודאי, דבענינים כאלה בעינן שיהי' ראוי בפועל לענין זה, ואף דלכאורה יש לדון לפי"ז בכל הזבחים שנתערב בהם, שאינם ראוים להקרבה כמו שור הנסקל וחטאות המתות, דפריך הש"ס שם דליבטל ברובא, אף דמבואר שם דאם אינו בטל הרי הם כולם נפסלים מטעם דחוי ולמ"ד בע"ח נדחים יופסלו כולם אף אם יוכרו אח"כ הרי אף דאם לא בטיל כולם פסולים דאינן ראוים להקרבה מחמת ספק, ומ"מ מה"ת בטלי וחשובים כולם ראוים ואין כאן ספק. אבל באמת ל"ד לנידון דידן, דשם מעיקרא צריך לדון על עיקר הפסול של המיעוט שנתערב ועיקר הפסול הוא מחמת שם בפ"ע כמו שור הנסקל וכדומה, ועל עיקר פסול זה שייך בטול ברוב, וממילא כיון שבטל המיעוט אין כאן ספק על כ"א, דהרי גם בכל תערובות איסור והיתר יש לדון דאם לא יתבטל יהי' איסור מחמת ספק והוא איסור בפ"ע, אלא כיון דמעיקרא צריך לדון על עיקר האיסור, ועל איסור זה שייך דין ביטול, כ"כ גם על פסול הקרבה צריך לדון על עיקר הפסול אבל בנידון דידן דהפסול של המיעוט הוא משום חסרון שאינו מיוחד לתכלת, ובכה"ג כל ספק שנופל על כ"א מגרע את ההתיחדות, דענין התיחדות הוא מה שעומד לכך להשתמשות בפועל, וכיון שמתערב בהם דבר שאינו מיוחד לתכלת הרי כולם אינם