שערי ישר חלק א רלג

מיעוט סכך פסול ברוב סכך כשר גלתה תורה מקרא דאחרי רבים להטות שיהי' המיעוט סכך פסול נכשר לסוכה ואז מקיים שפיר גם מצות בסוכות תשבו, אבל אם יתערב ככר של חמץ ברוב ככרות של מצה ואכל של חמץ אף שעשה על פי רצון התורה מדין ביטול ברוב, אבל מאמר הכתוב בתורה שבעת ימים תאכלו מצות לא קיים בזה בשום פנים דחמץ לא נהפך ע"י ביטול ברוב להיות למצה, ואם קיים באכילת ככר חמץ זה מצות ה', הוא מצו' אחרת ולא מצות אכילת מצה בשום פנים, ובדרך זה עלינו להתבונן בכל הדברים שאינם ראוים אם נכשרים ע"י תערובות רוב, אם אפשר להחזירם אל עיקר המצו' ולכלול בלשון הכתוב בתורה אז מהני ביטול ברוב לצאת י"ח, ואם לאו לא קיים עיקר המצו' ולפי"ז אם נתערב אתרוג שאינו הדר ברוב הכשרים לא יצא י"ח בזה, דהרי כתוב מפורש בתורה פרי עץ הדר, אבל אם יהי' פסול המתערב משום חסר דילפינן מולקחתם לקיחה תמה, אם נכשר ע"י ביטול, י"ל דיצא בזה י"ח, דבכה"ג שגלתה תורה להכשיר גם חסר אז קיים מצות ה' הכתוב בקרא זה דולקחתם דאם הכשירה תורה את החסר, ג"כ יש לקרות בו לקיחה במשמעות הכתוב הזה דאין מקרא יוצא מידי פשוטו בכה"ג שגלתה לנו תורה מצד אחר, ולפי"ז בנידון השאלה שהובא לעיל בפי"ד יהי' תלוי דין זה בפלוגתא רש"י ותוס' דזבחים פ' התערובות, דלשיטת רש"י דהמיעוט הבטל מצטרף גם למלקות, אז נראה בפשטות דלכל מילי דין המיעוט כהרוב ומקיים גם מצות מצה ע"י אכילת חמץ הבטל ברוב מצה, וכן מקיים מצות פרי עץ הדר גם באתרוג שאינו הדר אם בטל ברוב הכשרים אבל לשיטת תוספות דסברי דלא מהני ביטול ברוב להצטרף למלקות, דסברי דאף דנהפך מהיתר לאיסור הוא רק דגם זה אסור אבל מ"מ א"א שילקה על איסור זה, דאיסור אחר הוא שגלתה תורה בלשון עשה מקרא דאחרי רבים להטות, ולא לקי ע"ז, וכמו שמצינו כה"ג בתוס' יבמות ד' י"א שכתבו לענין סוטה דאינו לוקה על ספק סוטה דאף דעשתה תורה ספק כודאי, הלאו לא נאמר רק על הודאי היינו דמה דאסר ספק כודאי הוא איסור אחר, דבמציאות הוי רק ספק שמא לא הוטמאה ובלשון הלאו כתוב בתורה אחר שהוטמאה יעו"ש ולשיטתם מסתבר לומר דגם לענין מצו' כן, שאם המיעוט אינו אתרוג או שאינו הדר לא יהני הביטול שיהי' נחשב כאילו קיים מצות ה' האמור בתורה מפורש פרי עץ הדר וכל כיוצא בזה כנלענ"ד בזה בעזה"י:

ובהא דגרסינן במנחות ד' מ"ב ע"ב אמר לי' אביי לר"ש בר"י הא תכילתא היכי צבעיתו לה, א"ל מייתינן דם חלזון וסממנים ורמינן להו ביורה ומרתחינן לי' ושקילנא פורתא בביעתא וטעמינן להו באודרא ושדינן להו לההוא ביעתא וקלינן לי' לאודרא. ש"מ תלת ש"מ טעימה פסולה וש"מ דבעינן צביעה לשמה וש"מ טעמה פסלה, היינו טעמה פסולה היינו צביעה לשמה אמר רב אשי מה טעם קאמר מה טעם טעימה פסולה משום דבעינן צביעה לשמה, כתנאי טעימה פסולה משום שנאמר כליל תכלת דברי ר' חנינא בן גמליאל רבי יוחנן בן דהבאי אומר אפילו מראה שני שבה כשר משום שנאמר ושני תולעת עכ"ל הש"ס. ובפרש"י כתב ש"מ מדקלינן לאודרא בעינן צביעה לשם ציצית, וש"מ מדשדינן ביעתא לברא ולא שדינן לה ביורה, טעימה פסלה אם עירה צבע הנסיון ביורה פוסל את כל היורה משום שנאמר כליל תכלת כל תכלת בעינן שיהא כל עיקר מראה החלזון בצמר שלא יהא דבר אחר צבוע בו מתחילתו אפילו מראה שני שבה, שכבר נצבע בה צמר אחר וזה השני כשר ושני תולעת, משמע שני דאפילו מראה שני של זהורית קרוי תולעת, וה"ה לתכלת דכתיב נמי בההוא קרא עכ"ל. ובתוס' שם בד"ה משום שנאמר - אחר הביאם פירש"י - כתבו וז"ל משמע דאם צבע בה שני פעמים זה אח"ז פסול אפילו לשמו ולעיל משמע דלא פסלינן אלא טעימה משום דהוי שלא לשמה, ומסקו לכך צ"ל דאפילו מאה לשמו כשר דהא כליל תכלת קרינן בי' אבל כשטעם הרי יש צבע שאינו ראוי לתכלת ולכך קרוי מראה שני עכ"ל. והנה בהא דאם עירה צבע הנסיון לתוך היורה דנפסל כל היורה לכאורה הוא משום תערובות דמערב דבר הפסול לתוך הכשר, דהרי כל היורה ודאי אינו מראה שני, דהרי לא הכניס את האודרא לתוכה, אלא שעירה לתוכה דבר שנפסל לציצית ומוכח לכאורה מזה דאם נתערב דבר הפסול לציצית לתוך רוב הכשר לא מהני ביטול ברוב שיצטרף הפסול עם הכשר להיות הכל ככשר ומשו"ה כיון דבחוט של תכלת משלים למראה תכלת גם צבע הנסיון משו"ה פסול הכל, וקשה מ"ש דין ציצית מדין סוכה, דלדעת רש"י ותוס' שם מהני ביטול ברוב להצטרף סכך פסול עם סכך כשר, וגם לפי מש"כ לעיל לחלק בין פסול מחמת חסרון של שם המצו' האמור מפורש בתורה או פסול מחמת איזה גלוי בתורה ג"כ קשה, דמלשון הכתוב במצות ציצית פתיל תכלת לא נאמר מפורש בתורה דצבע הנסיון אינו תכלת, ומכש"כ לשיטת רש"י בזבחים דהמיעוט מתהפך ונעשה כהרוב אף להתחדש שם חדש כמו מנותר לפיגול ודאי קשה:

ונראה לענ"ד לפרש בענין זה שמה שנפסלת היורה כשעירה לתוכה צבע הנסיון אינו כפסול שאר תערובות, דבאמת מה דאמרינן בגמ' טעמה פסלה, לפירש"י דמפרש דכונת הש"ס לומר דהטעימה אם חזרה לתוך היורה פוסלת את כל היורה, מלשון זה משמע שאין החסרון רק בסממנים של הטעימה לבד אלא שאם חזרה לתוך היורה אז גם היורה עצמה נפסלת מחמתה, דאם היורה לא נשתנה דינה, רק שהטעימה אינה בטלה ברוב, לא הו"ל להש"ס לומר בלשון זה, אלא ש"מ דטעימה אינה בטלה ברוב, ועוד דמעט הצבע שטעם ע"י ביעתא והחזיר אח"כ ליורה גדולה אינו חשוב כלל לומר שמשלים למראה התכלת שעל החוטים, וא"כ אם היורה לא נפסל כלל רק שלא הוכשר מעט