שערי ישר חלק א רלב

דבמצות ציצית וסוכה אף שלא קיים המצו' מ"מ לא ביטל מ"ע, הוא דבר רחוק מן השכל, דהנה אם הי' מקום לומר דכונת התורה במצות ציצית שאסרה תורה לבישת ד' כנפות בלא ציצית וכן בסוכה אסרה ישיבת קבע בבית חוץ לסוכה וזוהי עיקר המצו', שבשעה שאוכל לא תהי' אכילתו חוץ לסוכה, ובשעה שלובש לא יהי' מחוסר ציצית, אז הי' דברי המנה מובנים, דאם לבש ד' כנפות והטיל בהם ציצית שהם בגדר מצו' הבאה בעבירה, יש מקום לומר דאין זה כלבוש בלא ציצית, דהרי מ"מ איכא ציצית בבגד, ואף שלא קיים שום מצו', אבל לא עבר אמימרא דרחמנא שהזהיר שלא ילבוש בלא ציצית דהרי אינו מחוסר ציצית, ואף דגם על עיקר היסוד יש לדון בדברי' דיותר נראה לומר דמה דפסלינן משום מצו' הבאה בעבירה הוא כפסול בעצם וכמו דמביא הש"ס בפ' לולב הגזול גזול דומיא דפסח היינו דגזול הוא כמו פסול בעל מום לקרבן, ומה נראה לי מה דקיי"ל דסובר גזולה כשר משום דקרקע מינה נגזלת אף דאסור לגזול קרקע והוי לכאורה מהב"ע, עי' חידושי הרשב"א שכתב בזה"ל, אבל הנכון דהכא כיון דלא קני לה כלל וברשותי' דמרא איתי' ואין המצו' מוציאתה מרשות בעלה לא חשיבא מהב"ע הרי הוא כאילו היתה שדה דעלמא ברשותו שאעפ"י שעבירה בידו אין הסוכה נפסלת בכך כנ"ל. עכ"ל. וביאור דברי' נלענ"ד דסוכה גזולה כיון שאינה יוצאה מרשות בעלי' אין בזה פסול בעצמות הסוכה אלא שהאדם עושה עבירה בשעת קיום מצותו, אבל בסוכה עצמה לא נתחדש שום ענין של עבירה לפסולה, וכעושה עבירה של גזילה בשדה דעלמא, ול"ד לגזלן סכך של מטלטלים דשם בגוף הסכך נעשה העבירה שיוצא מרשות בעלים, וכעין שכתב הירושלמי לחלק בין קורע בשבת לאוכל מצה גזולה, דבמצה היא גופא עבירה ובקורע הוא עשה עבירה, אבל בכ"ז יש לדון ולומר דזה גופא מה שחשבה תורה שתהא נפסל הדבר הבא ע"י עבירה הוא רק למצוה שהיא חיובית, אבל במצו' שלילית כציצית וסוכה אין זה גרעון, אבל באמת נראה לענ"ד ברור דכונת המצוה בציצית בשעה שלובש ד' כנפות איכא חיוב גברא להטיל ציצית בבגדו, ואחר לבישת הבגד מחויב הוא במצות ציצית כמו במצות תפלין, רק אם אינו לובש ליכא מצו', וכן בסוכה אם אינו אוכל ליכא חיוב של ישיבת סוכה, אבל כשקובע לאכול מתחדש עלי' חיוב סוכה כנ"ל. וראי' ברורה לזה מהא דכתב בשו"ע או"ח סי' י"ג דבנודע לו בשבת כשהוא בכרמלית שהטלית שעלי' פסול לא יסיר מעלי' עד שיגיע לביתו משום כבוד הבריות שהותר באיסור דרבנן של משא הציצית בשבת בכרמלית, דאיסור לבישת הטלית בלא ציצית ליכא בשבת כמו שכ' במג"א בשם המרדכי דבשבת ליכא מ"ע של הטלת ציצית, ולבישת טלית בלא ציצית לא אסרה תורה, יעו"ש, וכן בסוכה כשמצטער הוא פטור מן הסוכה שהטעם בזה דילפינן תשבו כעין תדורו שהוא דאף אם יהי' בסוכה לא יקיים מ"ע של סוכה דלא הוי כעין תדורו ומשו"ה פטור, אבל אם הי' עיקר המצו' שלא לאכול חוץ לסוכה הי' ראוי להיות שמחויב למנוע מלאכול לגמרי שלא לעבור על אזהרה זו אם ליכא בזה פקו"נ כשאר המצות, ומזה מוכח דאחר הלבישה ובשעה שאוכל אז מצות ציצית וסוכה הן מצות חיוביות כשאר מצוות, מצה תפילין וכדומה, באופן דלפי"ז נראה לומר דסוכה שהיא ע"י מהב"ע פסולה לכל ימות החג וכן בציצית, ועכ"פ הרי דברי הרשב"א שם שכ' דעיקר פסול של סוכה גזולה דילפינן מקרא הוא מטעם מצוה הבאה בעבירה הם ודאי נגד דברי המנה"ח דהרי פסול לכל ימות החג, ולפי"ז אין כל יסוד למה שחידש בס' מנה"ח לחלק בין מצות סוכה בשאר ימות החג למצות אכילה בסוכה בלילה הראשונה לענין זה:

אמנם לענינינו יש מקום לחלק בין מצות סוכה דשאר ימות החג, למצות סוכה דלילה הראשונה, גם בלא דברי המנה"ח הנ"ל, דהנה בשאר ימות החג אם ישב בסוכה הנכשרת ע"י ביטול ברוב עשה כדת תורה, שהתורה הניחתו והתירתו לאכול בסוכה זו, ואין כאן שום מקום לחוש שביטול מ"ע של המצו' בסוכות תשבו, אם עושה עפ"י רצון התורה, מהכתוב של אחרי רבים להטות, אבל בליל ראשון של חג שמוטל עלי' לאכול כזית בסוכה, וכ"ז שלא קיים מצו' זו עדיין הוא בחיובו ולא יצא ידי חובתו, דמן הכתוב של אחרי רבים להטות ליכא גלוי שיפטור מחיובו ע"י ישיבת סוכה כזאת, דגם סוכה כשרה אין דינה לפטור את האדם מחיובו, רק ממילא הוא פטור כיון שקיים את המצו', ול"ד לשאר ימות החג אף שבארנו דבשעה שקובע לאכילה איכא עלי' מצו' חיובית, אבל כיון דלאחר שאכל בסוכה זו אין נפ"מ לענין להבא ורק בשעת אכילה וישיבה הקבועה אם רשאי לישב בסוכה או הוא מחויב לילך בסוכה אחרת, אז מדין אחרי רבים להטות הוא רשאי לישב בסוכה זו ואינו מחויב לילך לסוכה אחרת ושפיר מהני דין ביטול ברוב לדין סוכה, אבל בלילה הראשונה עלינו לדון גם אחר האכילה וישיבה אם כבר קיים מצותו ויצא י"ח או לא אז יש לומר דלא מהני דין ביטול ברוב לומר שכבר נפטר מחיובו, אבל בכ"ז, כמובן, לא מתורץ בזה עיקר הקושיא, דהרי כיון דמסתימת הש"ס והפוסקים שהכשירו סתם סוכה כזאת שרובה סכך כשר ומיעוטה סכך פסול מוכח דגם לענין חיוב אכילה בסוכה בלילה הראשונה הוי כסוכה כשירה והדרא קושיא לדוכתה:

ונראה לענ"ד דיש לחלק בין מצו' למצו' באופנים שגלתה תורה על הפרטים הראוים למצו', דהנה במצות סוכה שבעיקר יסוד המצוה אמרה תורה בסכות תשבו ומלשון הכתוב גם סוכה העשוי' מדברים המקבלים טומאה וכיוצא בזה מדינים הפסולים לסוכה הכל בלשון המקרא נקרא בשם סוכה, אלא שגלתה לנו תורה איזו סוכה כשירה ואיזו סוכה פסולה ע"י גלוים, כמו שקבלו חז"ל לדרוש מן המקרא באספך מגרנך ומיקבך דרק בפסולת גורן ויקב דבר הכתוב, והיכא שנתערב