שערי ישר חלק א רלא

רבה מן הפסול, ולא נתן שום שיעור, כמה יהי' מן הפסול שתפסל הסוכה עי"ז, היתכן שאם יתן מחט או מסמר על הסוכה שתפסל הסוכה, וע"כ נלענ"ד בביאור דברי' דנקט בלשונו הקצר לפרש לשון וסיכך שהוא שיעור הראוי לסוכה לפי הכשר סוכה שהוא צלתו מרובה מחמתו, לפ"ז מש"כ בהלכה שני' עירב דבר שמסככין בו בדבר שאין מסככים בו וסיכך בשניהם כונתו שהסוכה נעשה צלתה מרובה מחמתה ע"י הצטרפות סכך הפסול דבכה"ג לא מהני רוב כיון דליכא הכשר סכך הצריך לשיעור סוכה מן הכשר כשיטת הרמב"ן ז"ל, ובהלכה ראשונה בהדלה עלי' עלי האילנות ובדיהן וסיכך על גבן, מיירי נמי שנתן סכך כשר כשיעור הראוי היינו שצלתו מרובה מחמתו ובזה מיירי בלא תערובות כלל שניכרים כ"א בפ"ע, וכיון שתחת סכך הכשר מונחים בדי האילנות כשהם סכך פסול, מה שנגד הסכך פסול לא מהני סכך כשר כמש"כ הרמב"ן ובזה לא מהני כלום מה שהסכך הכשר רבה על הפסול, חדא דלא שייך בזה ביטול כיון דליכא בזה שום תערובות, ועוד כיון דמונחים זה עג"ז, ומה שנגד הפסול גם הכשר הוי כפסול ואינו מועיל כלום, ובכה"ג מהני אם קצצן, דגם בדי האילן נעשים סכך כשר, אלא שפסולים משום תעשה ולא מן העשוי, בכה"ג כיון שרבה סכך הכשר מתחילתו שהי' בו עשי' לשם סכך כשרה הסוכה, דלענין עשי' כל שרוב התעשי' הי' לשם הכשר סוכה חשבינן שנעשית הסוכה לשם סוכה מתכשרין בזה גם בדי האילנות, וכעין שמצינו לענין תקרת בית שאין עלי' מעזיבה דלב"ה סגי אם נוטל אחד בינתיים דאז מתכשרים גם הנסרים שהם פסולים משום תעשה ולא מן העשוי וכמש"כ בשו"ע סי' תרל"א יעו"ש:

ולמדין אנו מזה מה דאיכא בין הני שיטות, דלדעת רש"י, תוס' והרא"ש ז"ל מהני ביטול סכך פסול ברוב סכך כשר, אף אם אין בסכך כשר לחוד כדי הכשר סוכה כיון שסכך פסול ביטל ברוב מצטרף לסכך כשר להשלים השיעור ועוד סברי דגם היכא דאפשר להתברר ג"כ בטל, דהרי לשיטתם אם הוריד ענפי האילן ועירבן בטלים אף שמחוברים הם ואפשר לבררם, והטעם בזה י"ל דסברי כשיטת הרשב"א דמה"ת בטל, ורק משום יש לו מתירים אינו בטל מדרבנן, ודין יש לו מתירים הוא משום עד שתאכלנו באיסור, ולענין מצות סוכה ליכא גזירה זו וכמו שכתב המרדכי דדין אין מבטלים איסור לכתחילה ליכא בזה, דשני דינים אלו מישך שייכי זה לזה, והרמב"ן ז"ל חולק על שני דינים אלו כמו שנתבאר, והרמב"ם ז"ל בדין זה אם מהני ביטול היכא דליכא שיעור מן הכשר לחוד נראה להדיא דסובר כהרמב"ן ומה שהקשה בס' רי"ט אלגזי על דברי הרמב"ן בה' חלה שכתב דגם ברוב דגן בעינן שיהי' שיעור דגן. מהא דמהני ביטול ברוב בסכך פסול, כנראה במחכ"ת לא עיין בהלכה זו שיטת הרמב"ן ז"ל, דלפי המתבאר דברי הרמב"ן ז"ל בשתי הלכות אלו מתאימים כאחד, אבל עכ"פ:

נתבאר מדברי ראשונים אלו, היינו רש"י, תוס' הרא"ש, הרמב"ן, ריא"ז וסמ"ג דמהני ביטול ברוב להכשיר סכך פסול למצות סוכה, ולפי"ז נסתרים דברינו מש"כ לבאר לעיל בפט"ז לענין דבר שאינו ראוי למצותו לא מהני ביטול ברוב שיתהפך להכשר מצוה לצאת ידי חובת המצוה, דהרי חזינן כיון דסכך פסול מתכשר ע"י ביטול ברוב להחשב כסכך כשר:

והנה לכאורה יש מקום לבאר דשאני מצות סוכה משאר מצוות, דהנה בדין מצות סוכה בכל ימות החג אינו חיוב גברי כמצות מצה המוטלת על האדם וכיו"ב, דאם אינו אוכל סעודת קבע פטור מן הסוכה ורק כשאוכל או ישן הוא מחויב לקבוע בסוכה, ובס' מנחת החנוך מצו' שכ"ה רצה לחדש דמה דפסלינן משום מצו' הבאה בעבירה הוא רק לענין מצו' המוטלת מקרקפתא דגברא, כמו מצה, אתרוג תפלין וכדומה, אבל בסוכה בכל ימות החג וציצית שהחיוב רק כשאוכל או כשלובש ד' כנפות, אף שהי' ע"י מצו' בעבירה, ולא חשוב כעושה מצו' דאין קטיגור נעשה סניגור כאמור אני ה' שונא גזל בעולה, מ"מ לא ביטל מ"ע דלא אכל חוץ לסוכה ולא לבש ד' כנפות בלא ציצית יעי"ש. ולפי"ד ודאי דיש לחלק גם לענין ביטול ברוב דאם נימא דמהני ביטול ברוב לענין הפסולים למצות ציצית וסוכה אין ראי' לשאר מצוות כמו מצה ואתרוג, דהרי ביסוד הדבר שאמרנו לעיל לחלק בין הפסולים למצוה לשאר עניני תערובות איסור והיתר, הוא דכיון דע"י ביטול ברוב אין הדבר משתנה במציאות להיות המיעוט כהרוב, אלא שהתורה אמרה לענין הנהגת הדינים להתנהג עם המיעוט כדין ההנהגה של הרוב, ומשו"ה אם נתערב בשר שחוטה בנבילה אף דהשחוטה לא נעשה נבילה ולא עבר על לאו דלא תאכל נבילה, מ"מ עבר אמימרא דרחמנא שגלתה לנו תורה ע"י הכתוב של אחרי רבים להטות שאסרה לנו לאכול בשר שחוטה זה המעורב ברוב בשר נבילה, ויהי' שם איסור זה איזה שיהי' אבל עכ"פ אנו מוזהרים שלא לאכול מאכל זה, אבל לענין מצה אם נתערב ככר חמץ ברוב ככרות של מצה, אם מהני תורת ביטול ברוב שמותר לאכול הככר של חמץ וגם קיים מצוה כשאוכלו בלילה הראשונה, אבל מצות ה' של מצות תאכלו לא קיים דהרי מ"מ אכל חמץ ולא מצה, ואם קיים מצו' הוא מצו' אחרת האמורה בקרא דאחרי רבים להטות, ולא מצות מצה וענין זה שייך רק במצו' חיובית על האדם, אבל בציצית וסוכה כל ימות החג דא"צ שיקיים המצו' רק שלא יבטל שלא יאכל חוץ לסוכה ולא ילבוש ד' כנפות בלי ציצית, הנה כשיש לנו רשות התורה ע"י הכתוב של אחרי רבים להטות דרשאי לאכול בסוכה זו וללבוש ד' כנפות עם ציציות כאלה אף שלא קיים מצות גדילים תעשה ולא קיים בסוכות תשבו, אבל עכ"פ לא עבר כלל בזה אמימרא דרחמנא שהתורה התירה לו דבר זה ע"י הכתוב של אחרי רבים להטות:

ואם אמנם לענ"ד אין דברי המנה"ח מחוורים בזה, דענין הממוצע שהמציא המנה"ח לומר