שערי ישר חלק א רל

ומתבטל כיון שאין בו כדי צלתו מרובה מחמתו דהא באילן שחמתו מרובה מצלתו איירינן נמצא ג' דינים בדין סכך כשר ופסול וכו' והרי זה נכון ומבואר בשם רבינו הגדול מפי תלמידו מורי הרב נר"ו. עכ"ל. ודברי הריטב"א ג"כ צריכים ביאור, ראשונה צריך לבאר מה מועיל רוב סכך כשר בזה כיון דביטול לא מהני מחמת דאפשר להתברר והדר חשש הספק שמא יהי' מקום בסוכה שכל צל שעל האדם יהי' רובו מסכך הפסול, ונלענ"ד עפ"י מה דפליגי הרשב"א והרא"ה לענין תערובות כלים בס' תוה"ב ב"ד שער ד' ד' קכ"ח דהרשב"א כתב דבטלים ברוב דלא הוי כדבר שיש לו מתירים, משום דאיכא הפסד הוצאה להגעילו, והרא"ה בבדק הבית כתב שם דבכה"ג כיון דאפשר להוציא האיסור מתוכו הרי זה כניכר האיסור ולא בטיל, והרשב"א במשמרת הבית שם פליג עלי' ודחה דברי' דגם היכא דאפשר לעשות להוציא האיסור לא הוי כניכר האיסור, ולשיטתו הוא רק כדבר שיש לו מתירים ומשו"ה כיון דאיכא הפסד הוצאה מותר יעו"ש, ולפי"ז נראה לי דמש"כ הריטב"א כאן בשם מורו הוא הרשב"א ז"ל ולא מורו הרא"ה ז"ל, ולשיטתו היכא דאפשר לברר ולהוציא את האיסור בטל מה"ת ורק מדרבנן אינו בטל, והר"ן שכ' בהלכותי' בסוגין להחליט דאין לפרש משום תורת ביטול ברוב דכיון דאפשר לברר אין כאן דין ביטול ברוב אזיל בשיטת הרא"ה בזה, ודברי הריטב"א הוא כשיטת הרשב"א ומשו"ה כיון דמה"ת בטל ברוב ונהפך הסכך פסול לסכך כשר לא איכפת לן אף אם באמת יזדמן שיהא סכך פסול במקום אחד דמה"ת בכל אופן כשרה הסוכה מחמת דין ביטול ברוב ומדין דרבנן דלא מהני ביטול כה"ג היכא דאפשר לברר, אפשר לתלות דנתערב עירוב יפה כתערובות לח בלח דאמרינן אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון, כמו דתלינן היכא דנפל לים וכיוצא בזה, אכן כיון דלדין תורה בעינן דין ביטול ברוב מחמת שמא יהא סכך פסול במקום אחד, בעינן שיהי' מסכך הכשר צלתו מרובה מחמתו בלי צירוף סכך פסול עפ"י שיטתו בה' חלה דאין המיעוט נמשך אחר הרוב אלא היכא דיש דין בהרוב להועיל בזה לעצמו בלי הצטרפות המיעוט, ומשו"ה אם איכא מסכך כשר כדי הכשר סוכה אז מכשיר גם את הסכך פסול להיות כשר לסכך אף דאפשר להכירו מחמת שמחובר בקצהו להאילן אבל מה"ת מהני ביטול גם בכה"ג ומדרבנן סמכינן שנתערב הכל ואין במקום אחד מסכך פסול לחוד רק שוה בשוה או רוב מסכך כשר. כנלענ"ד בביאור דברי', ובזה מיושב קוש' הרא"ש דאם איכא סכך כשר. בכדי שיהי' צלתו מרובה מחמתו בלי הצטרפות סכך הפסול, למה צריך ערבוב לבטל את הסכך הפסול, שהטעם הוא דאי לאו משום ביטול חיישינן שמא יהי' במקום אחד הצל מרוב סכך הפסול, כנלענ"ד בביאור דבריהם וזה מתאים עם דברי הרמב"ן שהביא הה"מ דנמצא שאינו פוסל ואינו מצטרף היינו דשיעור הכשר סוכה בעינן מסכך הכשר לחוד בלי הצטרפות, אבל לישיבת הסוכה מועיל גם הסכך פסול דאם תהי' סוכה גדולה היכא שלפי ערך הסכך הכשר אפשר להיות סוכה כשרה ע"י הלכות סוכה דין לבוד ודיני הדפנות שלא יתרחק הסכך מן הדפנות רק ג' טפחים, או שיהי' דין דופן עקומה ע"י סכך הפסול, אז כיון דאיכא כח הכשר סוכה זו ע"י הסכך הכשר אז מתכשר גם הפסול ע"י דין ביטול ברוב, ומותר לשבת תחתי' כתחת סכך כשר:

והרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' סוכה כתב וז"ל העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית, הדלה עלי' עלי האילנות ובדיהן וסכך על גבן ואח"כ קצצן, אם הי' הסיכוך הרבה מהן כשירה, ואם לא הי' הסיכוך שהי' מתחילתו כשר הרבה מהן צריך לנענע אותן אחר קציצתן כדי שתהי' עשוי' לשם סוכה, עירב דבר שמסככים בו בדבר שאין מסככים בו וסיכך בשניהם, אעפ"י שהכשר יתר על הפסול פסולה, סיכך בזה לעצמו ובזה לעצמו זה בצד זה אם יש בסכך פסול ג' טפחים במקום אחד בין באמצע ובין מן הצד הרי זו פסולה. עכ"ל. והנה מש"כ הרמב"ם דגם כשריבה סכך כשר צריך קציצה כן באו דברי' מפורש בפי' המשנה מה דאיתא שם הדלה עלי' את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסום וסיכך על גבה פסולה, ואם הי' סיכוך הרבה מהן או שקצצן כשרה, ובגמ' שם או שקצצן כשרה וצריך לנענע, ושם מביא הש"ס ברייתא דתני בה לפרש דברי המשנה דמה דפסול בהדלה עלי' את הגפן הוא משום תעשה ולא מן העשוי ולא משום מחובר ומסיק הש"ס דמיירי בשקצצן, ועפד"ז מפרש הרמב"ן בפי' המשנה דרישא דמתניתן דקתני ואם הי' הסיכוך הרבה מהם כשרה מיירי דוקא שקצצן וסיפא דקתני או שקצצן מיירי שנענע אותן, וכן מפרש מה דאמרו בגמ' ד' ט' דהיכא שהאילן חמתו מרובה מצלתו כשרה, דוקא כשחבטן השינו שקצצן ולא נענע אותן, ומש"כ הרמב"ם בסוף ההלכה אם עירב סכך פסול עם סכך כשר אף שהכשר רבה על הפסול לא מהני הוא בלא קצצן, כן מבאר הכ"מ דברי הרמב"ם אלו. יעו"ש. אבל לא ביאר כלל טעמו ושיטתו מה דמהני בקצצן רוב ובלא קצצן לא מהני, ובס' שער המלך בהלכה זו מביא דברי הרא"ם שכתב דלענין סכך פסול לא מהני מה שהסיכוך מרובה, ולענין פסול תעשה ולא מן העשוי מהני, וגם זה לא נדע מ"ש פסול תעשה ולא מן העשוי, מפסול אחר, והב"ח כתב לפרש עפ"י דברי הריא"ז הובא בשלטי הגבורים דכתב דבמחובר לא מהני ביטול ברוב, דמחובר אינו מתבטל כנטיעות שאינם מתבטלים כמש"כ במשנה תרומות פ"ע מ"ה והנה אף שגם הכ"מ מפרש כן דברי הרמב"ם מש"כ עירב דבר שאין מסככים בו דמיירי בלא קצצן, אבל כל הרואה יראה שאין כונת הרמב"ם דוקא על פסול מחובר, שהרי כתב עירב בדבר שאין מסככין בו דלשון זה מורה להדיא שכונתו על כל הדברים שאינם כשרים לסכך, ועוד יש לדקדק מה דכתב הרמב"ם דאם ערב סכך כשר עם סכך פסול דהסוכה פסולה, אף שהסכך כשר