שערי ישר חלק א כג

ממזר עפ"י סברת הרמב"ם יעו"ש. ולפי"ז נראה דאסור לסמוך למעשה בשום פנים על דברי הגהת בעל המלואים בס' צ"ח שהבאנו ומה שהביא שם שהצל"ח כתב כן אינו אמת דבצל"ח לא נזכר שם שום רמז לענין תערובות. כנלענ"ד:

פרק ז וראיתי בס' בית מאיר סי' ד' שכתב לענין ספק ממזר דגם ברוב פסולים אצלה מה"ת מותר דכיון שהתירה התורה ספק זה והוציאה משפט ספק שלו תו ליכא לאפלוגי ואפי' ברוב פסולים ממש דהיינו בידוע דאזל הוא לגבה נמי ד"ת שרי. וראי' מהר"ן ספ"ק דקידושין כתב דהיינו טעמא דאמרינן גבי ערלה כל המקיל בארץ הלכה כמותו בחו"ל ואפי' יחיד במקום רבים דכל ספק שריא ואפילו קרוב לודאי משום דכך הלכה ספיקה מותר ודאה אסור וזה כתב אף לדידי' דס"ל בכ"מ ס' ד"ת להחמיר, ול"ל דנשמע דמדאיצטריך כדתי' להרמב"ן ודוחק לומר דכ"ז מן ההלכה דהל' לא משמע הכי אלא משמע כנ"ל, עכ"ל. והגאון המחבר לא ראה דברי השטמ"ק לענין עשירי ודאי ונסתייע רק מדברי הר"ן אלו ונוראות נפלאתי דלפ"ד דכלל זה כל המקיל בארץ לא נאמר בפ"ע רק ממילא למדו חז"ל מחמת ההלכה שהותר ספק ערלה וגם זה בכלל ספק הוא ולפ"ז גם בממזר איכא האי כללא וכיון דר' יהושע סובר דאין ממזר מחייבי כריתות נפסוק כוותי' מחמת דהוי ספק ממזר כמו דנקטינן כן לענין ערלה בחו"ל לקולא אפילו יחיד במקום רבים וזה דבר זר ותמוה אלא ודאי דבערלה בחו"ל הי' קי"ל לחז"ל עפ"י ההלכה להקל כיחיד המקיל בארץ וכן מוכח היפוך דברי' מסוף דברי הר"ן שם דשקיל וטרי שם אם למד הרמב"ן ז"ל מספק ממזר יעו"ש ואם נימא דבספק ממזר גם רוב כספק נחשב ובכל התורה הלא אזלינן בתר רוב ואיך יתכן דכל ספק לקולא נלמד מספק ממזר וכן ראיתי בפני יהושע לקדושין ד' ע"ג שרצה לחדש כן מטעמי' דכתיב בקהל ה' דבעינן שיהי' ודאי קמי שמיא ורוב אינו ודאי לפני ה' יעו"ש, ודחקו לזה גודל הקושיא הא דלתנא דמתני' שתוקי מותר בממזרת דלשיטת הרשב"א בספק אם אזל הוא לגבה או אזלא היא לגבי' איכא ודאי רוב המצטרף יעו"ש. ולעיל בפ"א נתבאר ענין זה בס"ד טרם שראיתי דברי הפנ"י והב"מ הנ"ל ובעיקר הדבר שנתלבטו האחרונים איך נאמנת האשה להכשיר ומ"ש להכשיר מלפסול יתבאר בס"ד לקמן דלהכשיר נאמנת כע"א באיסורין וע"א נאמן אף נגד הרוב ולפסול בעינן שני עדים כדבר שבערוה. ואכמ"ל:

ונתבאר לנו מכל מה שכתבנו דלשיטת הרמב"ם דספק מה"ת לקולא ג"כ לא מצאנו שום הוכחה דבספק ערלה בחו"ל יהי' רוב כספק, רק בזה בע"כ לכל השיטות שאני ספק ערלה דמקלינן כיחיד במקום רבים וזה נאמרה בפירוש בחדוש ההלכה להקל כיחיד המקיל בארץ ולשיטתו אינו מוכח כלל דבספק ערלה נהפך עצם האיסור להיתר ומכש"כ בספק ממזר ליכא שום רמז בראשונים ז"ל שיתהפך האיסור להיתר וגם בספק טומאה ברה"ר הוכחנו מן הש"ס במס' שבועות דלא נהפך האיסור להיתר, ובפר"ח מצאתי ג"כ שהוכיח דהיכא דאיכא ממ"נ לא הותר גם בספק טומאה ברה"ר רק ראיתו אינה מספקת דמה שהוכיח משני שבילין דאם הלך בראשון ולא הזה וטבל והלך בשני ועשה טהרות או נכנס למקדש דחייב אינה ראי' כ"כ די"ל דמציאות הטומאה לא נתבטלה וכשיתברר אח"כ דהוא טמא ודאי חייב אבל האיסור הי' מקום לומר דנתבטל ונהפך להיתר דמציאות הטומאה ודיני האיסורין הבאים ע"י הטומאה כאוכל הקדש ונכנס למקדש הם דברים נפרדים אבל זה יש להוכיח מהא דאם הלך בראשון ונכנס למקדש ואח"כ הזה וטבל והלך בשני ואח"כ נכנס למקדש דחייב חטאת מזה ראי' מוכרחת דגם איסור הכניסה למקדש לא הותר כשנכנס למקדש בשעה שהי' עלי' ספק טומאה ברה"ר וחדוש זה שע"י הספק ישתנה הדין בעצם לא מצאנו מוסכם לכל השיטות רק בספק מעשר היינו בספק חיוב מעשר, וע"ז נאמר בתורה העשירי יהי' קודש וקבלו חז"ל שיהי' מנוי ודאי וכשהבעלים מסופקים נפקע חיוב מעשר לגמרי אבל ידיעת חלות הקדושה אינו צריך שידעו הבעלים דהרי יצאו שנים בעשירי עשירי ואחד עשר מעורבים זב"ז. ולכאורה לפי דברינו נסתרו כל התירוצים שכתבו האחרונים לתרץ שיטת הרמב"ם דס"ל ספק מה"ת לקולא הא דאיצטריך קרא להתיר ספק ממזר וגם מה שתירץ הר"ן לשיטת הרמב"ם בהא דהוצרכה הלכה לספק ערלה בחו"ל להתיר גם ברוב איסור ולספק לחבירו ודאי ערלה לפ"מ שנקטו הפוסקים הרמב"ם לא סבר כן ורק חדוש זה להקל כיחיד המיקל בארץ שהסכימו להתיר התוס' והרא"ש אף למ"ד ערלה בחו"ל הלל"מ, נראה דגם הרמב"ם סובר כן. אבל חידוש זה נתבאר בדברינו לעיל אינו כלול בהלכה להתיר ספק ערלה ורק נאמר בפ"ע, ולפי"ז הדרא הקושיא גם בהצטרכות להלכה לספק ערלה לשיטת הרמב"ם:

אמנם עפ"י המתבאר בדברינו דאף היכא שהתירה התורה להדיא את הספיקות לא נתהפך האיסור להיתר ורק אמרה תורה שרשאי האדם לעשות כן להכניס עצמו לספק מכשול אף שאם יפגע באיסור יהי' עלי' עונש קצת, לפי"ז בכל האיסורין שלא נתפרש דין הספיקות בתורה לא לאיסור ולא להיתר ודאי ראוי לכל אדם לחוש לנפשו לפרוש מן הספק כמו בספק סכנה כמו שהבאנו לעיל בפ"ש סוגית הש"ס דחולין לענין זאב שנטל בני מעיים ואף שלא הזהירה תורה ע"ז ביחוד לחוש שמא יכשל באיסור השכל גוזר כן כמו שכל אדם שומר עצמו מכל ספק פגע גם בלעדי אזהרת התורה וא"כ מה שגלתה לנו תורה בשלשה מקומות בספק טומאה ברה"ר ובספק ממזר וספק ערלה בחו"ל דרשאים וזכאים אנחנו להקל ולא לחוש שמא יכשל באיסור אף דאם יכשל באיסור גם בהני שלשה