שערי ישר חלק א כב

ודאי ערלה דלפי"ז הרי דומה למעשר מ"מ ברוב לאיסורא לא חשוב ספק ערלה אלא ודאי ערלה, ולענין תערובות פירות ערלה בשאר פירות אפשר דבאמת כל הפירות מותרים ודין זה אינו מפורש בפוסקים האחרונים, ומדברי הש"ך יו"ד סי' צ"ח סקכ"ז משמע דגם בחו"ל ערלה צריכה מאתים יעו"ש ובהגהת מלואים שם הביא דברי המרדכי ספ"ק דקידושין שכתב דאם איכא בכרם ד' או ה' נטיעות ולא נודעו מקומם דמותר הכל אפילו לאכול מן המחובר, אף דליכא דין ביטול דנטיעה מחוברת אף באלף אינה בטלה הכא מותר כל הכרם מדין ספק ערלה בחו"ל יעו"ש. אמנם בשו"ע סי' רצ"ד לא הובא דעת המרדכי להתיר בכה"ג. ונראה לע"ד דזה תלוי בשיטת הר"ן ורש"י והחולקים עמהם. דלשיטת הר"ן דמותר להאכיל לחבירו ודאי ערלה דכ"ז שאינו ברוב להאוכל שזה ודאי ערלה עצם האיסור משתנה להיתר אז גם בתערובות אף אם יתירו את כולם הלא יאכל ערלה בודאי ג"כ מותר דמ"מ כל חד וחד דאכיל היתרא קאכיל ולא שייך ע"ז ענין ממ"נ, דכ"ז שלא נתודע לי' הפרי בפרט התירה התורה, אבל להפוסקים שלא פסקו כהר"ן ורש"י ואסור להאכיל ודאי ערלה ועובר בלפני עור ככל איסורין ולא הותר רק ספק ערלה כספק טומאה ברה"ר וכספק ממזר אבל בתערובות דאם נתיר כל התערובות יבא לידי איסור ודאי לא שרינן בכה"ג אם לא שיש בזה דין ביטול ובערלה צריך מאתים, והמרדכי לשיטתו שהביא הך היתרא דמותר לספק לחבירו אף לר"י דהוי הלל"מ. יעו"ש:

ולמעשה נראה דאין להתיר בתערובות בלא ביטול ומכש"כ להאכיל ודאי ערלה דאסור דאף דמצינו דמקלינן לענין ערלה כמ"ד אף דלא קי"ל כוותי' בשאר דוכתא כגון לענין קפריסין הצלף ולענין נטע רבעי והרכבת הגפנים יעו' בשו"ע יו"ד סי' רצ"ד נראה לענ"ד דאין הטעם דלענין ערלה בחו"ל מקילינן בקולא כל דהוא דהרי לשיטת תוס' דוקא ספק ערלה מותר אבל כל היכא דקרוב לודאי או אם איכא רובא הוי כודאי, כ"כ לשיטתם אי אפשר להקל כיחיד נגד רבים דהר"ן לשיטתו כתב כן דעבדינן כיחיד במקום רבים דנקט דבערלה בחו"ל לא מהני רוב ואפילו קרוב לודאי, אבל לשיטת תוס' א"א לומר כן וכמו ברוב המציאות אמרינן אחרי רבים להטות כ"כ בפלוגתא דדינא דע"ז אמרה תורה אחרי רבים להטות, והא דכתבו תוס' בקידושין פ"ק ד' ג' דנטע רבעי מותר בחו"ל עפ"י הכלל דכל המקיל בארץ הלכה כמותו בחו"ל דלכאורה כלל זה רק בדינים שבחו"ל הוא מדרבנן הקילו רבנן, אבל בערלה בחו"ל שהוא מה"ת וכן כרם רבעי איך מקילינן לעשות כמ"ד דלית הילכתא כוותי' דהרי בא"י עבדינן מטעם ודאי ולא מטעם ספק דכללי ההלכות עפ"י רוב הם מטעם ודאי ולא משום חומרא, ובע"כ עלינו לומר דכן קבלו חז"ל דכל המיקל בארץ עבדינן כוותי' בחו"ל בכל מצוות התלויות בארץ שיש בהם התחלקות מא"י לחו"ל בכל אלה המצוות עבדינן כוותי' בחו"ל, ובכלל זה גם ערלה בחו"ל שמצו' ג"כ חלוקה מא"י לחו"ל לענין ספק וכמו שנאמרה ההלכה להתיר ספק, כ"כ נאמרה לענין זה להקל בחו"ל כמ"ד המיקל בא"י אף ביחיד נגד רבים אף דבספק המציאות אזלינן בתר רובא, אף שראיתי בצל"ח במס' ברכות ד' ל"ו שרצה לומר דלמ"ד ערלה הילכתא מדינה ובכל הלכות דבחו"ל מדרבנן לא מקילינן כיחיד במקום רבים יעו"ש, ולא אבין דברי', דלפי"ז כלל זה כל המיקל בא"י לא ידענו מה נדון בי' דהלא בכל הלכות שקבעו כמו הלכה כסתם משנה או הלכה כר"ע מחבירו מטעם ודאי קבעו ולא מטעם ספק ולמה נקיל בחו"ל אלא ודאי שכן קבלו חז"ל ולא מטעם ספק דרבנן לקולא וזה ברור. ולפי"ז י"ל דגם למ"ד ערלה בחו"ל הלל"מ, נקטינן כלל זה בלא פלוג דכן קבלו חז"ל כמו שקבלו להקל בספק. וע"פ מש"כ יובן דברי הרא"ש בהלכות קטנות בה' ערלה שכתב להתיר בחו"ל הכרמים שמבריכים בכל שנה משום דראב"י סובר דמרכיב ומבריך אינו בכלל כרם אף דלא קיי"ל כוותי' מ"מ לענין ערלה בחו"ל עבדינן כוותי' דפסק ר"י דאין נטע רבעי נוהג בחו"ל דקיי"ל כל המקיל בארץ הלכה כמותו בחו"ל וא"כ לענין ערלה נמי בחו"ל וכו' עכ"ל. ובשער המלך ה' מע"ש פ"ט הקשה דהלא כלל זה מפורש בגמ' בברכות פ' כיצד מברכין ובפ' חולין ולמה הביא דברי הר"י שפסק כן לענין נטע רבעי יעו"ש שפי' דברי' נגד ר"י הזקן שהובא בר"י בברכות, ולפמש"כ ניחא דמדברי הש"ס הי' מקום לומר דרך בדינים שבחו"ל הוא מדרבנן נאמר כלל זה כל המיקל בארץ וכו' דהא דאיתא בגמ' לענין צלף דקפריסין מותרים משום ערלה מטעם דכל המיקל בארץ י"ל דמ"ד זה סובר דערלה בחו"ל הילכתא מדינה דבעלי מימרות אלו בפ' כיצד מברכין אמרו בגמ' בקידושין כן, דלפי"ז י"ל דלדידן דקיי"ל כר' יוחנן דהלכה למשה מסיני י"ל דליתא להאי כללא משו"ה נסתייע מפסק הר"י דפסק עפ"י כלל זה גם לענין נטע רבעי בחו"ל דגם זה מה"ת בחו"ל אלא ודאי דכלל זה נקטינן גם למ"ד ערלה בחו"ל הלל כן נראה לי בכוונת הרא"ש ונכון הוא:

ולפ"ז לא נאמר האי כללא אלא כל המיקל בארץ בעיקר דין ערלה עבדינן כוותי' בחו"ל, אבל במה דפליגי, רק לענין חו"ל לחוד דאין זה דין בעיקר ערלה י"ל דלא שייך כלל זה, ופלוגתא דרבוותא שהבאנו מה דפליגי הר"ן והמרדכי עם התוס' והרמב"ן הרי"ף והרמב"ם והרא"ש אם ערלה בחו"ל הותרה לגמרי בשעת הספק לא שייך להכלל דכל המיקל בארץ כנ"ל. וכן נ"ל אם יהי' לנו ספק בדין ספק ערלה על איזה ספק הותר ע"ז לא נאמרה הלכה ספק ערלה בחו"ל מותר ורק אם ספק לנו במציאות דין ערלה וכה"ג אם ספק לנו אם חל בזה דין ערלה נאמרה הלכה דספק מותר, אבל אם יולד לנו ספיקא בדינא באופנים המותרים מכח הלכה זו אז הדרינן לכללא ספיקא דאורייתא לחומרא עי' מש"כ לעיל בפ"א לענין ספק