שערי ישר חלק א רכז

טהרה עדיין נשאר דין טהרה במקוה, שיש בה מ' סאה הראוים לטהר, וכשנותן עוד סאה מי פירות שוב חוזרים גם הם למים כשרים ע"י ביטול, אבל כשנותן סאה כשהיתה המקוה חסר סאה אחת, אין המי פירות מתהפכים למטהרים שאין כח בהרוב המבטל למשוך את המיעוט אחרי' אלא לדין שיש בהרוב, כמו שנתבאר לענין חלה, דענין השיעור המצטרף לענין מקוה דומה ודאי לשיעור המצטרף לענין חלה דקודם שיש במקום אחד שיעור הראוי לטהר, אין דין כח טהרה במים, וכן מוכח להדיא ענין זה מסוגית הש"ס דפסחים ד' י"ז ע"ב בהא דאיתא שם לענין משקה דבי מטבחיא דר"ש אומר בכלים טמאים בקרקע טהורים, אמר רב פפא הא דאמרת בקרקע טהורים לא שנו אלא מים אבל דם לא ומים נמי לא אמרן אלא דהוי רביעית דחזי להטביל בי' מחטין וצינוריות אבל לא הוי רביעית טמאים, ובפירש רש"י שם הביא דילפינן זה מקרא מקוה מים יהי' טהור, וגמרא גמירי דבציר מרביעית לא חשוב למיהוי מקוה, משו"ה אם חסר מרביעית הם מקבלים טומאה מה"ת ולבתר דבטלו רבנן רביעית במקוה אף למחטין וצינורות גם משקין שבקרקע מקבלים טומאה אם חסרו מארבעים סאה יעו"ש. באופן דלפי"ז הצירו מחדש במים כח המטהר, וקודם הצירוף הם עצמם ראוים לקבל טומאה - ומה"ט נלענ"ד מה שצריך לדין השקה של מים טמאים או שאובים שתהי' המקוה דוקא ממ' סאה, אף שהוא מטעם זריעה ולא מטעם טבילה, משום דאם חסרה המקוה אין בהם כח טהרה לטהר את המים הטמאים ע"י חיבורן - אלא שיש לדון שדין ארבעים סאה שצריך מה"ת לטבילת אדם הוא שיעור מקובץ מחשבון הרביעות, שאם יקובץ כך וכך מים שכל רביעית שבהם יש להם כח טהרה אז מטהר אדם הטובל, דאז י"ל דמה"ת מי פירות מעלים אם חסר סאה מהארבעים סאה, כיון שמי הפירות קבלו דין טהרה, או אפשר דכח טהרה לטהר אדם הוא כשיעור רביעית למחטין וצינורות, וכח זה מתחדש רק אחר הצירוף של המ' סאה, ועכ"פ לאחר שבטלו רבנן רביעית דמקוה כל כמה דבציר ממ' סאה חשובה מדרבנן כבציר מרביעית שאין בהם שום כח טהרה ומקבלים המים עצמם טומאה, ומיושב היטב מה דקתני במשנה ובברייתא נתן סאה ונטל סאה וכמו דמפורש במשנה שם חסר סאה לא העלוהו, ולכאורה מ"ש אם חסר מעיקרא או אח"כ כמו שהקשינו לעיל ריש פט"ו. יעו"ש מה שבארנו לתרץ עפ"י מש"כ הגרע"א, ולפי המתבאר בזה הוא מדין תורה או דרבנן עפ"י כללי הביטול, ונכון הוא בס"ד בלי שום דוחק:

ובדרך זה יתבאר לנו גם מש"כ התוס' בזבחים ד' ע"ט ע"ב בהא דמביא שם הש"ס פלוגתא דר"א ורבנן במס' פרה בצלוחית שנפלו לתוכה מים כל שהוא דר"א אומר יזה שתי הזאות וחכמים פוסלים וכתבו בתוס' שם וז"ל חומרא דמי חטאת היא דמדאורייתא בטל ברוב עכ"ל. ומוכח מלשונם דגם לפי מה דמפרש בגמ' בטעמם דרבנן דסברי יש בילה והזאה צריכה שיעור הוא ג"כ רק מטעם חומרא דמי חטאת, דמדאורייתא כיון דבטל ברוב מצטרפי המים לשיעור הזאה, ובהשקפה ראשונה הוא תמוה דבפיגול ונותר שבללן זה בזה חלקו על רש"י בפשיטות דאי אפשר שיצטרף היתר הבטל שיעור כזית לענין מלקות, והכא כתבו בפשיטות דמצטרפי המים לשיעור הזאה, ועפ"י דרכנו ענין זה של הזאה הוא דומה ממש לדין מי פירות הבטלם במי מקוה, דכח טהרה שקבלו המים כשנפלו בצלוחית כשהי' שם שיעור הזאה בשעת קידוש כבר יש בכח המי חטאת לגרור מטעם ביטול ברוב את מיעוט המים שיקבלו גם הם כח טהרה לטהר טמאים, ומעתה לא נגרע כח המים אם עכשי' בהזאה זו ליכא במי חטאת שיעור הזאה כמו במקוה דמהני כח טהרה שקבלו מי פירות כשנפלו בשעה שהי' מ' סאה אף אם נוטל סאה אח"כ כמש"כ ול"ד לדין עונשים, שדין העונשים אינו דין בגוף המאכל רק הוא דין על האוכל כמש"כ, ומשו"ה חלקו התוס' שם על רש"י וכאן נקטו בפשיטות דמצטרפי, ופשוט הוא:

עוד נלענ"ד לתרץ קושית רי"ט אלגזי על הרמב"ן דמצריך בשאר מינים שיהי' שיעור דגן אף אם איכא רוב דגן, ולא מצטרפי לכשיעור אף דבטלי ברובא, עפ"י מה דנראה להרי"ט דסובר הרמב"ן דחייב משום טבל על כל זית שבעיסה, דהנה בחולין מתוקנים שנתערבו ברוב טבלים עפ"י המתבאר לעיל בפי"ד מסוגית הש"ס דנדרים ד' נ"ט א"צ לעשר רק לפי חשבון הטבל ולא לפי כולה, וכדאמר רב חסדא ומתמה וכי היתר שבהן להיכן הלך, ומה דאמר ר' יוחנן בליטרא בצלים שתקנה וזרעה והרי הוא כעשר ליטרין דמתעשרת לפי כולה, הוא מטעם דס"ל דע"י זריעה חדשה גם העיקר משתנה וחשוב כגידולין חדשים כמבואר להדיא בהר"ן שם, אבל בלא"ה ליכא מאן דפליג על רב חסדא, ובארנו לעיל הטעם בזה דכיון דמעשר נגד הטבל ממילא חזרו החולין לדין הקדום כיון שנפקע הדין מן הבטל חזר המבוטל למקומו, עפי"ז יש לומר דגם לענין חלה לענין שיעור חמשת רבעים לא מהני צירוף של מינים הפטורים, דלא חשובה העיסה זו כמחויבת הכל בחלה, דהרי אם יפריש חלה לא יהי' חשוב שיריים רק חלק הדגן לבד, דחלק של המינים הם מותרים ופטורים ע"י שנפקע דין ביטול מהם ואינן מתוקנים ע"י הפרשת חלה, וכן אם ירצה להפריש נגד חלק שאר המינים לחוד לא תתקדש החלה כלל, וכמו שכתב הר"ן שם לענין פירות היתר המעורבים בפירות שביעית שאם יתפיס נגד ההיתר לא יותפסו הדמים באיסור שביעית, ובארנו שם הטעם בזה דכיון דדין ביטול ברוב לא מהני רק עד שיוקר התערובות, לפי"ז מה שנאסר ההיתר המעורב בפירות שביעית הוא רק עד שיוכרו, והדמים הנתפסים בהם, אין כחן יפה יותר מן הפירות עצמם, היינו שגם הם אי אפשר שיאסרו רק עד ההכרה, וכאן הרי הם מיד ניכרים בפ"ע, שהרי הם מיתפסים רק מן ההיתר לחוד, ולפי"ז גם בדין