שערי ישר חלק א רכו

באים לידי חמוץ לבד אין מחייבים בחלה כמש"כ לעיל בפט"ז, דלפי"ז לכ"א דין הגורם לו לחלה הוא דין מיוחד, ומשו"ה סובר ר"ל דמבטלים זא"ז, ואמר ריב"א דר"ל לשיטתו דסובר איסורים מבטלים זא"ז אם הם איסורים שונים כפיגול ונותר, ור' יוסי אומר דבכה"ג שהביטול קודם חלות דין טבל יש לומר דגם ר' יוחנן מודה דמבטלים זא"ז, ומוכח מהירושלמי דגם קודם חיוב חלה מהני ביטול שלא יתחייב בחלה, אבל להיפוך להביא את המיעוט הפטור לידי חיוב בעינן שני תנאים שיהי' ברוב שיעור חלה ושיהי' עיסה שכבר נילושה, ושניהם כאחד גורמים את הדין כנלענ"ד בזה:

ועפי"ז מיושב קושית הרי"ט אלגזי מה שהקשה מצמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה, דהתם לפטור מדין כלאים מהני הביטול גם קודם אריגה, כנזכר לעיל, וכן מה שהקשה מהא דמשמע דאם אכל כזית מעיסה זו חייב משום טבל לא קשה דבאיסור דכבר חייל מהני לגרור את המיעוט כמש"כ, ומה שהקשה מדין סוכה דסכך פסול המעורב בסכך כשר יתבאר לקמן בס"ד. וכן מהא דמסתימת הרמב"ן משמע דיוצא גם חובתו בפסח בכזית אחד היכא דאיכא רוב דגן ג"כ ל"ק אם נאמר דסובר הרמב"ן כרש"י בזבחים דמצטרף למלקות והטעם כמכ"כ לעיל, דהתם הביטול הוא בשעת אכילה גופא שאכל רוב מן איסור אחד ומיעוט מאיסור אחר ולועסן יחד שדין הרוב פועל לחול עלי' דין התחלת עבירה למלקות לדין זה נגרר גם המיעוט וממילא חשוב כהשלים לאכול זית שלם, ומטעם זה י"ל ג"כ לענין מצות אכילת מצה שע"י שאוכל יחד ויש דין בהרוב לומר שכבר התחיל לקים המצוה, לענין זה נגרר גם המיעוט והשלים המצוה, אבל בחלה כ"ז דליכא חמשת רבעים יחד לא הותחל שום דין חיוב חלה, ועלה לנו מכל הענין שבארנו דלענין ביטול פסול למצוה ברוב הכשר למצוה, יהי' תלוי בתנאים אלו, דאם בשעת קיום המצוה גופא איכא כח הרוב לבטל את המיעוט תלוי במחלוקת של רש"י ותוס' בזבחים בפיגול ונותר שבללן זב"ז, ואם בשעת קיום המצוה ליכא תורת ביטול, לא מהני ביטול ברוב לכו"ע, דמה דבטל קודם לא מהני שיתהפך מפסול לכשר, כמש"כ, באופן דלפי"ז אם נתערב ציצית פסולים בציציות כשרים, אם איכא הרוב כשרים בטלית זו בשעה שלובשו יהי' תלוי בפלוגתא דתנאי אם הם ד' מצוות או מצוה אחת, דלמ"ד ד' מצוות הם כל דין שיש בהרוב מהפך להיות כמוהו, ואז מהני תורת ביטול להיות הציצה פסולה כרוב הכשרים לשיטת רש"י הנ"ל, אבל לפי"מ דקיי"ל דכולם מצוה אחת הם הרי זה דומה לדין חלה, אבל אם ליכא רוב בשעת קיום המצוה אז לכו"ע אינו יוצא. ולפי"ז בנידון השאלה שנשאל הרה"ג רשי"ז אם אתרוג פסול בטל ברוב מה"ת - הובא לעיל ריש פרק י"ד - כיון דבשעת קיום המצוה ליכא דין ביטול לא מיבעיא ביו"ט א' דבעינן לכם וכ"א יוצא י"ח בשלו, דאין עומדים להתערב, ואפי' ביו"ט שני נמי אין עומדים להתערב לשיטת הר"ש דשל שני בני אדם אין מצטרפין לרוב כמו שנתבאר ענין זה לעיל בפ"ו, והביטול של קודם המצוה אינו מועיל שיפטור מחיובו לאחר נטילה, נראה דלפי"ז לכו"ע לא מהני דין ביטול, ולמעשה כתבתי בתשו' להרב השואל דיש לצרף מה שהי' אז נוגע רק ליו"ט שני מלבד השיטות שדין "הדר" אינו רק ביו"ט ראשון, י"ל דבכה"ג. שאינו ניכר אם ניטל פיטמתו או שהוא כך מתחילת בריאתו לא הוי פסול מחמת "הדר", דענין פסול "הדר" תלוי בהכרה ומראית עין ופסול חסר לכו"ע ליכא ביו"ט ב':

והנה עדיין חובת ביאור עלינו מהא דמהני ביטול ברוב לענין מי פירות שיתבטלו ברוב מים כשרים ובשעה שטובל ליכא במקוה רק רוב מים כשרים והחסר שיעור מ' סאה הבאנו לעיל בפי"ד דלפ"מ שבארנו מתורתו של הרמב"ן ז"ל לא מהני ביטול כה"ג כיון דליכא שיעור ברוב המבטל, וכן קשה לשיטת התוס' דזבחים הנ"ל, ונלענ"ד דל"ד דין טהרת המקוואות לדין פסולי והכשרי דברים לצאת ידי חובת מצוה, דבכל דבר המטהר כח הטהרה הוא בהמטהר, ומי שנטבל במקוה כשירה המקוה מטהרתו כשהי' כל גופו במים, ובכה"ג אם המי, פירות קבלו דין הכשר שיהי' הדין בהם לטהר טמאים, אז ליכא לדון כלל אחר טבילתו אם טבל במים כשרים או לא, כיון דע"ז גופא הי' מועיל דין ביטול ברוב שיהי' במים אלו כח לטהר טמאים שוב א"צ עכשי' לדון על ענין טבילתו שכח זה הוא במקוה ועל המקוה איכא דין כח טהרה ע"י הכתוב אחרי רבים להטות, אבל לענין מצוה ועבירה שאין דין המצוה לפטור את האדם מחיובו ואין דין החלב להביא את האדם לידי עונש, ולאחר המעשה עלינו לדון אם קיים מצות אכילת מצה, או אם עבר הלאו של אזהרת חלב, י"ל כיון דביטול ברוב אינו מהפך את הדבר במציאות, יש לומר דלא קיים מצות אכילת מצה רק קיים מצוה אחרת של אחרי רבים להטות, וכן באכילת חלב עבר על עשה זו של אחרי רבים להטות, אבל עצם המצוה או העבירה לא עשה, ודין המקוה הוא כדין דדין שחוטה דבטלה בנבילה, דדין טומאה וטהרה שניהם ענין אחד הוא, וכיון שמדין אחרי רבים להטות עלינו להתנהג כדין דבר המטמא או מטהר ממילא כשאנו דנים אח"כ על האדם שנגע בדבר שדינו לטמא, או טבל במקוה שדינה לטהר, דינו כדין המקוה וכדין השחוטה שבטלה בנבילה אכן לענין השיעור דלפי שבארנו אין הרוב מועיל לחייב בחלה את שאר המינים רק היכא דהרוב בעצמו כבר נתחייב בחלה, לפי"ז גם במקוה יש לומר דדוקא מ' סאה מים כשרים יכולים להפוך את המי פירות שיקבלו גם הם דין טהרה, אבל אם המקוה חסרה אין רוב מים שבה מבטלים את מי פירות שנתערבו בהם, ולפי"ז י"ל דהא דקתני במשנה פ"ז דמקוואות דאם חסר סאה אין מי פירות משלימים הוא דין תורה, דרק אם מתחילה כשנפלו המי פירות הי' דין טהרה במקוה קבלו המי פירות ג"כ דין טהרה מדין ביטול ברוב ואז אם נטל סאה מן המקוה שכל מה שהי' בו הי' בהם כח