שערי ישר חלק א רכה

שכתב אם אמר שבועה שלא אוכל כל שהוא מנבילות וטריפות ואכל פחות מכזית חייב, משמע שאם אכל כזית אינו חייב משום שבועה משום דמושבע ועומד יעו"ש. דלכאורה הוא דבר תמוה כיון דכבר קודם שגמר אכילתו כבר עבר על השבועה איך יפטר אח"כ אם אכל יותר, ולפ"ז מבואר הענין, דהתחלקות השיעורים הוא רק חילוק אופני השמוש, ולא הבדל בעצמות דין האיסור, ומשו"ה אם אכל כזית דאז השתמש כפי מדת ההשתמשות שאסרה תורה מחמת נבילות וטריפות, לא חייל שבועה ע"ז, באופן דלפי"ז אם לא הי' אוכל רק כל שהוא הי' חייב משום שבועתו ואם גמר עד כזית אז חשיב גם מה שאכל קודם השתמשות אכילה של תורה, ולפי"ז גם בנתנבלה ביוהכ"פ אם אכל ככותבת אינו חייב משום נבילה דאז השתמש כמדת השתמשות שאסרה תורה משום יוהכ"פ, וכן לענין מוקדשים, וכ"ז הוא רק אם נאמר דהשיעור אינו גורם את עיקר האיסור, אלא הוא מדת ההשתמשות בהאיסור, אבל אם נאמר דהשיעור גורם לחלות האיסור, הרי חלוקים יוהכ"פ מנבילה בעיקר חלות איסוריהם, דיוהכ"פ חל ע"י צירוף של ככותבת, ונבילה ע"י צירוף כזית, באופן דלפי"ז אף אם אכל שיעור ככותבת מהראוי שיתחייב משום נבילה, דנבילה חל על שיעור שאין בו דין איסור של יוהכ"פ, וכן בשבועה אף אם אכל כזית מהראוי שיתחייב משום שבועה,, אלא ודאי מוכח דעל כל משהו הוא מוזהר שלא יאכלנו, וגם ביוהכ"פ כ"כ הוא מוזהר שלא יאכלנו באופן השיעור של ככותבת כנ"ל:

ולפי"ז הנה מה שהקשה בס' רי"ט אלגזי כיון דמשמע מסתימת הרמב"ן דבתערובות שאר מינים בדגן הוא כמו תערובות אורז בדגן, וכמו דבאורז ודגן חייב באיסור טבל על כל זית וזית מן לעיסה המעורבת, כ"כ בתערובות שאר מינים דאם איכא רוב דגן יתחייב על כל זית באופן דגם מיעוט שאר המינים משלימים לכזית, ולמה לא ישלימו ג"כ לשיעור חמשת רבעים להתחייב בחלה, הנה לפ"ד ל"ד זל"ז דאף אם נימא דיסבור הרמב"ן שיתחייב באיסור טבל ע"י זית, מ"מ לחיוב חלה אינו מצטרף, דחיוב מלקות מתחייב על ידי דין של כל משהו ומשהו שחייל עלי' אזהרת התורה, וממילא הומשך הדין של שאר המינים להיות כדגן לענין זה, אבל לדין חלה אינו כן, דכ"ז שלא נצטרף שיעור זה של חמשת רבעים לא חייל הדין של חיוב חלה, ועוד כיון דבעיסה זו איכא כמה זיתים מדגן ונמך אחריהם גם שאר המינים, דהרי בדגן איכא גם חיוב מלקות, ונגרר המיעוט בתר הרוב, באופן דלפי"ז גם אם לא נחלק בין דין חלה לשאר איסורים ונאמר דגם בשאר איסורים גורם ההצטרפות את דין האיסור כיון דבעיסה זו איכא צירוף מהרבה זיתים, דכבר חל עליהם דין איסור טבל גם לעונשים, הרוב גורר אחרי' את המיעוט להיות כמוהו ונעשה הכל כדגן, ומשו"ה בעינן גם לחלה שיהי' בעיסה זו שיעור דגן שיהי' על הרוב דין חיוב חלה ויגרור אחרי' את המיעוט:

והנה לפי"ז נלמוד מדברי הרמב"ן ז"ל בדין ביטול ברוב דאם דין של הרוב הוא בכח שלא חל עדיין בפועל כמו בקמח דגן דאף שדינו חלוק משאר מינים לענין זה שאם יהי' נילוש בשיעור ה' רבעים יהי' בו דין חיוב חלה, רוב קמח זה אינו מהפך מעט קמח של מין אחר המעורב בו להתהפך להיות כמוהו, ומתבאר ענין זה עפ"י הדרך אשר בארנו בפט"ו, דדין ביטול ברוב לא מהני להפוך את דין המיעוט במציאות האמתי, אלא מועיל רק לענין הדינים השייכים להנהגה בשעת התערובות, וכפי תורת הדין של הרוב לענין הנהגה הוא הדין הנוהג עם המיעוט, דהנה בתערובות קמח של דגן עם שאר מינים אף אם יהי' דגן כשיעור והם בכלים נפרדים ולשו אותם באופן דליכא תורת דין ביטול ברוב לאחר לישה, מ"מ כיון שנתבטל הדגן ברוב בטל ממנו דין דגן וממילא פטור מחלה, אף דלפימש"כ ליכא בקמח שום דין חלה קודם הלישה של חמשת רבעים יחד, באופן דלפי"ז כמו דשאר מינים אינם מתהפכים ע"י ביטול להיות כדגן, כ"כ לכאורה ראוי להיות שאין קמח דגן מתהפך להיות כשאר מינים, אבל באמת אין דומה זל"ז דדין פטור אינו דומה לדין חיוב, דהנה אף שעיקר דין חיוב חלה מתחדש ע"י לישה, כמו שדין נבילה מתחדש בשעת מיתת הבע"ח ובשר בחלב בשעת בישול וכלאים ע"י אריגה, ומ"מ בכל אחד מהם יש דין בכח שדבר זה עומד וראוי שיחול עלי' דין כזה, ואם יתבטל דין זה או כח זה לא יחול שוב דין כשיגיע העת הראוי שיחול הדין בפועל, ומשו"ה לענין לפטור מחלה אם נתבטל הדגן ברוב קודם הלישה לא יתחייב בחלה אח"כ אף אם נילושו בפ"ע באופן דליכא ביטול חדש משעת לישה, אבל להיפוך אם נתבטל קמח שאר מינים ברוב דגן קודם הלישה ונילושו בפ"ע לא מהני הביטול של קודם הלישה שיתחייבו שאר מינים בחלה בתורת ודאי, דכיון דבמציאות האמתי לא נתהפך מין זה לדגן, ומה שהי' הדין מעיקרא, הועיל רק לענין הדינים שהי' שייכים מעיקרא בשעת התערובות, ועתה הספק במקומו עומד. וראי' לזה מהירושלמי פ"ק דחלה ה"א בהא דתנן במתניתן דחמשת המינים מצטרפים זע"ז מהו שילקו על חלתן דבר תורה, ר' יונה וכו' בשם ר"ש בן לקיש אין לוקין על חלתן דבר תורה, אמר ר' יעקב ב"א ר"ש בן לקיש כדעתי' דאיתפלגון הפיגול והנותר ששחקן ר' יוחנן אמר לא בטלו זא"ז ור"ש בן לקיש אמר בטלו זא"ז, אמר ר' יוסי ולא דמיין תמן אמר זה אסור וזה אסור ברם הכא שני דברים רבים על אחד ומבטלים וכבר בטלו עד שלא נעשו איסור, אילו אחד עשה חמש עיסיות מחמשה מינים וערבו ואמר, ר"ש בן לקיש אין לוקין על חלתן דבר תורה יאות עכ"ל. והנה ענין ביטול זה של חמשת המינים קודם שחל חיוב חלה הוא כיון דכ"א מהמינים יש לו סבה מיוחדת הגורמת לו להתחייב בחלה החטים מחמת שהם חטים, והשעורים מחמת שהם שעורים, דמה שהם