שערי ישר חלק א רכד

דאיתא לשיעור חמשת רבעים ומתחייב בחלה, וממילא גורר את האורז שיתחייב גם הוא בחלה וחל דין הפרשה בכולה ואיסור טבל כ"כ חל על כל משהו שבו וליכא מבטל ומתבטל, ולפי"ז נראה לענ"ד דבנותן שאור מעיסת חטים לתוך עיסת אורז א"צ ג"כ שיהי' שיעור כזית בכדי אכילת פרס, כיון דעל חיוב הפרשה אינו תלוי בשיעור כזית בכא"פ רק אם יש טעם דגן דאז מדין גרירה נעשה הכל טבל, ורק אם יתערב שאור זה בשאר מינים חוץ מאורז אז אינו אסור מה"ת רק אם יהי' מעורב כשיעור כזית בכא"פ, דאף דחיוב הפרשה אינו תלוי בשיעור כזית בכא"פ, אבל איסורי טבל עכ"פ ליכא בזה, אבל גם בכה"ג נראה לי שיהי' מחויב להפריש וליתן לכהן בזמן שניתנת לכהן משום מצות מחמת כהונה דחיוב מתנות אינו תלוי באיסור טבל, ורק להיפוך שדין איסור טבל בא מחמת דין הפרשה, ומשו"ה ל"ד דין לצאת י"ח בפסח לדין חלה, דדין לצאת י"ח בפסח הוא מצות אכילת מצה ודין אכילה נאמר האי כללא כל היכא דליכא כזית בכא"פ לא חשיב אכילה, ומשו"ה כתב הרמב"ן דגם באורז בעינן שיהי' מעורב בשיעור כזה שיהי' כזית בכא"פ, ואי לאו הכי לא חזי לנפשי' למצות אכילת מצה ולא יגרור את האורז, ורק אם חזי בדנפשי' שיהי' חשוב מצד עצמו באוכל מצה או כמתחיל לאכול, אז גורר את האורז וחשיב הכל כלחם ראוי למצוה זו ואז יוצא אם אכל כזית מלחם זה. כנלענ"ד בעזה"י בביאור דברי הרמב"ן ז"ל:

פרק יח ועפ"י דברינו בביאור שיטת הרמב"ן בדין גרירה נלענ"ד לומר דסובר הרמב"ן דכן הוא גם בדין ביטול ברוב, היינו דכמו דסובר דדין גרירה לא מהני לרשב"ג דפסק כוותי', רק אם איכא שיעור חיוב חלה בדגן ואז מושך אחרי' את האורז שיהי' כמוהו, ואם חסר משיעור זה בדגן עצמו אין כאן דין גרירה, כ"כ לענין ביטול ברוב אם נתערב שאר מינים בתוך דגן בעינן רובא דגן, וטעמא דגן ושיעור דגן, דביטול ברוב מהני ג"כ למשוך את הדין דאיכא בהרוב שיהי' המיעוט כמוהו, וכיון דבפחות מה' רבעים דגן ליכא דין חיוב חלה, אי אפשר שימשוך הרוב את המיעוט לידי חיוב חלה, ול"ד לאיסורים לשיטת רש"י בזבחים משלים המיעוט היתר רוב איסור להצטרף לכזית, דבאיסורים דין האיסור הוא בכל משהו, והשיעור הוא רק מדת אכילה כמה יאכל מן האיסור, דכל שלא אכל כזית התחיל בעבירה ולא גמר, באופן דלפי"ז אין השיעור מחדש דין בגוף המאכל, אלא הוא דין מדת השתמשות של האדם האוכל את המאכל, אבל בעצמות המאכל כל משהו ומשהו הוא בכלל אזהרת התורה שלא יאכלנו, ורק אם אכל משהו ולא אכל יותר, לא השלים פעולת מעשה העבירה, אבל דין חלה מתחדש בעיקרו ע"י לישת חמשת רבעים קמח דגן ואם לש פחות מזה לא חל עדיין חיוב חלה כלל, ומשו"ה כתב הרמב"ן דלענין חיוב חלה אף אם רובא דגן בעינן שיעור דגן, דאין מיעוט שאר מינים משלימים לשיעור, דהמיעוט לא נגרר אחר הרוב, אלא רק לדין דאית לי' לרוב, אבל באיסורים גם פחות מזית יש בו דין איסור ממש, ואם ע"י דין ביטול ברוב יגרור אחרי' את ההיתר המעורב בו ויתהפך גם ההיתר לאיסור של הרוב, אז מהני גם למלקות דהרי אכל שיעור זית מן האיסור. כנלענ"ד:

ויסוד זה דבאיסורים כל משהו ומשהו הוא בכלל אזהרת התורה נ"ל דמוכח מסוגית הש"ס דמעילה ד' ט"ז בהא דתנן שם כל הנבילות מצטרפים זה עם זה, אמר רב ל"ש אלא לענין טומאה אבל לענין אכילה טהורים בפ"ע וטמאים בפ"ע, והטעם משום דאין איסור חל על איסור דאין איסור נבילה חל על איסור טמאה, וכמו דמפורש שם בגמ' דלמ"ד דס"ל איסור חל על איסור לכו"ע מצטרפים, וכן כתבו התוס' שם בד"ה אמר רב יעו"ש. ואם נאמר דעיקר דין מלקות מתחדש ע"י הצירוף של כזית, וכ"ז שלא נצטרף אין בזה דין איסור למלקות כלל, אלא דין איסור של חצי שיעור לר' יוחנן שהוא איסור עשה לחוד, א"כ כשלקט חצי זית נבילה מן הטמאה וצירף לחצי זית נבילה מן הטהורה למה לא יצטרפו למלקות מדין נבילה, דהלא על חצי זית מן הטמאה ליכא דין איסור טמאה רק איסור חצי שיעור לר"י, ולר"ל ליכא איסור כלל, והאיסור של חצי שיעור לר' יוחנן הוא איסור אחר של איסור עשה, אלא ודאי אזהרת הלאו של בל תאכל טמאה הוא חל על כל משהו ומשהו מן הטמאה, אלא אם אינו אוכל רק משהו לא עבר על הלאו, שלא אכל דאכילה הוא שיעור העבירה, ומשו"ה אינו חל על חצי זית זה מן הטמאה הלאו של בל תאכל נבילה, דכבר מוזהר ע"ז משום בל תאכל טמאה ואין אחע"א, ומטעם זה אם צירף חצי זית זה של טמאה לחצי זית נבילת בהמה טהורה, ליכא בזה שיעור זית נבילה. ועפיד"ז אמרתי לישב מה דהי' קשה לי בהא דמוכח מגמ' בכריתות וביבמות ד' ל"ד דמוקדשין אינו חל על חלב רק משום איסור מוסיף, וכן בהא דכתב הריטב"א לחי' בקידושין ד' ע"ט דאם נתנבלה ביוהכ"פ לא חל איסור נבילה על איסור יוהכ"פ משום דאין אחע"א, הלא שעוריהם אינם שוים דיוהכ"פ הוא בככותבת ונבילה בכזית, חלב בכזית ומוקדשים בפרוטה, ואם מטעם דחצי שיעור אסור לר"י, כתבו תוס' במס' שבועות ד' כ"ג ע"ב דגם לר' יוחנן חייל איסור שבועה אם נשבע על חצי שיעור, משום דהוא איסור קליש. יעוש"ה. ואח"ז מצאתי קושיא זו בס' שעה"מ לה' איסורי ביאה וכן בס' ערוך לנר למס' כריתות, ועפ"ד נלענ"ד דל"ד נשבע על חצי שיעור לענין זה, דבכל איסורים בכל משהו יש בו אזהרת לא תאכל ואי אפשר שתחול על זה אזהרה אחרת, ומה דחייל בנשבע על חצי שיעור הוא שנשבע על השתמשות שלא אסרה תורה לריש לקיש ולר"י אסרה תורה באיסור עשה, אבל אזהרת בל תאכל הוא באופן שיהי' נקרא אכילה, וזה נשבע שלא יאכל חצי שיעור, ומה"ט מובן מה שדייק הגרע"א בתשובה סי' קנ"ד מלשון הרמב"ם פ"ה מה' שבועות