שערי ישר חלק א כא

ופירש"י לקוט שלא בפני שיהי' ספק אצלי ואנא איכול ובערלה קאי, עכ"ל. וכן מפרש הר"ן הבאנו דברי' לעיל בפ"ב דלפירושם כך נאמרה ההלכה שיהי' דין ערלה תלוי בתנאי של ידיעת האוכל דבשעת העלם ידיעת ודאי, הוי אז כדבר מותר ממש ומהאי טעמא מותר להאכיל לחבירו ערלה ודאית שלא ידע האוכל ולא שייך בזה לפני עור דאינו מכשילו כלום דמאכילו דבר המותר ממש, ולפ"מ שנתבאר בפרק הקודם הטעם שכתבו הרא"ש והריטב"א דלענין מעשר לא מהני רוב, דכל היכא שהדין משתנה בעצם ע"י העלם הידיעה אין מועיל רוב דדין הלך אחר הרוב לא משווי כידיעה ברורה, לפ"ז גם בערלה בחו"ל דג"כ תלוי עצם הדין בידיעת האדם כמש"כ עפ"י שיטת רש"י והר"ן מהראוי ג"כ שלא יועיל בזה דין הלך אחר הרוב ובאמת כן מבואר בר"ן שם דרוב לא מהני אפילו קרוב לודאי וגם בפלוגתא יחיד במקום רבים מקילינן כהיחיד, ולכאורה מוכח מזה דכל היכא דבעינן ודאי לא מהני רוב כלל דלא כמה שרצינו לפרש בפרק הקודם דרוב מעליא שלא מחמת התערובות מהני גם לענין מעשר וחשוב עשירי ודאי, דהרי בר"ן מפורש דגם רוב כגון יחיד במקום רבים לא מהני וכ"כ כתב שם דאפילו קרוב לודאי לא מהני, אבל באמת מדברי הר"ן מוכח שאין הטעם שלא מהני רוב בערלה משום היתירא דמותר לספק לחבירו ודאי ערלה אלא דכך נאמרה הלכה שיהי' מותר לספק ושלא יהני רוב ואין דין אחד יוצא בתולדה מדין השני, באופן דלפי"ז י"ל דלענין מעשר גם להר"ן י"ל דרוב מעליא שלא מחמת תערובות מהני וחשוב עשירי ודאי, וכ"כ בפלוגתא דרבוותא אזלינן בתר רבים כמו בכל התורה ורק בערלה הכי קי"ל לחז"ל, דמותר בחו"ל אף בכה"ג דהרי הר"ן הביא היתירא דמותר לספק לחבירו בסוף דברי'. יעו"ש ואם כל ההיתרים נולדים מדין זה דמותר לספק הי' ראוי להביא דין זה בראשונה ולפרש דמזה נולדים הדינים ההם:

וכ"ז לשיטת הר"ן אבל התוס' ב"ב פ"ב כתבו להדיא דהיכא דאיכא הוכחת קרוב גם בערלה בחו"ל חשוב כודאי, דז"ל לימא משום דסבר לה כר' חנינא וליכא למימר דשריא משום דספק ערלה בחו"ל מותרת דהא אי לית לי' כר' חנינא אלא רוב וקרוב אזלינן בתר קרוב א"כ הוי ודאי ערלה. עכ"ל. מבואר בדבריהם דפליגי בזה עם הר"ן ולשיטתם גם רוב מהני בערלה לאסור דמ"ש אם הי' אזלינן בתר קרוב או לדידן דקיי"ל דרוב עדיף מקרוב וכן כתבו להדיא בסוף פ"ק דקדושין ד' ל"ו ע"ב בד"ה כל מצו' בתוה"ד וז"ל ומן הירושלמי שהבאתי יש להוכיח דערלה וכלאים נוהגים בשל נכרים וכו' וקשה דהא אמרינן במס' ר"ה לענין ערלה אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב יש בהם משום ערלה וא"כ איך אנו נהנים מן הכרמים שהנכרים מבריכין אותם בכל שנה ואע"פ שאין אנו יודעים ודאי שמבריכין כולם הי' לנו לילך אחר הרוב. עכ"ל. וכן נראה דעת הרמב"ן והנ"י והשו"ע לענין ענבים הנמצאים בפרדיסא דערלה שנקטו דאסורים גם בחו"ל משום כאן נמצאו כאן היו ולשיטת הר"ן גם זה אינו ודאי ערלה, כיון שכתב דגם היכא דקרוב לודאי ג"כ מותר סברת כאן נמצאו לא עדיפא מקרוב לודאי ובע"כ דפליגי בזה:

והנה לפ"מ שכתבו הרא"ש והריטב"א דרוב ג"כ ספק מיקרי לענין עשירי ודאי מהראוי להיות גם בערלה כן אם נאמר דגם בערלה תלוי עיקר האיסור בתנאי דידיעה, אבל ענין זה דבערלה יהי' היתר גמור כשלא ידוע להאוכל אינו מוכרח רק לשיטת רש"י והר"ן דמפרשי דספק לי ואנא איכול הוא שיתן לו ודאי ערלה דמזה מוכח דהוי להאוכל דבר המותר לגמרי, אבל באמת יש מפרשים פי' אחר בלשון הש"ס דבתוס' ר"י הזקן מצאתי שכתב בזה"ל ספק לי כלומר תן לי מספק ערלה ואוכל ואית דמפרשי תן לי מודאי ערלה דס"ל ללוי ולרבה ולרב אויא כמ"ד אין ערלה בחו"ל ור"ש פי' לקוט שלא בפני כדי שיהי' ספק אצלי עכ"ל לפ"ז י"ל דכל הני הראשונים דפליגי על הר"ן הם מפרשים דלא כפי' רש"י ולא נאמר חידוש זה בערלה שיהי' מותר לגמרי ע"י העלם הידיעה ולא נתחדש בדין ערלה בחו"ל רק ספק אבל כל היכא דלא חשיב כספק אסור, וכמו ספק טומאה ברה"ר דאי איכא רוב לטמא הוי ודאי טומאה, ובאמת דין זה דמותר לספק ודאי ערלה לא הובא להלכה בפוסקים ואינו נמצא ברא"ש בהל' ערלה ולא בטור ולא ברמב"ם, ובב"י סי' רצ"ד העיר בזה וכתב די"ל דסברי הני אמוראי שהתירו לספק ודאי ערלה סוברים דערלה הוא מדרבנן כמ"ד הילכתא מדינה, אבל לדידן דקי"ל כר"י דס"ל הלכה למשה מסיני אסור לספק יעו"ש, ולפ"מ שהבאנו דברי תוס' ר"י הזקן י"ל בפשטות דכל הפוסקים מפרשים כאינך פירושים ובאמת קשה קצת לחלק בדין זה להאכיל לחבירו ודאי ערלה בין אם ערלה בחו"ל מדרבנן או מה"ת דהרי גם באיסור דרבנן לא מצינו דוגמא כזאת שיהי' מותר להאכיל לחבירו ולא יעבור על לפני עור, ואדרבה בכה"ג עדיף יותר שיאכל בעצמו דאז אינו עובר רק איסור דרבנן וכשמכשילן לחבירו באיסור דרבנן הוא עובר בלאו, דמ"מ מכשילו, וכן מוכח מתוס' ע"ז ד' ט"ו ובע"כ עלינו לומר דכאן בערלה הכי קים להו להני אמוראי דמותר ולפי"ז גם אם נאמר דהוא מה"ת י"ל דהכי קים להו ואדרבה דלמ"ד הללמ"ס מוכרח הדבר שהי' חדוש בהלכה דאל"ה גם ספק אסור א"כ יש מקום לומר דחדוש התורה הי' גם על אופן זה, אבל למ"ד ערלה בחו"ל מדרבנן משמע בגמ' דמישך שייך לכל איסורי דרבנן ולתירוץ הב"י עלינו לומר דגם למ"ד מדרבנן איסור זה משונה מכל איסורי דרבנן, וע"כ נלענ"ד דיותר מסתבר דפליגי בפי' של האי לישנא כמש"כ:

ואמנם לפ"מ שכתבנו לעיל דגם לענין מעשר י"ל דרוב מעליא גם הרא"ש והריטב"א יודו דמהני ורק בתערובות לא מהני רוב, לפ"ז י"ל דגם אם נאמר כפי' רש"י דמותר להאכיל