שערי ישר חלק א ריז

גם על העיקר שתקנה קודם שזרעה כמו דמוכח שם להדיא מן הש"ס, דמעשר דגן אינו דומה לענינים אלו משני טעמים, חדא דמיעוט החולין המתוקנים שנתבטל ברוב טבל נתחדש על המיעוט רק איסור טבל שאסור לאכלו עד שמעשר, אבל מדת המעשר לא נתגדלה ע"י ביטול ברוב, דמדת המעשר תלוי בזכות של השותפות שיש לשבט הלוי, וע"י ביטול ברוב לא זכו הלויים זכות חדש דממונא לא בטל, ועוד כבר כתבנו לעיל דע"י שמתקן את הטבל ממילא הותרו החולין בלא שום תקון כיון דאזיל מזה סבה האוסרת, וכמו שהבאנו מדברי הר"ן במס' ע"ז דכתב שם דאף לשיטת הסובר דהיתר באיסור בטל ונעשה איסור אם אח"כ נתבטל רוב האיסור ע"י הוספת היתר שרבה עלי' בבת אחת הותר ההיתר ממילא, אבל בענינים שכח המבטל קיים ועומד תלוי לענין הצטרפות ממיעוט הבטל לרוב המבטל בזה, אם דין הכולל מתקבץ מאחדים, וכל אחד ואחד נהפך דינו לדין של הרוב, אז המיעוט משלים גם לחשבון המצטרף כמו במעשר בהמה, או לדין ארבע ציצית וכדומה, אבל לדין שחל על המצטרף ביחד בלא אחדים בכה"ג דומה לדין טומאת משא, דהרי הוכר וידוע דליכא בזה שיעור הראוי:

פרק טז אמנם כל אלה החילוקים אין די ביאור להעמיד הענין על יסוד נאמן, דעל כל אופן ענין זה מפורש במשנה ערוכה במס' מקוואות פ"ז מ"ב, אבל שאר משקים ומי פירות והציר והמורייס והתמד משהחמיץ פעמים מעלין ופעמים אין מעלין כיצד מקוה שיש בה מ' סאה חסר אחת נפל לתוכה סאה מהם לא העלוהו, הי' בה מ' סאה נתן סאה ונטל סאה הרי זה כשר. עכ"ל. ובגמ' יבמות ד' פ"ב איתא שם דאם נתן סאה ונטל י"ט פעמים כשר. והנה הא דבעינן שיהי' במקוה מ' סאה דוקא דלכאורה מה נפ"מ. כיון דאח"ז כשר אף שלא נשתייר מ' סאה מן המים הכשרים, ביאור ענין זה נתבאר היטב בתשו' רע"א סי' רכ"ב אות כ"ה, וזה תוכן דברי' שם, דאף דמה"ת בכל אופן בטל ברוב, אבל מדרבנן שהחמירו בעינן שיהי' אפשרות שיהי' במקוה מ' סאה מים כשרים, ומשו"ה עד י"ט פעמים כשר בנתן סאה ונטל סאה כיון דודאי איכא רוב מים, אז תלינן בשאני אומר בדרך רחוק שמא מה שנטל הי' מי פירות ולא נשאר כלום במקוה מן המי פירות, אבל אם יתן ליטול יותר מי"ט פעמים אין לתלות בשאני אומר בדרך רחוק בדרך רחוק יש לחוש שמא כל מה שנטל הי' מים כשרים, ולא נשאר במקוה רוב מים כשרים. יעו"ש. ולפי"ז מה דבעינן שיתן ואח"כ יטול הוא פשוט דאם יטול מעיקרא הרי בודאי לא נשאר מ' סאה מים כשרים ובכה"ג אין מעלין מדרבנן, ועכ"פ מפורש במשנה ובברייתא שהובא שם ביבמות דמי פירות שנפלו במקוה בטלי ברוב, ושיטת התוס' שם וכן הוא דעת הרמב"ן והרשב"א והריטב"א ז"ל דמה"ת אמרינן קמא קמא בטיל אפילו לא נשתייר רובא מים כשרים, הרי מפורש דהמי פירות שבטלו ברוב נהפך דינם להיות כמים כשרים ומטהרים ומצטרפים גם לשעור מ' סאה. ובדין טהרת המקוה שמטהרת טמאים ודאי דלא שייך שיהי' איזה התחלת טהרה ע"י מעט מים וכל הטהרה באה רק מכל המ' סאין יחד. ובכ"ז מהני מה שבטלו המי פירות להצטרף לחשבון אף שידוע עפ"י הכלל שאין המדומע מדמע לפי חשבון דליכא במקוה מ' סאה מים כשרים, באופן דלפי"ז קשה טובא שיטת התוס' דזבחים דנקטו שאין מיעוט היתר הבטל ברוב מצטרף לאיסור לשיעור כזית, דהרי מוכח להדיא מדין מקואות דגם לענין צירוף מהני דין ביטול שישלים המיעוט מה שחסר השיעור ברוב המבטלו:

והנה מה שכתבנו לעיל לדמות ענין צירוף לטומאת משא מן המשנה הזאת עלינו למצוא ענין לחלק בין ענינים אלו. והוא דיש לומר דלא דמי לטומאת משא דענין חשבון מ' סאה הוא מן חלקים וכיון שכל חלק וחלק יש לו דין הרוב ממילא עולה חשבון מ' סאה, היינו דיש במקוה זו מ' סאין שכל סאה וסאה יש לה דין מים כשרים לטהר טמאים עפ"י דין של ביטול ברוב, ואף דבכלל הוברר הדבר דליכא כאן מ' סאה מים כשרים, אבל כיון דעל כל חלק וחלק לא הוברר ונשאר כל חלק על דינו שניתוסף לו כח טהרה, וע"כ חשבינן כאילו איכא כאן השיעור של מ' סאה, אבל בענין טומאת משא שאין אנו דנים על חלקים וצירופים, הנה כשנשא כל התערובות יחד, עלינו לדין רק אם נשא דבר המטמא ועל זה הוכר שבמשא זו נשא את הדבר המטמא וכיון דלענין זה הוכר לא מהני רק ביטול ברוב, אבל, במקוה עלינו לדון על החלקים אם יש כאן כך וכך חלקים וכיון שדין כל חלק וחלק הוא כדין הרוב לא נגרע ממילא החשבון, ולפי"ז מוכח להדיא דאף היכא שחלות הדין חל מן המקובץ בכלל ולא לחצאים, אבל כיון דסבת הדין תלוי בשיעור המקובץ מן חלקים בכה"ג מצטרף המיעוט הבטל להשלים שיעור הנחסר מן הרוב המבטל, ולפי"ז הי' ראוי שגם לענין עונשין יצטרף מיעוט היתר הבטל בתוך רוב איסור, דהרי גם לענין עונשין סבת הדין הוא מה שאכל שיעור כזית מן האיסור ושיעור זה מתקבץ מן חלקים, וכיון דכל משהו שאכל יש עלי' דין איסור ע"י דין ביטול ברוב, וממילא חשיב שאכל כשיעור הראוי לגרום את דין העונש, וע"כ שיטת התוס' דזבחים דפליגי על רש"י וסברי דאין מיעוט הבטל ברוב מצטרף לכזית קשה טובא, ולשיטת הר"י קורקס הבאנו לעיל בפ"ז שמחלק בין תערובות יבש ביבש לבין לח בלח הי' מקום קצת לחלק ולומר דבמקוה הוא ביטול העצם שבטל לגמרי, ובתערובות פיגול ונותר הוי כיבש ביבש, והנה מלבד שהתוס' לא סברי כן דהרי לפי פירושם במס' בכורות מפרשים דגם בתערובות לח בלח מטמא במשא, הנה לשיטתם כל הכלל הזה שחשוב לענין משא כהוכר הוא רק מדרבנן, ועוד כשאוכל ולועס יחד יש להחשיב ג"כ כלח בלח, והענין צריך ביאור: