שערי ישר חלק א רטז

ק היא מיפטר מחיוב ממון שנתחייב בשעת עקירה משום דכבר הותחל להתחייב מיתה, יעו"ש. וע"כ יש לומר דרש"י סובר בזה כהרשב"א, ומשו"ה כיון דמכל חלק מהתערובות יש שיעור התחלת החיוב מלקות מדין אחרי רבים להטות, ממילא בהתקבץ שיעור חלקי החיוב נשלם דין המחייבו מלקות, והתוס' סברי דהחיוב חל מכל הזית יחד ומחלק ממנו אין שום התחלה כלל לחיוב מלקות, ומשו"ה כשאנו באים לחייבו מלקות על תערובות זו שהיתר משלים לאיסור אין שייך בזה לומר אחרי רבים להטות דהרוב חסר משיעור ואין כאן מבטל ומתבטל לענין מלקות, ומשו"ה נקטו בפשיטות דלא מהני ביטול היתר לתוך איסור לענין הצטרפות לשיעור וחיוב מלקות, וענין זה אינו שייך לפלוגתא דר"י ור"ל אם חצי שיעור אסור מה"ת, דהחיוב מלקות שחייב על אכילת שיעור אכילה אינו בא מחמת איסור של חצי שיעור, דאיסור של אכילת חצי שיעור הוא איסור אחר, על אכילה כזאת שלא באה לידי צירוף, ובאכילת שיעור שלם הוא איסור אחר. אף דמלשון הש"ס ביומא ד' ע"ד ע"א אמרינן שם ר"י אמר חצי שיעור אסור מה"ת כיון דחזי לאיצטרופי איסורא קא אכיל, משמע דמשו"ה סובר ר"י דאסור מה"ת, דבהתחלת אכילה כבר הותחל החיוב, אבל אינו מוכרח לומר דכבר הותחל דין העונש, רק שהתחיל לעבור על דברי תורה, דאם נאמר דלא התחיל בעבירה ועשה מעשה היתר איך מצטרף אח"כ להשלים השיעור, ור"ל אומר דמותר מה"ת דאכילה אמר רחמנא וליכא, דאם השלים אח"כ אז נקרא ביחד אכילה אבל כשלא גמר השיעור אין זה אכילה, וגם לא חשיב כהתחלת אכילה, דכל שלא גמר אין זה התחלה, אבל עכ"פ אין פלוגתא זו שיכת לענין זה באוכל כזית אם הותחל החיוב משעה ראשונה או לאחר שגמר אכילתו, דפלוגתייהו דר"י ור"ל הוא כשלא גמר אם חשוב כמתחיל בעבירה:

ואם נבנה יסוד עפ"י חילוקים אלה יהי' דברינו נגד שיטת הראשונים ז"ל בענין מעשר בהמה בקפץ אחד מן המנוים בב"מ ד' ו' ע"ב שהקשו התוס' דליחייבו כולם במעשר ע"י ביטול ברוב, והתוס' נשארו בתימה, והשטמ"ק הביא בשם הרא"ש והריטב"א שחדשו שם דמע"ב שאני דעשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק הובא דבריהם בש"א פ"ה דמדברי כולם מוכח דליתא לחילוק זה, דהרי גם שם כשהשלים המנין וקרא לעשירי קודש נתברר דליכא כאן רק תשעה מחויבים והרי זה דומה לכאורה לטומאת משא, ולפחות מזית איסור שמשלים היתר לשיעור זית, אם לא דנימא דקושיתם הוא רק היכא דאיכא בעדר יותר מעשרה טלאים דבמנין עשרה לא הוכר עדיין שחסר אחד במנין זה של העשירי. ובתוס' שם מסקו בזה"ל ואין לומר דלא נשאר בעדר רק אחד דליכא רובא, דלשון לתוכן לא משמע הכי, עכ"ל דלפ"ד הרי אפשר לתרץ בנקל דמיירי שהי' בעדר הכל ביחד, המנוים עם אינם מנוים, רק עשרה, וקפץ אחד מן המנוים לתוך אותן שאינן מנוים, דכולם פטורים דליכא תורת ביטול בכה"ג דממ"נ ליכא עשרה מחויבים דבמעשר בהמה ודאי דלא שייך לומר דמכל אחד הנמנה חל קצת דין קדושה על העשירי, דכ"ז שלא גמר המנין לא הותחל כלל ענין זה:

והנה עודן יש מקום לחלק דל"ד שיעור עשרה טלאים לענין מע"ב לשיעור כזית וכיו"ב לענין חיוב עונשים, דבמע"ב אין כמות העשרה טלאים יחד גורם הדין שיחול על העשירי דין קדושה לומר דמן כמות כזה חייבה תורה להקדיש אחד, אלא הענין הוא שמעשרה המנוים אחד אחד בנפרדים נשלם מנין עשירי שיהי' קודש, ומשו"ה כיון דעל כ"א שנמנה הי' דין מחויב להכנס לדיר להתעשר, ממילא כשיוצא העשירי הוא מקודש שהוא עשירי למנין האחדים שכל אחד הי' מחויב להכנס לדיר, אף שהוברר לנו שאחד מהם הי' פטור, אבל, כיון שכל אחד ואחד מן המנוים חל עלי' דין להכנס לדיר, עשירי זה הוא עשירי למנין והוא קודש, אבל בשיעור כזית המחייב עונש, אין תורת הדין שיהי' מקובץ מארבעה רבעיים או מעשרה עשיריים של זית דנימא כיון דכל רביע ממנו תורת איסור עלי' עפ"י תורת אחרי רבים להטות ממילא איכא כאן שיעור, אלא דשיעור זית הוא ערך הכמות של הדבר בכלל ולא שיהי' תלוי במנין ומספר של אחדים כך וכך, ומשו"ה כל שאנו באים לעשות דין ע"י המקובץ בכלל, אי אפשר לעשות דין עפ"י תורת הדין של אחרי רבים להטות לומר דאכל זית של איסור, כיון דידוע לנו שלא אכל רק פחות מזית מן האיסור, ולפי"ז הי' מקום לומר דגם לענין ציצית שנסתפק בס' עונג יו"ט שהבאנו לעיל שאם נתערבו ציצית שלא נטווה לשמה בתוך ציצית כשרות שיהני דין ביטול ברוב להכשיר גם הציצית הפסולים ואף היכא שציצה אחת נתערבה בג' כשירות והטיל אותם בטלית אחד ג"כ יוצא דין מצות ציצית, אף שידוע לנו דבטלית זה ליכא רק ג' ציצית, ולא מיבעיא למ"ד ארבע מצוות הן דכל ציצה היא מצוה בפ"ע, וכיון דעל כל אחת יש לומר אחרי רבים להטות להכשירה ממילא קיים כל מצות ציצית דזה דומה לטומאת מגע, אלא אפילו לפי"מ דקיי"ל בשו"ע או"ח סי' י"ג דכולן מצוה היא ואם חסר אחת אין כאן מצוה כלום, דלפי"ז יש לדמות בכה"ג שידוע לנו דג' כשירות הן ואחת פסולה לטומאת משא, מ"מ כיון דארבע ציצית אין המצוה מכמות של ארבע יחד, אלא ארבע שהן ארבעה פעמים אחת שמארבע של אחת אחת נשלם מנין המשוער, וכיון שתכלית המצוה מן המקובץ של ד' אחדים, ענין זה דומה למע"ב כיון שעל כל אחד מן האחדים מהנו תורת ביטל ברוב ממילא מהני גם להשלים מנין הכולל וכ"ז אין לדמות למעשר דגן דאמרינן היתר שבהן להיכן הלך, אף דשם ודאי חשבון הכולל מצטרף מאחדים היינו דכל משהו מחייבת במעשר לפי מדה, ומ"מ אמרינן דאינו מחויב לעשר, רק לפי שיעור של הטבל לבד, ועל מיעוט חולין המעורב פטור מלעשר לכו"ע, דהרי מה דס"ל לר"י בליטרא בצלים דמתעשרת לפי כולה הוא משום דס"ל דזריעה החדשה מחדשת דין טבל