שערי ישר חלק א רי

ואף לפ"ד ל"ד דהתם שכבר נתערב ואינו ניכר ובהיתר נתערב וכו'. עכ"ל, הנה ודאי אם הוכר האיסור ושהה אח"כ בקדירה, ודאי דצריך ס' שהרי עתה פולט מאיסור בלח, כ"פ שהוסר האיסור מקודם או נצטנן ואח"כ הוכר מ"מ הואיל ונתבטל הפליטה מקודם תו אין לאסור והח"צ אוסר, ומ"מ בה"מ כה"ג צ"ע לדינא. עכ"ל הפמ"ג. והנה נראה דהח"צ והפמ"ג נקטו בפשיטות דהיכא דהוכר האיסור נפקע היתר הביטול למפרע, דאל"ה אין כאן מקום לאסור את התערובות, כיון דהחתיכה שהוכרה נאסרה לאחר שפלטה פליטתה וודאי דהתבשיל מותר, דהתבשיל לא נתחדש כלום ע"י הכרה זו, וכן ודאי כן נקט האי חכם א' ששאל מהח"צ שרצה לדמות היתר של משאל"ס להיתר של ביטול ברוב, דהרי במשאל"ס ודאי דאמרינן איגלאי מילתא למפרע דא"א היתה, וסובר כיון דהביאה מ"מ בתחילה בהיתר היתה אין הולד ממזר, ומדמה זה לתערובות, והח"צ פליג דגם בתערובות אסור מה שנפלט בתערובות קודם שהוכר, והטעם בזה דאף דהפליטה עדיין בתערובות היא ולא הוכרה כלום, אבל כיון דבאמת מה שנתערב מפליטת האיסור בקדירה הי' מהדין להיות בששים דהרי לח בלח הוא, אלא דהרא"ש מתיר בנתבשל אחר שנודע התערובות שכבר הותר היבש לגמרי, ומשו"ה אין פליטתו אוסרת, ומשו"ה עכשי' דהוכר האיסור ובטל היתר הבטול למפרע מן חתיכת האיסור, ועלינו לדון על הפליטה מחמת תערובתה בעצמה ומחמת תערובתה לעולם צריך ששים, זוהי סברת הח"צ, אבל באמת יש לדון להיפוך דאף אם נאמר דמה שהוכר עכשי' אסור למפרע, אבל החלקים שנפרדו מן החתיכה קודם ההכרה נשארו בהיתכן דהרי חלקים אלו לא באו לעולם לכלל הכרה, דהרי זה ודאי יודה גם הח"צ שאם נפרר מן החתיכות פירורים קטנים שהם נשארו בתערובות בלי הכרה שהם מותרים, אלא דשאני פירורים שנשארו בתערובות שהם בטלים מצד עצמם שהי' רוב פירורי היתר, וכיון דמצד רוב היתר אשר בהפליטה הי' צריך ששים, ורק אנו רוצים להתיר מחמת היתר של החתיכה, וכשאנו אוסרים למפרע את החתיכה, בטל ונפקע היתר של הפליטה, אבל מ"מ אין הפליטה באה רק מחלקים דקים שנמחו וחלקים אלו לא באו לכלל איסור עכשי', וע"כ נראה שמיסתבר יותר כהפמ"ג שנוטה להתיר, אף שסברת האי חכם א' לא אבין כלל, דאיזו סברא שיהי' בזה, אין ענין זה דומה למשאל"ס, דהתם התרנו מחמת רובא דליתי' קמן שהוא מחמת בירור ואח"כ נתברר ההיפוך ובודאי דכה"ג הוי הולד ממזר, אבל בביטול ברוב שהאיסור נהפך להיתר, ואח"כ הוכר מה שהוכר אסור והפליטה שלא הוכרה מותרת, אבל עכ"פ מדברי הגאונים אלו נלמד דהי' פשוט להם דבהוכר האיסור אמרינן איגלאי מילתא למפרע שהי' אסור, ולא אדע מאין למדו זה, ובפשטות הדעת נוטה, דבהוכר האיסור הוא נאסר מכאן ולהבא כמו במשמע מסתימת לשון הרא"ש, ומסתימת הראשונים יש ללמוד יותר מפירושן של אחרונים, אבל זה נראה לי ברור דמה שלדעת הפמ"ג להלכה למעשה בתערובות יבש במינו ונתבשל ואח"כ הוכר האיסור דמותר בה"מ, הוא רק אם נתבשלו התערובות יחד, אבל אם בשלו כל חתיכה בפ"ע במים ואח"כ הוכר האיסור דודאי אסור התבשיל מה"ת, אף שהוכר האיסור לאחר שנצטנן התבשיל, דהרי הוכר שיש בקדירה זו נתינת טעם מהאיסור, דהרי אף אם נימא דלא נתחדש האיסור רק מכאן ולהבא אבל כמו דחל איסור עכשי' על עצם החתיכה כ"כ חל האיסור על התבשיל שיש בו נתינת טעם וכמו בתבשיל שיש בו טעם חמץ דנאסר בהגיע זמן הפסח, דדבר שיש בו טעם חמץ הוא כממשו לפ"מ דקיי"ל טעם כעיקר, ורק אם עכשי' הוא נ"ט בנ"ט כמו שציירנו לעיל בכה"ג תלוי אם נאמר איגלאי למפרע שהי' אסור אסור מעכשי' גם הנ"ט בנ"ט ואם מכאן ולהבא מותר הנטבנ"ט, או בטעם ממש אם בשל שתי חתיכות יחד יש לדון ג"כ שיהי' מותר כיון דבקדירה זו לא הוכר האיסור דנתינת הטעם הוא ע"י הצטרפות של חתיכת ההיתר ג"כ בכה"ג תלוי בחקירה אם משעת הכרה חזרה לאיסורה כל התערובות למפרע או לא:

ונראה לי דקצת ראי' לעיקר החקירה יש לומר מהא דקיי"ל דנבילה בטלה בשחוטה לענין מגע ולא למשא, אף דקיי"ל דכל שלא בא לכלל מגע אינו בא לכלל משא, שהטעם בזה כמש"כ התוס' בבכורות ד' כ"ג דחשיב בא לכלל מגע אם הי' מכירה כמו שנתבאר לעיל ענין זה בשער זה פ"ז, דבפשטות קשה קצת כיון דמ"מ עכשיו בטלה והותרה טומאת מגע לגמרי ואם תוכר הנבילה יתחדש דין טומאת מגע מכאן ואילך, ומסברא הי' נוטה לומר דיותר חשוב בא לכלל מגע קולית סתומה שיש בה מוח דהרי אם ישבר בעצם יהי' ראוי לטמא במגע, ומ"מ נקטינן בחולין ד' קכ"ד דנקרא אינו בא לכלל מגע דכפי מה שהוא עכשיו העצם סתום אינו ראוי לטמא במגע ומשו"ה אינו מטמא במשא, ובתערובות דלפי מה שהוא עכשיו אי אפשר להכיר ומה"ט הוא בטל, ואיך נאמר שחשוב בא לכלל מגע מה שאפשר שיבוא לכלל מגע ע"י הכרה, שאז יהי' חל עלי' טומאת מגע מכאן ואילך, אבל אם נאמר שמשעת הכרה אז טמאים המגעות שנגעו קודם ההכרה למפרע, מובן ההבדל בין קולית סתומה לתערובות, דבקולית יהי' טומאת מגע משעת שבירה ואילך, ובשעה שנושא הקולית כשהיא סתומה עדיין ליכא טומאת מגע, אבל בתערובות גם מה שנוגע עכשיו אפשר להיות טמא משו"ה חשבינן כאילו בא לכלל מגע, אבל אין זו ראי' מכרעת די"ל דסגי לן אם יבוא לכלל מגע בזמן שלאח"כ אם הזמן אינו מוגבל וכל שעה ושעה אפשר להיות כן להחשיב כבא לכלל מגע, ובקולית סתומה מחוסר מעשה, וע"כ לא נתברר לי עיקר חקירה זו וצריך תלמוד:

אמנם קשה טובא בשיטת הרמב"ם הבאנו לעיל בפ"ז שכתב בפט"ו מה' פרה וז"ל אפר פרה שנתערב באפר מקלה וקידש בכולן אם הי' הרוב אפר פרה מטמאים במי נדה, ואם הי' הרוב אפר