שערי ישר חלק א רח

מאי פריך הש"ס הלא לפי"מ דסובר ר' יונתן בעלי חיים נדחים כמו דאיתא בזבחים ד' נ"ט ובשאר דוכתא, וכפי הרגיל בכל תערובות מתודע התערובות איזה שעה לאחר התערובות, וקודם הידיעה לא חל היתר הביטול, ונמצא דכבר נדחו שעתא חדא ושוב אינם חוזרים ונראים, אלא בע"כ הטעם בזה, דכיון דאם משעת הידיעה איכא דין ביטול ברוב לא נדחו לעולם, אף דלא חל הביטול קודם, אבל גם דין פסול לא חל מעיקרא קודם הידיעה, וכיון דמשעת הידיעה הם ראוים להקרבה לא שיך לומר איגלאי למפרע, ולענין הזבח שהי' נדחה ודאי מחמת הפסול שבו ואנו רוצים להתירו עכשי' ע"י ביטול, אף לר"י לא קשה מידי דאף שנאמר דפסול להקרבה אינו חוזר ומתכשר לא עדיף פסול זה מהפסול שיש בעצמותו דאמרינן דרוב הכשרים מבטלים אותו, כ"כ פסול זה של דחוי יתבטל ברוב:

ועפי"ז יתישב היטב סוגית הש"ס בעירובין בפ' בכל מערבין שהקשינו לעיל בפ"י בהא דמבואר שם דאם נדמעו מבעוד יום לא הוי עירוב דמשמע פשטות הש"ס אף שלא נודע התערובות עד חשיכה, והרי אם נאמר דלא חל דין ספק איסור רק משעת הידיעה ואילך הוי בשעת חלות העירוב סעודה הראוי', - יעו"ש מה שנדחקנו לתרץ - ועפ"י מש"כ בזה מיושב היטב דע"י הידיעה של עכשי' אמרינן איגלאי למפרע דלא הי' ראוי לאכילה משעת התערובות, וכמו שהוכחנו דלענין קרבן חשוב כדחוי למפרע, כ"כ ודאי דגם לענין עירוב חשוב כסעודה שאינה ראוי' מבעוד יום. ונראה לענ"ד דאם נתערב איסור בהיתר שיש בו כדי לבטל את האיסור והניח עירוב בזה ולא נודע התערובות עד חשיכה דבכה"ג כשר העירוב, אף דלכאורה בשעה שחל העירוב חסרה הידיעה המתרת, אבל בכה"ג כשר ממ"נ אם לא חל הביטול למפרע גם האיסור של ספק לא חל למפרע כיון דמשעת ידיעה ואילך הוא מותר, ואם חל האיסור למפרע גם הביטול חל למפרע, ואף אם לא הי' שיעור עירוב ע"י ההיתר, בלי הצטרפות האיסור המעורב בהיתר, ג"כ כשר העירוב, אף דבשאר דוכתא לא אמרינן בכה"ג היכא שהתערובות עדיין בעין איגלאי למפרע שכבר בטל קודם הידיעה, משום דהספק שהוא על התערובות אינו מחמת העירבוב דמעיקרא אלא מחמת עירבוב דהשתא, מ"מ הכא לענין עירוב לו יהא דאיסור התערובות אינו גורם העירבוב דמעיקרא על של עכשי' אבל כיון שלענין כשרות העירבוב נוגע העירבוב דמעיקרא על להבא, בכה"ג אמרי' דע"י דהשתא הותר כבר משום איגלאי למפרע כמו שאמרנו עפ"י דברי הרשב"א לענין אשם תלוי והי', כל העירוב ראוי לאכילה בשעת חלות העירוב, וזה דין מחודש בעזה"י. והכלל העולה מדברינו עפ"י סוגית הש"ס דפסחים הנ"ל עם דברי הרשב"א הנ"ל דכל היכא דהעירבוב דמעיקרא גורם דין על להבא, אז הידיעה דהשתא אוסרת למפרע היכא דליכא כללי תורת ביטול ברוב מחמת חסרון שיעור או דבר אחר, והיכא דאיכא דין ביטול, משעת הידיעה אמרינן איגלאי למפרע דכבר בטל, והיכא דא"צ לענין להבא לעיקר העירבוב דמעיקרא ליכא דין ספק איסור על ההיתר למפרע, וממילא ליכא גם ביטול למפרע דהא בהא תליא כנלענ"ד בענין זה:

פרק יד והנה בכל תערובות אשר הותר האיסור ע"י ביטול ברוב דקיי"ל שאם הוכר האיסור חוזר לאיסורו, יש לחקור מה יהי' משפט הדינים התלוים ונגררים מן האיסור שהי' מותר מעיקרא ונאסר עכשיו, אם חשוב כאיסור מחודש מעכשיו או משעת הכרה חוזרים כל הדינים כפי הידיעה דהשתא כאילו לא נתבטל מעולם, ונפ"מ בזה לכמה וכמה הלכות, דלענין מע"ש דבטל ברוב מה"ת, אם פדה את המעשר דמעיקרא לא חל הפדיון, כמו דמבואר בגמ' ב"מ פ' הזהב ד' נ"ג אם לאחר שהוכר המע"ש חזרו דמי הפדיון לקדושתם או יוצרך המע"ש פדיון מחדש, וכן קרבן שנתבטל בחולין והמיר בו אם לאחר שהוכר חזרה גם קדושת תמורתו מהשתא או לא, וכן לענין איסור חל על איסור כגון נבילת בהמה טמאה שבטלה ברוב היתר דמעיקרא קודם הביטול לא חל איסור נבילה עלי' שכבר אסורה מחמת דין בהמה טמאה ובשעה שבטלה ברוב היתר הותרה לגמרי, ועתה אם נאמר דהאיסור עכשיו הוא מחודש חלו שני איסורים בב"א, ואם חזרה לאיסור הראשון כאילו לא בטלה אסורה רק מחמת טומאה ולא משום נבילה, וכן לענין איסור שביעית וע"ז מה"ת אם התפיס בהן דבר קודם שהוכר אם אסורים הנתפסים משעת הכרה ואילך וכן יש לדון לענין נ"ט בנ"ט אם בשלו בקדירה איסור הבטל, ואח"כ בשלו בה היתר, ואח"כ הוכר האיסור אם חל האיסור על המתבטל בקדירה דהשתא הוי נ"ט בנ"ט ואינה נאסרת, ואם מעכשיו אנו דנים כאילו כבר אסורה, אסור התבשיל שנתבשל בקדירה וכן נבילה שבטלה בשחוטה לדין טומאת מגע אם לאחר הכרה טמאים הדברים שנגעו בנבילה קודם הכרה, וכן יש לצייר כמה ענינים מה דאיכא נפ"מ בחקירה זו לדינא, והנה מדברי הרא"ש פגיה"נ הבאנו לעיל בפ"ז את דברי' שכתב דאם ניתוסף איסור עד שרבה האיסור על ההיתר דהוי כאילו הוכר האיסור וחזר להיות אסור מכאן ולהבא, ודאי אין ראי' כלום, דהתם לא הוכר האיסור אלא ע"י הוספת איסור, ובכה"ג ודאי לא שייך לומר דהוי כאילו לא נתבטל, דרק בהוכר האיסור בהכרה פשוטה דרואה עכשיו את האיסור למפרע דהרי הכירו, וכפי ידיעתו אותו עכשיו הוסר כל הספק גם מזמן הקודם, יש לדון דלפי הידיעה והכרה של עכשיו רואה את הדבר האסור למפרע כ"כ בטל והוסר עכשיו כל דין של אחרי רבים להטות שהי' מחמת התערובות, אבל אם חוזר וניעור עכשיו ע"י הוספת איסור בכה"ג אף דחשוב כאילו הוכר, אבל הכרה זו אינה למפרע, דהעירבוב דמעיקרא לא נפקע עכשיו רק מכאן ולהבא ע"י התחדשות של הוספת איסור ובכה"ג ודאי נראה