שערי ישר חלק א רז

הנשארות אסורות מספק של תורה, כמש"כ הגאון בעל חכמת אדם והבית מאיר:

איברא דלפימש"כ יהי' נפ"מ לדינא גם בזה"ז לענין שתי נפילות, דאם נפלה חתיכה אחת טריפה לתוך ד' חתיכות של היתר ונפלה אחת לים ואח"כ נפל לתוך התערובות עוד חתיכה של איסור ונפלה אח"כ חתיכה שניה לים ואח"כ נודע התערובות, דלפי מש"כ הנה אם נבוא לדון על הנשאר כפי שורת הדין דהשתא הוא ספק של תורה שמא שתי חתיכות האסורות נשארו כאן בתערובות וליכא שיעור ביטול, אבל כיון דהכל הם בספק מחמת הערבוב הראשון, דמחמת החתיכה השני' האסורה שנפלה בפעם השני' הי' עכשי' מותר, דהרי יש כאן ארבע חתיכות ואיכא שלש של היתר לבטל את האחת האסורה, אלא דעלינו להסתפק שמא יש כאן גם החתיכה האסורה שנפלה בפעם הראשון, ולפי"ז כל החתיכות שהי' בעירבוב מתחילה נכנסים בספק, ובכה"ג גם אם לא יצטרפו לרוב המתיר שתי החתיכות שנפלו לים או נאכלו, איכא רוב המתיר גם בלא שתי החתיכות, דקודם נפילת האיסור בפעם השני' הי' בהתערובות ד' חתיכות של היתר, דגם אם לא נחשוב לצירוף החתיכה האחת שנפלה לים אכתי איכא ג' של היתר, וכשנאמר איגלאי למיפרע דכבר הותר הי' כל הד' היתר, וכשנפל אח"כ עוד חתיכה אחת של איסור נתבטלה והכל מותר, דלפימש"כ מה דקיי"ל דאם מיתוסף איסור קודם הידיעה מצטרפים יחד כמו שנפלו בב"א לענין ערלה ותרומה לשיטת הרמב"ם דפסק כר"ש דהידיעה מתרת, הוא רק היכא שהתערובות כולה בעינה, דאז א"צ לנו. כלל על העבר דהמציאות של עכשי' גורמת הספק, אבל באופן שציירנו דהעירבוב דמעיקרא גורם דאז אמרינן איגלאי מילתא למפרע שכבר הותר, אז הוי כאילו נפלה השני' אחר הידיעה, דהרי קודם שנפלה השני' כבר הותר כל התערובות וגם האיסור מצטרף להיתר, כיון דבכה"ג משעת הידיעה אמרינן איגלאי למפרע שכבר חל היתר הביטול, ואין לדמות ענין זה למש"כ הרא"ש בפגה"נ הבאנו לעיל בפ"ז דאם נתבטל יבש ביבש ואח"כ נתבשלו כולם יחד, דיש חילוק דאם קודם הבישול לא נודע התערובות בעינן ששים בהיתר גם מין במינו, דעכשי' הדין הוא על תערובות לח בלח וצריך ס', ואם נודע התערובות כשהי' יבש ביבש כבר הותר הכל ואינו חוזר ונאסר ע"י בישול, דלכאורה גם שם מה שאנו מסופקים על המבושל הוא מחמת התערובות של היבש, ואם נאמר דמשעת הידיעה אמרינן איגלאי למפרע דכבר הותר קודם הבישול הי' מותר גם כשלא נודע התערובות בינתיים, אבל זה אינו דהרי האיסור של המבושל הוא מחמת סבה של עכשיו דידעינן דאיכא בזה התבשיל פליטת חתיכה אסורה, ואין העירבוב דמעיקרא גורם הדין ומשו"ה לא אמרינן בכה"ג איגלאי למפרע ואין היתר הביטול רק משעת הידיעה ואילך:

וכן נראה לענין להחזיק איסור ספק על התערובות קודם הידיעה ע"י ידיעה דהשתא תלוי ביסוד זה שכתבנו, דעפ"י מש"כ לעיל בפי"א דכמו דאמרינן דידיעה מתרת כ"כ עלינו לומר דהידיעה אוסרת היכא דליכא תורת ביטול ברוב, וקודם הידיעה לא הוגרם ע"י המיעוט שום דין ספק על הרוב, והנה בגמ' פסחים ד' פ"ח ע"ב, בה' שנתערבו עורות פסחיהם ונמצא יבלת באחד מהם שכולם יוצאים לבית השריפה ופטורים מלעשות פסח שני, אמר אביי לא שנו אלא שנתערבו לאחר זריקה דבעידנא דאיזדריק דם מיהו הוי חזי לאכילה אבל אם נתערבו לפני זריקה חייבים לעשות פסח שני יעו"ש, וכן הוא בלשון זה ברמב"ם פ"ג ה"ט מה' ק"פ, ולכאורה קשה דאף אם נתערבו קודם זריקה, אם נמצא היבלת לאחר זריקה עדיין בשעת זריקה מי שפסחו כשר הי' הרי יצא ידי פסח דהרי הי' כשר במציאות לפי דקמי שמיא גליא, ובפועל ג"כ לא נדחה פסחו מזריקה ומאכילה, ולמה אמרו בגמ' וכן הרמב"ם שתלוי בתערובות העורות כיון שהעיקר בזה ידיעת התערובות, אכן לפימש"כ בענין ידיעה המתרת דאם בשעת ידיעה עלינו לדון על העבר אז אמרינן איגלאי למפרע אם הסבה כבר היתה מעיקרא, כ"כ נאמר גם לענין קביעת האיסור ספק למפרע, והתם בתערובות פסחים אם הי' תערובות קודם זריקה ואחר זריקה נמצאת היבלת באחד מהם שעכשי' עיקר הדין תלוי במה שעבר אם בשעת זריקה איזדרק הדם בהכשר בכה"ג אמרינן איגלאי למפרע דכבר קודם זריקה הי' מעורבים ונדחו כל הפסחים, ומה שנזרק הי' בפסול, דאף הכשרים לא הי' ראוים כיון דכל העורות הי' מעורבים, וע"י סבה זו נגרם הספק לאחר זריקה ע"י מציאת היבלת, חשבינן לכולהו כפסולים ודחוים מעיקרא, לפי"מ דקיי"ל דשחוטים לכו"ע נדחים כמו דאמרינן בזבחים ד' ע"ג ע"ב, ומה דאמרו בגמ' פסחים הנ"ל לישנא דחזי לאכילה ולא חזי לאכילה, הוא רק לענין אחר זריקה לומר דחשבינן דגם הוי חזי לאכילה, אבל קודם זריקה לא נזכר בגמ' סבת הפסול, והוא משום דאם נתערב קודם זריקה פסולים, משום דכולם נדחים, דפסול זה הוא גם בכל הקרבנות שאין בהם צורך אכילת הבעלים, ולפי"ז מוכח מסתימת הש"ס דגם לדין דיחוי בקדשים אמרינן איגלאי מילתא למפרע אף שדין זה הוא מחמת העדר הדין בפועל מ"מ הידיעה של עכשי' מחשבת למפרע כאילו כבר הי' אינו ראוי בפועל:

ונראה דכ"ז אם בשעה שנודע התערובות עדיין הספק לנו, אבל אם בשעה שנודע הוכר האיסור וההיתר, אז גם בקדשים יתכשרו הכשרים, דבכה"ג לא שייך לומר שנדחו, דרק ע"י ידיעה דהשתא אמרינן איגלאי מילתא למפרע ובכה"ג לא שייך לומר שנדחו אם עכשי' הוכר ולא גרמה התערובות שום דיחוי בפועל משעת הידיעה, דהרי זה כאילו לא בא לכלל ידיעה מעולם, ויש להוכיח כן מסוגית הגמ' בזבחים ריש פרק התערובות, בכל הזבחים שנתערב בהם פסול דכולם פסולים, ופריך הש"ס וליבטלו ברובא, וכ"ת חשיבי ולא בטילי הניחא לר"ל אלא לר"י מאי איכא למימר, והנה אם נאמר דאם הי' שעה אחת בתערובות חשובים כנדחים אף אם הוכרו עם הידיעה מן התערובות,