שערי ישר חלק א רו

גובה, אף שתלוי אם גבאו לבסוף, אבל כיון דעיקר זכות הגוביינא הוא חל מתחילת שיעבודא, אמרינן איגלאי מילתא למפרע, וכן מצינו לאביי דסובר דעדי' בחתומי' זכין לי' עי' מהרש"א ב"מ ד' כ' שכתב דלר"מ כיון דעדי חתימה כרתי ס"ל, הוא מה"ת, וכן מוכח כדברי' בחי' הרמב"ן סוף המגרש ובס' הזכות להרמב"ן ז"ל בענין שדן שם אם מהני לר"א עדי חתימה. יעו"ש. שהענין הוא דעיקר הכריתות נעשה כבר משעת החתימה, רק תלוי בתנאי של קבלת השטר לידו, ואם מטא לידי' אמרינן איגלאי מילתא למפרע, וכן בחליצת מעוברת שהפילה אח"כ ביסוד זה פליגי שם בפ' החולץ ר"י ור"ל דר"י סובר דעיקר הגורם לדין חליצה ויבום הוא מה שעכשיו עדיין אינו ילוד רק תלוי בתנאי שלא יהי' ילוד אח"כ ואם הפילה איגלאי מילתא למפרע, ור"ל סובר דכ"ז שאפשר להולד לא נשלמה סבה המחייבת חליצה ויבום, ומשו"ה לא שייך לומר איגלאי מילתא למפרע דקודם שהפילה אכתי לא היתה סבה הגורמת הדין הזה, ואין כאן מקום לבאר הלכותיהם בפרטות שכל אחד הוא ענין ארוך ועפ"י דוגמאות אלו נלענ"ד לבאר גם ענין זה שהידיעה מתרת, דבאמת משעה שנפל האיסור לתוך ההיתר כבר הותחלה הסבה לגרום ע"י המיעוט דין ספק על הרוב, לא מיבעיא לח בלח אלא אפי' יבש ביבש כיון שמונחים יחד ואין בהם סימני הכרה להכיר האיסור מתוך ההיתר, י"ל דכבר הותחלה הסבה או גם נגמרה שיוגרם איסור ספק על כל החתיכות, אלא שתלוי בתנאי הידיעה ומשעה שנודע שעכשיו נוגע למעשה ע"י לידת הספק לההנהגה על כל חתיכה וחתיכה אמרינן איגלאי מילתא למפרע שכבר היתה הסבה לספק על כל התערובות, והמיעוט הוא הגורם על הרוב ואמרינן איגלאי למפרע שכבר נתבטל המיעוט, אבל כ"ז אם הערבוב דמעיקרא גורם הספק על כל התערובות לאחר הידיעה, אבל היכא שהספק על החתיכות הוא שלא מחמת הערבוב דמעיקרא אז לא שייך כלל לומר שהידיעה שלאח"כ תתיר למפרע, כיון דהספק דהשתא לא נולד מחמת הערבוב ההוא, והנה באופן דמיירי הש"ך והפר"ח שנפל חתיכה אחת טריפה לתוך ג' כשירות וקודם הידיעה נתחלקו לתוך שתי קדירות שתים שתים בכל קדירה, דעכשיו כל החתיכות בספק הן מחמת עכשיו דחתיכה אחת טריפה בין הד' חתיכות, ואין ידוע באיזו קדירה היא ובאיזו נמצאת חתיכה מן החתיכות, דבכה"ג אין תורת הספק עכשיו מחמת הערבוב של קודם הידיעה דמה לנו לדמעיקרא דהרי אין הנפילה גורמת הדין אלא מחמת שיש חתיכה אחת טריפה ואין ידוע איזו היא וגם עכשיו איכא בודאי החתיכה הטריפה בין ד' חתיכות אלו, ומשו"ה אין הידיעה של עכשיו מתרת כלום למפרע אלא משעת הידיעה ואילך, וכיון שעכשי' הם בשתי קדירות דאינן מצטרפת נשאר ספק של תורה על כל החתיכות כמו שפסקו הש"ך, והפר"ח, אבל אם היו ג' חתיכות שאחת מהן אסורה ונאכלה אחת קודם הידיעה, דעכשיו בשעה שנודע התערובות ליכא בהתערובות החתיכה הנאכלת, ושתים הנשארות ליכא חתיכה אסורה ודאית, ורק בהצטרפות החתיכה הנאכלת מתברר הדבר שאחת מהג' היא חתיכה אסורה, ונמצא שהערבוב שהי' קודם הידיעה גורם הדין להכניס כל הג' חתיכות בספק, ובכה"ג איכא למימר דהידיעה של עכשי' מתרת למפרע, ולפי"ז אם הי' ג' חתיכות ואחת מהן אסורה באיסור כרת ואכל אחת מהן ואח"כ נודע לו התערובות הוא פטור מאשם תלוי אף שאכל קודם שנודע התערובות, ול"ד לנידון של הש"ך והפר"ח, וכן ל"ד לעיקר המקור האמור לענין ידיעה בירושלמי ובתוספתא ובראשונים לענין תרומה וערלה דאם נפלה עוד סאה דמצטרפים יחד כשלא נודע בינתיים, דהתם התערובות בשלמות, ואין הספק על התערובות מחמת מעיקרה אלא מחמת העירבוב דהשתא וכל כה"ג לא אמרינן שהותר למפרע אלא מכאן ולהבא כנ"ל:

והנה לפי"ז באם נפל איסור חד בתרי וקודם שנודע התערובות נאכל אחד מהם או נפל לים, דהשתא ליכא רק חד בחד ואינו בטל, דלדינא לשיטת המנ"י דקודם שנודע ג"כ בטל מה"ת ולענין דינא דרבנן יש לתלות דאיסורא נפל לים או נאכל, כמו דקיי"ל בכל הדברים שאינם בטלים מדרבנן אבל לשיטת הפר"ח והש"ך בכה"ג הוי איסור דאורייתא ולא תלינן, וכן מצאתי בס' בינת אדם מבעל חכמת אדם בשער הקבוע סי' ה' וכן הביא שם דהגאון בעל בית מאיר הסכים עמו בדין זה בפשיטות, ולפימש"כ עפ"י דברי הרשב"א הנ"ל הי' נראה להתיר השתים הנשארות גם להש"ך והפר"ח דכמו דאינו חייב באשם תלוי על מה שאכל, כ"כ בכל איסורים אמרינן איגלאי מילתא למפרע דכבר הותר, כיון דהשתא ליכא כל התערובות, והספק עכשיו מחמת הערבוב דמעיקרא, אבל באמת נראה דאינו כן, דלפי"מ שכתב הרשב"א בתוה"ב הבאנו לעיל ריש פרק ו' לענין שתי קופות באחת יש בה כדי לבטל ובשני' אין בה דאינן מצטרפות יחד להתיר את הקופה שאין בה בכדי להעלות, משום דכיון שבהקופה שיש בה כדי להעלות אין הספק מגרע כלום דממ"נ הא מותרת, וכל היכא שאינה נכנסת בספק אינה מצטרפת להעלות, לפי"ז אם קודם הידיעה נפלה אחת לים או נאכלה באופן שעכשיו משעת הידיעה אין לדון עלי' כלל, אין שייך לומר איגלאי מילתא למפרע שע"י הידיעה של עכשיו הותרו כולם ע"י ביטול, דאותה החתיכה שנפלה לים או שנאכלה אין הספק נוגע אלי' כלום לדינא, אינה מצטרפת לרוב המתיר כמש"כ הרשב"א דלפי"ז אף דהשתא החתיכות הנשארות מקור הספק הנופל עליהן, הוא מחמת העירבוב דמעיקרא, אבל חתיכה הנאכלת אינה מצטרפת וחסר בזה רוב המתיר אם גם ניזיל בתר מעיקרא ול"ד לנידון של הרשב"א בתשו' דהתם נוגע עכשיו לדון עלי' אם להביא אשם תלוי או לא, באופן דלפי"ז אם הי' ג' חתיכות שאחת מהן אסורה באיסור כרת, דנ"מ לדין אשם תלוי, אם אכל אחת יהי' הדין דמותר עכשיו לאכל כולן כמש"כ, דעכשיו משעת הידיעה אמרינן איגלאי מילתא למפרע, אבל בשאר איסורים או בזמן דליכא אשם תלוי, אז אם אכל אחת השתים