שערי ישר חלק א רד

איזה דבר לתלות שכך וכך הי', ובשתי קופות באחת יש בה כדי להעלות, ובשני' אין בה, כשאנו אומרים שנפלה באותה שיש בה כדי להעלות אנו מתירים את שתיהן לפי שורת הדין, אבל כשנחתכה אחת, שאנו מתירים אותה מחמת ממ"נ, שצד אחד הוא משום ביטול ברוב, ודין הביטול הוא דוקא היכא שכולם נכנסים בספק, אבל אם יש איזה צד לתלות בחתיכה זו שהיא אסורה שוב ליכא דין ביטול, ומשו"ה אם נאמר להתיר את כולן לתלות שהחתיכה הנחתכת היא האסורה, הרי זה שנחשוב כאילו יש לנו איזו סבה לתלות שכן הוא ואז אי אפשר להתיר הנחתכת מדין ביטול, ומטעם זה אף לאחר שנאכלה החתיכה כולן אסורות, דמה שהתרנו אותה מעיקרא סותר את הדין לומר "שאני אומר", כמש"כ, ולפי"ז הי' נראה לענ"ד דאם נחתכו שלש חתיכות ולא הי' בתערובות רק חתיכה אחת טריפה, באופן דאם נתלה שהחתיכה האסורה היא מהנחתכות איכא שיעור ביטול בהנחתכות עצמן ואינן צריכות הצטרפות מהחתיכות הראויות להתכבד בכה"ג יש להתיר את כולן מדין "שאני אומר" כמו בשתי קופות, ובלא"ה מצאתי להרא"ה ז"ל בס' בדק הבית שהביא יש מי שאומר דבנחתכה אחת כולן כולן מותרות, דהא דמוכח בש"ס בפ' התערובות דכולן אסורות הוא לרבנן דפליגי שם על ר"א דאמר אם הקריבו אחת כולן קרבות, ולדידן דקיי"ל כר"א גם בנפתח חבית אחת כולן מותרות דתלינן שהאיסור נפתח יעו"ש:

אבל מהא דכתב הטוש"ע דאפי' נחתכו רובן אין תולין לומר שהאיסור מהרוב שנחתכו אלא כל הנחתכות מותרות והשלמות אסורות, משמע דאפי' נחתכו שלש או יותר, דאפי' איכא בהנחתכות רוב לבטל את האיסור, בלי צירוף של השלמות, מ"מ השלמות אסורות, ויש לומר דלא דקו בזה הענין רק לבאר דאין תולין שהאיסור הוא ברוב, אבל לדינא משכחת דין הטוש"ע בנוגע לדין זה האחרון כפי משמעות לשונו רק בשתי חתיכות אסורות שנתערבו ולא באחת, ובשתי חתיכות אפשר לציר זה כגון שנתערבו בחמש מותרות ונחתכו ארבע ונשארו שלש שלמות, דבהנך ארבע הנחתכות אם שתי האסורות כאן ליכא שיעור ביטול ברוב בכה"ג בלי הצטרפות השלמות, ובכה"ג יצויר גם האי ממ"נ אף לשיטת הטור שכתבנו לעיל דאם שתי החתיכות האסורות הן הנחתכות אז הכל מותר בצירוף הראשונות, ואם אחת נשארה חה"ל הנחתכות מותרות דאם יפרידן לעצמן יש בהן שיעור ביטול מצד עצמן ויתבטלו אחר הפרדתן דאז לא איכפת לן מה ששם בהשלמות איכא מע"מ, וממ"נ הנחתכות מותרות, או שנתבטלו מיד כשנחתכו או שיתבטלו אח"כ, וממקור דין זה האמור בגמ' בפ' התערובות ליכא סתירה כלל לדברינו, דאיתא שם אר"א חבית של תרומה שנתערבה במאה וחמשים חביות ונפתחו מאה מהן, נוטל מהן כדי דימוע ושותה ושאר אסורים עד שיפתחו, לא אמרינן איסורא ברובא איתי' עכ"ל. הש"ס. דהתם כשנפתחו מאה אכתי ליכא שיעור לבטל, דאם חבית של תרומה נפתחה ליכא רק צ"ט בהנפתחות ומשו"ה אין תולין, ומצאתי בס' דרכי תשובה סי' ק"א שהביא מס' חמודי דניאל שכתב כדברינו, דאם יש בהנחתכות בודאי שיעור לבטל בהם את האיסור מותר הכל כמו בשתי קדירות בסי' קי"א סעי' ה' דאם יש בקדירה אחת כדי לבטל תלינן שהאיסור נפל בתוכה. ורק דברי הט"ז שכתב בסקי"ד דיש לתלות דכל מה שנשתנה מקדמותו מן הרוב הוא סותר לזה ונשאר בצ"ע, ולדעתי נראה ברור שאין זה סתירה כלל לדברינו, דדברי הט"ז בשם מהרא"י בש"ד הם סובבים רק לענין כלל ליזל בתר רוב, דלכאורה למה לא נימא דאזלינן בתר רוב לומר דאיסורא ברובא איתא, ע"ז אמר דנגד רוב זה איכא רוב להיפוך, דמה שנשתנה הוא מן הרוב, וליכא בזה הכרעה כלל מחמת דין הרוב, אבל אם נבוא להתיר מחמת "שאני אומר" עפ"י הכלל דבדרבנן אמרינן "שאני אומר" אין זה סותר כלל לדברינו, דבלא"ה איכא רוב נגד רוב כמש"כ הט"ז, והרי גם בנאכל אחת או נפל לים דיש לומר דכל מה שנשתנה הוא מהרוב וגם איכא רוב לומר שהאיסור ברובא איתא ומ"מ תלינן שהאיסור נאכל או נפל לים כנלענ"ד בענין זה ואין הספר חמודי דניאל ת"י לעיין בו:

אמנם בעיקר הענין שכתבנו לבאר עפ"י דברי הרשב"א בתשו' דבעינן שע"י ביטול יתבטל הספק מן הרוב המבטל קשה מהא דאיתא בפ' התערובות, אמר ר"ל הפיגול והנותר והטמא שבללן זב"ז ואכלן פטור, א"א שלא ירבה מין אחד על חבירו ויבטלנו, ופי' רש"י שם ובתוס' בפי' אחרון דהוי ספק אם הפיגול רבה או הנותר רבה, ומ"מ אמרינן דהמיעוט יתבטל ברוב, אף שהביטול אינו מועיל כלום להמבטל דהרי עדיין הספק במקומו, ולפי' קמא בתוס' שם שפירשו דמיירי כגון שהי' ב' זיתי פיגול וזית נותר בחתיכה אחת, וב' זיתי נותר וזית פיגול בחתיכה שני', ואכל חתיכה אחת ואינו ידוע אם בחתיכה זו איכא ב' זיתי פיגול או להיפוך ואם התרו בו משום פיגול הוי התראת ספק, דלפי"ז י"ל דמעיקרא בשעת התערובות הי' ידוע הרוב והמיעוט של כל חתיכה וחתיכה רק עכשי' בשעת אכילה נתחלפו החתיכות ואינו ידוע, וכבר חל הביטול קודם אכילתו, אבל לפי' רש"י ופי' אחרון בתוס' קשה:

ונראה לי דיש לחלק, דהנה בתערובות יבש ביבש שכל אחד הוא בפ"ע שלא נשתנה כלום במציאות, ועיקר הגורם לתערובות הוא לידת הספק שאין ניכר איזו חתיכה היא האסורה ואיזו המותרת, דאז יש לומר כיון דיסוד הביטול הוא מאחרי רבים להטות, בעינן שע"י הביטול ישאר דין של הרוב קיים, והיכא שגם אחר הביטול יהי' דין ספק על הרוב שמא הוא האיסור כמו באופן דמיירי הרשב"א בגדולה וקטנה ליכא דין ביטול, אבל בנידון דאמר ר"ל שבללן ואכלן יחד וכמו דאמרו בגמ' ע"ז ש"מ נותן טעם ברוב לאו דאורייתא הרי מיירי לכל הפירושים שאוכל ולועס יחד דנמצא דבשעת אכילה ענין המיעוט