שערי ישר חלק א רג

הוא דאם נתפוס צד אחד שיש בו איזה צד המגרע את הענין, בכ"ז הננו מוצאים בזה צד אחר המועיל, אבל כאן כיון דנחתכה החתיכה וחזרה לכל הדברים הראוים להתבטל מה נפ"מ בזה שאם נתפוס שחתיכה זו היא המותרת והאסורה הראוי' להתכבד היא נשארה בהתערובות, איזה צד גרעון לחתיכה זו מה שנשאר האסורה הראוי' להתכבד שם בתערובות, ולפימש"כ הוא מדויק דזה הצד הגרעון בזה, שאם נתפוס שהאסורה נשארה שם חסר רוב היתר לשיעור הצריך לדין ביטול ברוב, אבל אז הרי היא המותרת במציאות האמתית. וזה נכון מאד בעזה"י להמליץ על הטור בדרך ישר ופשוט, ולעיל בפ"ו כתבנו דרך אחר בדברי הטור והרשב"א. והמעיין יבחר:

ולפי"ז עלינו לומר דהרשב"א אינו סובר כן דהרי מתיר החתיכות הנחתכות אף שנשאר עדיין מן הטריפות שהם ראויות להתכבד בתוך התערובות, וע"כ שלשיטתו הא דאמרו רבנן שהדבר חשוב הוא כקבוע בתוך התערובות הוא רק בנוגע לגבי' דידי' שחשיבותו גורם להיות כדבר קבוע וליחשב כמע"מ שלא יתבטל ולא יותר ע"י הרוב, אבל אין זה מועיל להעדיף חשבון הכמות לגבי' אחרים להגדיל מדת האיסור בכלל, לומר שיצורף המחצה איסור המתחשב ע"י חתיכת האיסור הראוי' להתכבד עם חתיכה זו בכדי שלא נשאר בזה שיעור רוב היתר נגד האיסור, דרק לגבי' עצמו אמרו כן ולא לדין הנוגע לתערובות בכלל, ולפי"ז להלכה כשיש שתי חתיכות אסורות בתוך התערובות והן ראויות להתכבד ואחת נחתכה תלוי במחלוקת הטור והרשב"א. והפמ"ג במ"ז בסי' ק"א סקי"ד כתב שם שהוא תלוי בשיטת הט"ז בסי' ק"י סק"ה והנקה"כ, הובא דברי' בס' דרכי תשובה, ולפימש"כ הוא מחלוקת הקדמונים שאין לדחות אותם בשתי ידים, כמו שדחה הפר"ח בסי' ק"י את דברי הט"ז שם. ולשיטת הטור לכאורה נראה שאם נחתכה שלש חתיכות ובתערובות היתה שתי חתיכות אסורות אז מותרות בממ"נ דאם השתי חתיכות האסורות נחתכו הרי אז לא נשאר כלום מן האסורות שם והכל מותר, ואם גם רק אחת נחתכה והשני' נשארה בחשיבותה, כיון שלוקח החתיכות אלו מן התערובות לעצמם, הם נפרדים לגמרי מן התערובות ואיכא בשלש חתיכות אלו שתים המותרות ואחת מן האיסור ויש בתערובות זו לחוד שיעור בכדי לבטל, אכן בכה"ג שצריך לצרף את כל התערובות, צריך להיות באופן שיהני הביטול גם עכשי' ואם הפרידן לא יצטרפו כמו שנתבאר לעיל בפ"ו, ולפי"ז רק אם נחתכו חמש חתיכות אז יכול להפרידן מהראשונות ולהתירן בממ"נ דעכ"פ איכא רוב היתר באלו בפ"ע וא"צ לצירוף של הראשונות. כנלענ"ד. והכל תלוי לפי חשבון דאם נתערבו שלש חתיכות יוצרך שבע חתיכות נחתכות וכן כסדר. כנלענ"ד בזה:

אמנם לכאורה יש עדיין להקשות בשיטת הטור, דכמו שמתיר בנפלה חתיכה אחת של איסור משום ממ"נ, אף דהרוב נשאר בספק איסור וליכא מבטל, דלענין חתיכה שאינה ראוי' להתכבד, אזלינן בתר דין תורה, כ"כ נאמר גם אם נתערבו שתי חתיכות של איסור שיהי' מותר, אף דעדיין נשאר חתיכה של איסור שלא נחתכה והוי כמע"מ, אבל כ"ז רק מדרבנן, ומאי שנא חסרון זה של מע"מ מחסרון של היתר בפועל, דאם אזלינן בתר דין תורה בכל גווני איכא ביטול ואם בתר דין דרבנן גם בחתיכה אחת איכא חסרון לדין ביטול, וזה הקשה לי תלמידי החו"ב מר אהרן ישעי' ני' מפינסק, ויפה הקשה אבל לאחר העיון הם שני ענינים, דלענין חסרון היתר של רוב יש מקום לומר, דאינו מגרע כח ביטול של הנחתכת, דחשבינן מה שהרוב נשאר באיסור ספק הוא כאיסור אחר מה שאסרו חז"ל בדבר חשוב שלא יהני ביטול, ולכן חתיכה זו שאינה חשובה, אינה שיכת לדין זה, ועל עצם ספק איסור נתבטלה, דגם הרוב ניתר מאיסור זה, אבל לענין מע"מ דהוי חסרון עפ"י חז"ל בכמות המספר דהוי כמע"מ, חסר בזה עפ"י דין דרבנן עיקר ענין הביטול:

אמנם בעיקר הדין מה שהחתיכות הנשארות אסורות אף היכא שלא נתערבה רק חתיכה אחת טריפה, צריך ביאור מפני מה לא נאמר שאני אומר שהאיסור הלך לו כמו בנפל אחד לים כיון דהחתיכה שנחתכה ממ"נ מותרת, דמש"כ בתוס' פ' התערובות והרשב"א הובא בש"ך סקמ"ד לחלק בין נפלה לים לפרשה למק"א משום דכיון דצריך לדון גם עלי' לא תלינן, ורק בנפלה לים או שנאכלה דאין לנו לדון עכשי' רק על הנשארות אנו דנים לתלות ולהתיר ב"שאני אומר" היכא דהוא רק מדרבנן דכבר בטל מה"ת, אינו ענין לנידון זה, דהרי כאן כיון שהיא מותרת בממ"נ ג"כ אין לנו שוב לדין עלי' עוד, ומ"ש זה משתי קופות באחת יש בה כדי להעלות ובאחת אין בה דתלינן שנפלה בראשונה ואנו מתירים את שתיהם, וכן קיי"ל להלכה כמבואר בשו"ע סי' קי"א, ועוד קשה אחרי שתהי' נאכלת כבר למה לא נתיר אז הנשאר כדין אם נאכל אחת, ואף שאכלה במתכון לא שייך לאסור בזה כדין מבטל איסור דהרי מותר לאוכלה מחמת עצמה, ובכרתי ופלתי סי' ק"א סקי"ג מדמה דין זה למש"כ התוס' והרשב"א הנ"ל דכיון דהיא בעולם ואנו צריכים לדון עלי' אם היא טריפה או כשירה לא תלינן בכה"ג, וכן כתב בגליון הרש"א בסי' ק"א בדין זה וז"ל, ול"ד להאי דסי' ק"י סעי' ז' דשם כיון דנפלה אחת אין אנו דנים עוד כ"א על הנשאר ע"ש בב"י בשם הרשב"א, וצ"ל אף דכאן אותה שנחתכה ממ"נ מותרת דין חשוב עלי'. עכ"ל ואיני מבין כלל דברי הגאונים אלו מה חשבו בזה לחלק בין שתי קופות דגם שם אנו דנים על הקופה השני' רק שמותרת בממ"נ, ואיך העלימו עין מה יהי' הדין לאחר שתאכל החתיכה:

לענ"ד דהטעם בזה, דהנה מה דאמרינן ונראה בכל כיוצא בזה "שאני אומר" ולא אמרו בלשון ספק דרבנן לקולא, אלא נראה אף שעיקר הכלל בזה הוא משום דהקילו בדרבנן, אבל לפי לכל כה"ג הוי כאיקבע איסור לא אמרינן בזה ספק דרבנן לקולא, אלא שעשו חז"ל כמו אילו הי' בזה