שערי ישר חלק א רב

לביטול, ואם היא אסורה הרי מתבטלת והכל מותר, והוא בטוש"ע יו"ד סי' ק"א ומקור דין זה הוא בגמ' פ' התערובות ד' ע"ד ע"ב, והרי התם נמי הרוב נשאר באיסורו מחמת ספק ואנו מתירים את החתיכה שנחתכה ע"י ממ"נ, ולכאורה דומה דין זה לנידון של הרשב"א, והרשב"א מיירי לענין ביטול המועיל מה"ת ודין השו"ע הוא לענין דין דרבנן דאמרו שבדבר חשוב לא מהני ביטול, והלא גם בענין ביטול שהצריכו חכמים אמרנו מדברי הירושלמי דתלוי ביסוד זה שיועיל הביטול להתיר את המבטל, אבל נראה דל"ק כ"כ ודין זה אינו דומה לנידון של הרשב"א, דעיקר הדין בדברים חשובים שאינם בטלים מדרבנן הוא רק על האיסור שאמרו שאם האיסור דבר חשוב אינו בטל ונשאר עלי' איסור דרבנן, ומשו"ה החתיכה שנחתכה ובטלה מחשיבותה אין חל עלי' כלום דין חכמים, וחזר דינה לדין של תורה, ומה"ת מהני הביטול דהרי הותר גם הרוב, ומה דהרוב אסור מדרבנן אינו מגרע כלום את החתיכה שנחתכה, כיון שעלי' לא חל כלל חכמים, ומצד חתיכה זו א"צ רק הביטול המועיל מה"ת, ויש לכוון זה בדברי הטור ושו"ע שכתבו דהחתיכה שנחתכה מותרת ממ"נ, אם היא האסורה אף כולן מותרות ואם היא של היתר הרי היא מותרת, דלכאורה מה מועיל לכח היתירא של חתיכה זו מה שכולן מותרות, ועוד הרי מ"מ הם אסורות מחמת ספק, אלא הכונה בזה דלכאורה יש לומר כיון דבעינן לענין היתר של ביטול ברוב שיהי' רוב היתר ושיהני דין הביטול להסיר הספק מעל רוב המותר, וכיון שאינו מועיל להרוב המותר שהוא נשאר בספיקו, לכאורה ליכא תורת ביטול, ומשו"ה אמרו דחתיכה זו מותרת ממ"נ דאם היא המותרת אין צריך לביטול, ואם היא האסורה אף כולן מותרות, היינו דמחמתה ראוי שיהי' הכל מותר דעלי' לא גזרו כלום ומהני תורת הביטול מה שמן התורה הועיל הביטול להתיר את כולן ומה שכולן נשארו באיסור דרבנן הרי זה כאילו יש עליהן איסור אחר מה דלא שייך לחתיכה זו, דלא אמרו רק לאסור את חתיכה הר"ל כל שהיא בספק איסור, אבל שיהי' איסור זה גורם איזה דין על החתיכות שאינן ראויות להתכבד לא אמרו בזה חז"ל, ומשו"ה כל שאנו דנים לענין חתיכה זו שנחתכה חשבינן כאילו כולן מותרות בפועל:

עוד נראה לי דגם אם נתערבו שתי חתיכות אסורות ברוב ונחתכה אחת שהיא מותרת, דהנה לכאורה בכה"ג ליכא ממ"נ דאם היא אסורה ליכא רוב המבטל, כיון דחתיכה אחת של איסור שהיא ראוי' להתכבד באיסורה עומדת מדרבנן והיא חשובה וחשובה כמחצה על מחצה נגד כל ההיתר וא"כ ליכא רוב המתיר, והט"ז שכתב בסי' ק"י סק"ה בפשיטות דבכה"ג אסורה החתיכה שנחתכה, והפר"ח דחה דברי' בשתי ידים. עיי"ש ובאמת דברי הט"ז הם כשגגה היוצאת מלפני השליט. אבל דברי הט"ז שם הוא מטעם אחר ובאופן אחר, והוא אם מבהמה אחת טריפה נחתך קצתה, עלה בדעת הט"ז שאין להתיר קצתה וקצתה תשאר באיסורה, וזה הוא במחכ"ת דבר זר ואינו אמת בשום פנים מגמרא וסברא, דהלא מה דמבואר בגמ' ופוסקים בחתיכה אסורה שמתבטלת ברוב היתר, לדברי הט"ז הוא דוקא אם לא נשאר בבית חלק איסור כלום מהבהמה שנחתך ממנה חתיכה זו, אבל אם הנשאר בבית אסור אז גם החתיכה המעורבת אינה מותרת, וזה לא יתכן, ומסברא ג"כ אין לזה שום מקום, דרק בנידון שחקרו האחרונים לענין כבש אחד שחלק ממנו קבוע וחלק נפרש, יש מקום לדון דאם אנו אומרים שחלק זה מן הרוב הוא, גם הנשאר הוא מהרוב, ושני דינים הסותרים זא"ז לא ידענו מה נדון בה, אבל בביטול ברוב דלא תלינן לומר שהאסורה היא היתה מותרת אלא שהותרה ע"י ביטול מה סותר לזה מה שחלק ממנה לא נבטל, אבל מש"כ שם הט"ז דמה דאמרינן בדין זה בסי' ק"א דבנחתכה אחת מותרת ממ"נ הוא רק שכל האיסור אינה אלא חתיכה אחת, נראה דכונתו דגם אם נתערבו שתי חתיכות אסורות שלא מבהמה אחת ג"כ לא מהני היתר לחתיכה שנחתכה, אבל לא ביאר כונתו בזה, דמש"כ דבכה"ג ליכא ממ"נ הוא דברים בלי טעם, דגם בכה"ג איכא ממ"נ שאם היא האסורה היא בטלה, ולפלא בעיני שגם הפמ"ג במ"ז בסי' ק"א סקי"ד נמשך אחרי', וכן בסי' ק"י וחקר להלכה בדין זה ולא העיר כלום, ולפימש"כ אם כי דברי הט"ז בעיקר דברי' הם דחוים מכל צד, אבל מהטעם שכתבנו דע"י שנשאר עוד חתיכת טריפה בהתערובות והיא ראוי' להתכבד, יש לומר דכיון דמדרבנן הוי כמע"מ א"כ ליכא רוב היתר לבטל חתיכה זו הנחתכת, יש מקום לפרש את דברי הטור שהביא הט"ז שם לפי דרכו, והוא במה דפליג הטור על הרשב"א הבאנו לעיל בפ"ו דמש"כ הרשב"א בחתיכות טריפה שנתערבו במקולין שהחתיכות שהם ראויות להתכבד אסורות, והחתיכות שאינן ראויות להתכבד מותרות, שכתב ע"ז דכיון דכל קבוע כמע"מ הכל אסור והביא שם שכן הוא דעת הרא"ש, שדברי הטור הם נפלאים כמו שמתמה שם הב"י והיש"ש, ועפימש"כ י"ל שדברי' פשוטים הם כיון דדבר חשוב הוי קבוע וכמע"מ, כמו דאמרו רבנן לגבי' עצמו שהוא כמע"מ, כ"כ ענין זה פועל על כל התערובות אף על החתיכות שאינן ראויות להתכבד, לשנות את מספר הכמות של האיסור הנמצא בתוך התערובות, וחשוב כאילו נמצא בהתערובות מחצה איסור ומחצה היתר וליכא רוב לבטל גם את החתיכות שאינן ראויות להתכבד, וזה מדויק היטב בדברי הטור שכתב כיון דקבוע כמע"מ הכל אסור, דע"י שהקבוע כמע"מ אסור הכל גם האינו קבוע דליכא רוב היתר להתיר את החתיכות הנחתכות, ובסי' ק"א שכתב הטור להתיר את החתיכה שנחתכה מטעם ממ"נ הוא רק אם לא נתערב בזה רק חתיכה אחת של איסור, דאיכא ממ"נ שאם היא אסורה הכל מותר, ואם היא המותרת דאז החתיכה האסורה בתוך התערובות והיא קבועה ואז ליכא רוב היתר בהתערובות, אבל אז חתיכה זו מותרת בלי ביטול, וכן מוטעם מאד ביאור אופן ה"ממ"נ", דלכאורה כל היכא דאמרינן ממ"נ