שערי ישר חלק א ר

ואינו מנגד אלי' אין הרוב מבטלו וקודם ידיעת התערובות ליכא שום התנגדות, דבמציאות האמתית אינם סותרים זא"א, לפי"ז בספק תערובות כגון האמור במשנה הנ"ל ובהירושלמי דלולא היתר הביטול הי' אסור לאכול את החולין, וכיון שלדין הנהגה מעכב ספק ידיעה כידיעה ודאית כ"כ מהני תורת הביטול לבטל את המיעוט שלא יגרום דין על הרוב ומותרים החולין בממ"נ, אם לא נפלה התרומה הרי ליכא בזה תרומה, ואם נפלה נתבטלה, ולא שייך בזה לומר דאם נפלה אינה מתבטלת מחמת חסרון ידיעת נפילתה, כיון דעכ"פ גם בספק גרמה איסור על החולין ומשום הכי מהני היתר הביטול גם קודם ידיעה הברורה מנפילתה, והירושלמי דמסתפק בידיעת ספק אם מתרת, נלענ"ד שהוא על פי מה שכתוב הטעם בצורך הידיעה, דהנה דכמו דקודם הידיעה לא חל דין ביטול משום דאז ליכא נפ"מ לענין הנהגה, כ"כ אם גם אחר הידיעה לא יהי' נפ"מ דאם יצויר שלא יותר למעשה גם ע"י ביטול ברוב אז לא חל הביטול, דכיון דלא יתוקן כלום דינו של הרוב י"ל דאין הרוב מבטלו, והנה העובדא שצייר בירושלמי בין בבבא ראשונה ובין בבבא שני' הוא דבשעת ידיעת הספק לא יועיל למעשה היתר הביטול, דכיון שידע שיעור מה שיש בקופה שיש בה מאתים דאפשר להתברר ע"י מדידה וכמו שנתברר אח"כ ע"י המדידה שמצא מאתים ושתים שהסאה ערלה נפלה לתוך המאתים, וכן בבבא השני' שצייר הירושלמי שנפלה סאה וא"י אם יש בה מאתים הרי אפשר למדוד ואם ימצא עכשיו מאתים ואחת יתברר דההיתר הוא מאתים ואם ימצא פחות מזה בודאי ליכא מאתים מן ההיתר דהרי יודע שנפלה סאה ערלה לתוך קופה זו, ולפי"ז קודם המדידה אי אפשר להתיר, אף דספק דרבנן מותר אבל אם אפשר לברורי אסור ויעוי' בהג"ה נחלת צבי לבעל פתחי תשובה יו"ד סי' ק"י שהאריך שם ומסיק כן להלכה, ואכמ"ל, וכיון דלא ניתר כלום למעשה אחר ידיעת הספק, בין שהספק הוא בעיקר התערובות כמו שצייר הירושלמי בבבא הא', ובין שהספק הוא בכח המתיר כמו שצייר בבבא הב' למעשה לא יועיל היתר הביטול כיון דאפשר לברר הדבר להיתר או לאיסור, בכה"ג מיבעיא להירושלמי אם חל ההיתר ע"י ידיעת הספק כזה כידיעת ודאי, אם נאמר כיון דלא יתוקן עכשי' כלום ע"י היתר הביטול דמ"מ אסור מחמת ספק ע"י המיעוט, לא מהני עכשי' תורת הביטול כלום, ואם נפלה סאה שני' הוי כנפלה קודם הידיעה וכאילו נפלו בב"א ושוב לא מהני מה שנתברר אח"כ דמעיקרא הי' שיעור לבטל, דעכשי' בעינן מאתים נגד שתי סאין, או כיון דידע מהנפילה והי' עומד למדוד ולהתברר הוי כידיעת ודאי, אבל היכא שע"י ידיעת ספק נעשה איסור על ההיתר וע"י תורת הביטול יהי' היתר גמור על הכל, כאופן דמיירי במשנה דפ"ד והירושלמי שם, אז מותר בודאי ע"י ידיעת ספק. כנלענ"ד ברור בס"ד, ועד"ז מסתפק הירושלמי אם ידיעת חבירו מתרת, די"ל דלחבירו אין הידיעה גורמת דין כ"כ דבלא"ה אסור לו משום גזל עד שיהי' לו רשות מהבעלים אין חל ההיתר עד שיודע לבעלים או כיון שהותחלה הידיעה במקצת שעי"ז יתודע לבעלים, או שחבירו יצטרף לתערובות זו, ובכ"ז מיבעיא להירושלמי ולא נפשטה איבעיא זו. אכן צריך עוד להוסיף ביאור בדברי הירושלמי אם הגירסא שהעתקנו היא הנכונה. דהנה בבבא הא' בשתי קופות בא' יש בה ר' ובאחת אין בה ר' כשנפלה סאה ערלה וא"י לאיזו נפלה מן הדין מחמת נפילה הראשונה אותה הקופה שיש בה ר' מותרת גם קודם המדידה, דממ"נ היא מותרת, ורק אותה שאין בה ר' אסורה מחמת דאפשר לברר ע"י מדידת קופה השני', וא"כ הדרא קושיא לדוכתה דבכה"ג מפורש בירושלמי פ"ז דתרומות דידיעת ספק מתרת, וכיון דאח"כ נתברר דבקופה שיש בה מאתים נפלו שתי הסאין, א"כ פשיטא דמותר כיון דקודם נפילת השני' כבר חל ההיתר ונעשה הכל כהיתר, וכשנפלה השני' נפלה למאתים וא' של היתר, וע"כ נראה לפרש בזה כפי' הפני משה דמיירי שלא הי' יודע באיזה קופה מאתים - יעו"ש מה שמפרש עפ"י דרכו מה שאיני יודע לכון דברי' - אבל עפימש"כ בהוספת דברים אלו יתישב על נכון הבבא הא', דכיון דא"י באיזה מהן מאתים הי' שתיהן אסורות עד שיתברר ע"י המדידה ולא יועיל חלות דין הביטול עד הבירור, ומשו"ה כשנפלה הסאה השני' קודם המדידה יש לספק אם דומה כמו שנפלה קודם ידיעת התערובות דמצטרפים יחד לאסור, ובבבא השני' של הירושלמי ג"כ צריך להוסיף דברים, דלפי הגירסא שלפנינו בקופה אחת ספק יש בה ר' ספק אין בה ר' נפלה סאה ערלה לתוכה "ואין ידוע אם נפלה", קשה דהלא אם גם מדד אח"כ ומצא רק מאתים ואחת דהוברר דקודם נפילת השני' לא הי' בקופה בכדי להעלות מ"מ היא מותרת דיש לתלות שבראשונה לא נפל לתוכה כלל הסאה ערלה, ומה זה ענין אם ידיעת ספק מתרת או לא, והי' נראה להגיה, "וא"י אם עלתה או לא עלתה" כמו דמורה הלשון שהתחיל נפלה סאה ערלה לתוכה דמוכח שידוע שנפלה לתוך הקופה ולא למקום אחר, אלא כיון דא"י אם יש בה ר' אינו ידוע אם עלתה או לא, ועד"ז הי' מתוקן הכל עפימש"כ דהי' אסור מעיקרא משום דאפשר לברר ע"י מדידה אם ימצא מאתים וא' יותר ובפחות מזה אסור, ולא הועיל הביטול קודם המדידה, ומשו"ה כשמדד אח"כ ומצא מאתים ושתים וכמו שצייר בבבא א', כ"כ צריך להוסיף בבבא זו ונתברר לו דמעיקרא הי' בה מאתים, מ"מ יש לדון לאסור מחמת דמעיקרא לא עלתה קודם הבירור כמו קודם ידיעת עיקר התערובות, אבל כאשר קשה להגיה בלי חפוש בדפוסים אחרים אשר אינם ת"י כעת, נראה לי דצריך לדחוק ולישב דמיירי שיודע שיותר ממאתים בודאי ליכא בקופה זו אלא שמסופק אם יש בה מאתים או פחות ממאתים, ומשו"ה כשמדד אח"כ ומצא מאתים ושתים הוברר הדבר שסאה ראשונה של ערלה, נפלה לתוכה וצריך שיעור לבטל את שתיהם, ואם נאמר בכה"ג דידיעת ספק ג"כ מתרת הותר מעיקרא ומתירים גם הסאה השני', ואם