שערי ישר חלק א קצט

דאין עירובו עירוב מחמת דהוי סעודה שאינה ראוי', יעו"ש. דזה רק אם נודע הספק מבעוד יום אבל אם לא נודע הספק עד חשיכה הוא ספק עירוב דאם הבשר באמת כשר, הוי סעודה הראוי' מבעוד יום, דמה שאסור לאכול מחמת ספק לא נתחדש רק מן הידיעה ואילך, וכן ל"ק מהא דכתבו התוס' ביבמות ד' פ"ב ע"א ד"ה שתי קופות דבהא דאיתא במס' תרומות פ"ז מ"ה שתי קופות אחת של חולין ואחת של תרומה שנפלה סאה של תרומה לתוך אחת מהן ואינו ידוע לאיזה מהן נפלה הריני אומר לתוך תרומה נפלה די"ל דמותר לר"ל אף אם ליכא רוב חולין בקופה, משום דסמכינן אחזקת חולין שבקופה יעו"ש. דלכאורה אם משעת נפילה לא מתחדש גם איסור ספק שייך בכה"ג חזקת חולין כיון דמשעת נפילה לא נגרע שום דין מן החולין, חדא די"ל דמיירי שרואה את הנפילה ואינו יודע לאיזו קופה נפל, דמשעת נפילה נולד הספק, ועוד אם גם לא נודע הספק רק לאחר נפילה, ג"כ י"ל דשייך בכה"ג להעמיד החולין על חזקתן על הספק שנולד עכשי', דבאמת בלא"ה אין חזקה מכרעת על מציאות המקרה, אלא מסלקת הספיקות המתילדים לענין הנהגה כמו שנתבאר בדברינו בש"ב באורך, ולכן גם בכה"ג משעה שנולד הספק אמרינן דאוקי על החזקה דמעיקרא, ואף דלכאורה קשה לצייר בכה"ג ענין החזקה דבכל דוכתא מעמידים הדבר על חזקתו שלא נשתנה דבר במציאות, וכאן אין המציאות נשתנה כלום עכ"פ, דאף אם נתערב, במציאות לא נתחדש שום שנוי על ההיתר כ"ז שאין לנו ידיעה מן התערובות, והשינוי מתחדש רק ע"י ידיעת הספק ואיך נאמר להעמיד על החזקה להכריע שלא הי' בזה נפילת איסור, כיון דהנפילה אינה מתחדשת כלום, ועל הספק לא שייך לומר להעמיד על החזקה שהרי הספק לפנינו, אבל באמת נראה דאין הדבר כן דעיקר דין החזקה הוא על הידיעה שאמרה תורה להחזיק עכשי' הדבר כפי שהי' מוחזק לנו מקודם לידת הספק, ומה"ט אמרו בתוס' דחזקה שלא נתבררה בשעתה אינה חזקה, משום דלא הי' מוחזק לנו מעיקרא, ולפי"ז שייך ענין חזקה גם בתערובות לומר כמו שהי' מוחזק לנו מעיקרא שהחולין מותרים בלי שום איסור דימוע, כ"כ עלינו להחזיק גם עכשי' שהם מותרים וממילא מסתלק הספק, שאין לנו לחוש לספיקות בדבר שהי' מוחזק מעיקרא להיתר כנלענ"ד. ועפימש"כ י"ל בהא, דנחלקו פוסקים אחרונים לשיטת האומרים חתיכה נעשה נבילה בשאר איסורים אם יש חילוק בין נודע התערובות או לא, עי' רמ"א סי' צ"ט סעי' ה' ובש"ך שם סקט"ו הקשה מסוגית הש"ס פרק כל הבשר ד' ק"ח לענין בשר בחלב דמשמע שם דאין חילוק בין נודע או לא, ולפימש"כ י"ל דטעם האומרים דבלא נודע לא אמרינן חנ"נ הוא כמו שכתבנו דענין איסור הנעשה על ההיתר ע"י תערובות הוא רק משעת הידיעה ואילך כיון דבעצמות הדבר לא נתחדש שום איסור, וכ"ז לא שייך רק בשאר איסורים שהוא משום תערובות, אבל בבשר בחלב שאמרה תורה שבהתחברות שני מינים אלו ע"י בישול שנעשה הכל גוף איסור, וכן בכלאי בגדים או כלאי הכרם בכל אלו ודאי הדבר ברור דלכו"ע חל האיסור גם קודם ידיעת האדם כמו כל חלות איסורים כמו נבילה וטריפה וכיו"ב, והפוסקים דגם בלא נודע אמרינן חנ"נ גם בשאר איסורים, הוא משום דכיון דדין זה דאמרינן חנ"נ הוא משום לתא דבשר בחלב, ראוי להיות שוה לשם גם לענין זה לאסור גם בלא נודע, והחולקים סברי דלענין זה לא מדמינן לבב"ח וסגיא לן אם אסרו משעת הידיעה כדין השייך באיסורי התערובות, דגזירת חכמים זו היא איסורי התערובות, וכמו שכתבנו לענין דימוע דאף שנאסר הכל מ"מ לא חשבינן דחל איסור זה משעת נפילה רק משעת הידיעה ואילך:

ובירושלמי פ"ב מס' ערלה ה"א אמרינן פשיטא שידיעתו מתירתו ידיעת חבירו מהו שתתירו, האיך עבידא הוא לא ידע בה חבירו ידע בה, ידיעת ספק מהו שתתיר כידיעת ודאי, האיך עבידא הי' לפני' ב' קופות אחת יש בה מאתים ואחת אין בה מאתים נפלה סאה תרומה (ערלה) לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזה מהן נפלה ואח"כ נפלה בשני' מדדה ומצא בה מאתים ושתים אין תימר ידיעת ספק כידיעת ודאי עולה, אין תימר אין ידיעת ספק כידיעת ודאי אינו עולה, היתה קופא אחת ספק יש בה מאתים ספק אין בה נפלה סאה ערלה לתוכה ואין ידוע אם נפלה או לא נפלה ואח"כ נפלה השני' אין תימר ידיעת ספק כידיעת ודאי עולה, אין תימר אין ידיעת ספק כידיעת ודאי אינו עולה. עכ"ל. והנה בהשקפה ראשונה קשה מה דמסתפק בזה כאן הירושלמי אם ידיעת ספק מתיר לענין ביטול, והלא בפ"ז דתרומות ה"ג אמרינן שם בשתי קופות, אחת יש בה כדי להעלות ואחת אין בה כדי להעלות אני אומר לאותה שאין בה (צ"ל לאותה שיש בה) כדי להעלות נפלה, ר"ש בן לקיש משום בר קפרא אמר והוא שיש בשני' רוב ר"י אמר אעפ"י שאין בשני' רוב. עכ"ל. וכמו שהובא פלוגתא זו בבבלי יבמות פ"ב, דמוכח להדיא דמהני ידיעת ספק לענין ביטול, דאל"ה מה מהני רוב שבשני', אם נאמר דבספק תערובות לא חל היתר של ביטול, וכן מוכח בפשטות ממשנה פ"ז דתרומות שע"ז אזלי דברי הירושלמי והוא בשתי קופות אחת של תרומה ואחת של חולין שנפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזה מהן נפלה הרי אני אומר לתוך של תרומה נפלה, ע"כ שהוא משום דבדרבנן מותר משום ספק דרבנן לקולא, דמה"ת ברובא בטל, אם לא שנאמר שהוא מטעם חזקה כמש"כ התוס' ביבמות ד' פ"ב שהבאנו לעיל שכתבו בלשון אפשר די"ל דשייך חזקה בכה"ג, ולעיל בש"ב בארנו דלא קיי"ל כן להלכה דכל משהו שנבוא לאכול אנו מסופקים שמא היא תרומה וע"ז ליכא חזקה שהוא חולין יעו"ש בפ"ז:

וע"כ נלענ"ד עפ"י מש"כ ביסוד הענין דלא חל היתר הביטול קודם ידיעת התערובות דכל היכא שאין המיעוט גורם שום שינוי לדינא, להרוב,