שערי ישר חלק א קצח

בעולם, וכן הוכיח בס' שער המלך פ"ד מגירושין דלא קיי"ל כר"ש בזה. יעו"ש. דלפי"ז קשה מהא דפסק הרמב"ם בדין זה של דימוע כר' שמעון ולענ"ד נראה דהרמב"ם מפרש שאין דין זה תלוי בשיטת ר' שמעון בכל הש"ס בכל העומד לזרוק וכה"ג אלא דהכא דדין דימוע תלוי עיקרו בדין התערובות, היינו דאם הי' אפשר להכיר את התרומה ודאי דהחולין לא נדמעו ולא נאסרו כלום, סובר ר' שמעון כיון דחז"ל חשבו שהרמה מועלת לחשוב כאילו ניטל התרומה מן התערובות משו"ה משעת הידיעה דחל דין זה של הרמה כבר אין דין בסאה הראשונה לגרום דין דימוע כיון דאפשר להעלותה ולסלקה הרי זה כאילו ניכרת בפני עצמה ואינה מעורבת כלל עם החולין, וחכמים סברי כיון דבמציאות אין הדבר כן דהרי כשמרים הסאה אינו מרים מן התרומה רק לפי חשבון אין דין זה דומה כאילו אפשר להעלות ע"י הכרה, וחז"ל חשבו כן רק משעת הרמה ואילך ובזה פסק כר' שמעון, ול"ד ענין זה לכל העומד לשרוף וכל העומד לזרוק, וזה נכון ומיסתבר, דבאמת מה דמפרשי הר"ש והרא"ש דר"ש לשיטתי' אם נפרש כמשמעות הלשון להשוות לשאר דוכתי הוא קשה קצת דמה יועיל לנו לומר על ענין כזה כאילו כבר הורמה, הרי מ"מ היא בתערובות, והרי עכשי' איכא שתי סאין בתוך מאה של חולין, אם לא נאמר דגם לפי' הר"ש אינו רק בגדר דמיון לשיטת ר' שמעון, וע"כ נראים הדברים מסתברים כמש"כ, דאין מדברי הרמב"ם ראי' דפסק כר' שמעון בשאר ענינים בכל העומד להיות כאילו כבר הי'. כנלענ"ד:

והנה כפי שנתבאר לעיל דבלא נודע התערובות אין הביטול חל גם מה"ת כשיטת הש"ך והפר"ח אבל טעמא דמילתא לא פירשו לנו מאיזה טעם הוא לא מהני ביטול ברוב קודם הידיעה, ונלענ"ד כיון דיסוד הביטול שחדשה תורה הוא שאם האיסור מעורב בהיתר ונולד ספק על כל אחד שמא הוא האיסור, ועי"ז מתנגד כח האיסור של המיעוט לכח ההיתר של הרוב, וכל היכא שהמיעוט מנגד להרוב אמרה תורה אחרי רבים להטות, ובטל הדין של המיעוט, ע"כ עלינו להתבונן איזה פרט מהשני דברים שאמרנו חסר קודם ידיעת התערובות, והנה בדברים שאינם נבללים כמו יבש ביבש שכל חתיכה עומדת בפני עצמה, הי' מקום לומר דקודם ידיעת התערובות עדיין אין שם תערובות ע"ז דקמי שמיא גליא לעולם איזה היתר ואיזה איסור, וכל ענין התערובות הוא שאין אדם מכירם להבדיל זה מזה, נמצא שהספק שנולד להאדם על כל אחת מהחתיכות שמא הוא האסור עי"ז שנעשה תערובות, זה הוא ענין התערובות, וקודם שנודע ענין זה של ההתחלפות בין החתיכות, אין שום שייכות בין החתיכות זו לזו לאיסור ולהיתר, ולא שייך בזה מיעוט ורוב, וכל אחת דינה כמו שהוא, וזה פשוט וברור, אבל בתערובות לח בלח שנעשה גוף אחד שבו מיעוט איסור ורוב היתר, ואף אם יבוא אליהו לא יפרידם זה מזה, בכה"ג ודאי נעשה התערובות גם קודם הידיעה, וכיון דהראשונים לא חלקו בענין זה לענין היתר הידיעה לחלק בין יבש ביבש ללח בלח, עלינו לומר דקודם הידיעה חסר פרט השני שביסוד דין הביטול שהוא ענין הנגוד דכ"ז שאין התערובות נוגע לאיזה דין אין המיעוט מנגד כלום להרוב, והתנגדות זו נעשית רק משעת הידיעה שנוגע להאדם להתנהג בזה להיתר ולאיסור בפועל, אבל קודם הידיעה אין הרוב מתנגד אל המיעוט והמיעוט אל הרוב כיון דאינו נוגע עדיין למעשה, ומשו"ה לא נתחדש בזה שום היתר ע"י התערובות, ול"ד לכל דיני איסור והיתר המתחדשים ע"י איזה מעשה המתיר והאוסר דחשבינן שחל כבר משעת המקרה שנעשה המעשה אף קודם שנודע לשום אדם ורק בטומאת התהום לנזיר ועושה פסח הוא הלכה למשה מסיני דמותר קודם ידיעה, דבכל איסור והיתר טומאה וטהרה וכל הדינים המקרה מחדשת דין בעצם אף כפי שגלוי קמי שמיא, משו"ה חל הדין גם קודם ידיעת האדם, אבל ענין זה של ההתנגדות בין המיעוט והרוב, הוא רק אחרי ידיעת התערובות ולא קודם, וזה דבר נכון ומיסתבר:

אמנם לפי"ז צריך לומר דבכל תערובות קודם הידיעה לא נתחדש גם איסור ספק על ההיתר, דאם נאמר דגם קודם הידיעה מתחדש איסור ספק על ההיתר דאיקבע איסורו הרי אז מנגד המיעוט אל הרוב גם קודם הידיעה מן התערובות והי' ראוי לומר דהאיסור בטל ברוב גם קודם הידיעה, ונפ"מ לכמה דברים דהנה לפי"מ דקיי"ל דהמדומע פטור מן החלה - הרמב"ם בפ"ו מה' ביכורים ה"ד - ואם הפריש מעיסה המחויבת בחלה על העיסה המדומעת הוי כמפריש מחיוב על הפטור, לפי"ז אם בשעה שהפריש עדיין לא נודע שהעיסה השני' היא מדומעת שפיר הפריש, דאז עדיין היתה מחויבת, והנה לכאורה מוכח להיפוך מהא דאמרינן בגמ' עירובין ד' ל"ו לענין עירוב תניא כיצד אמר ר"י ספק עירוב כשר וכו' וכן בפירות ספק מבעוד יום נתקנו ספק משחשיכה נתקנו זה הוא ספק עירוב כשר, ופריך הש"ס נימא העמד טבל על חזקתו ואימא לא נתקנו ומשני לא תימא ספק מבעוד יום נתקנו אלא אימא ספק מבעוד יום נדמעו ספק משחשיכה נדמעו יעו"ש. ומוכח דאם נודע עכשי' שמבעוד יום נדמעו אינו עירוב אף דבשעה שחל העירוב לא נודע התערובות, הרי מוכח מזה דגם קודם הידיעה כבר חשבינן שנאסרו החולין מחמת ספק או דימוע, אבל אין מזה ראי' חדא די"ל דמיירי אף בכה"ג שאם הי' בא בין השמשות לאכול עירובו היה נודע לו התערובות כגון שהניח הטבל או החולין סמוך להחולין ועכשי' הוא מוצא אותם מעורבים יחד, שאם נדמעו מבעוד יום הי' מכיר את התערובות כשם שהוא מכיר עכשיו משום הכי הוי ספק עירוב, ועוד יש לומר כיון שהפירות מעורבים יחד באופן שאם הי' אוכל את הטבל יחד עם החולין הי' אוכל איסור עם ההיתר, ולענין עירוב אם אינה ראוי' לאכול מבעוד יום גם מחמת דבר אחר שגורם לזה חשוב כסעודה שאינה ראוי' מבעוד יום, ולפי"ז נראה דמ"ש המג"א סי' ת"ט סעי' ו' דאם עירב בבשר שהוא ספק טריפה