שערי ישר חלק א קצו

הש"ך והפר"ח והכו"פ בדברי הרא"ש הוא שלא ירדו לחלק בין תרומה לערלה, וכבר נתבאר לעיל דלשיטת הרא"ש דוקא ברוב ביבש חוזר וניעור משום דחשבינן כאילו הוכר, ובתרומה שמדמעת ואוסרת הכל אם ניתוסף כל שהוא עד פחות משיעור מאה ג"כ חוזר וניעור, כיון דמהפך את הכל לאיסור, ובערלה דאינה מדמעת לאסור את הכל אינו חוזר וניעור רק רפת רוב איסור, ועד"ז סובבים הולכים דברי הרא"ש שם, גם לה שמוכיח מהא דאפי' לקולא אמרינן חוזר וניעור, היכא שנפלה לפחות ממאה ואח"כ נפלו שם חולין בשוגג דמותר, דאף שנאסרו מעיקרא כל החולין מחמת דימוע, מ"מ אם ניתוסף אח"כ כל שהוא המשלים לשיעור מאה שבהצטרף הוא דבר הגורם להתיר את כולו ונהפך כולו לדבר אחר משו"ה אמרינן חוזר וניעור כ"כ לחומרא אם ניתוסף תרומה המפחית שיעור מאה חוזר וניעור מהיתר לאיסור ולפי"ז נלענ"ד ברוב דלשיטת הרא"ש בתרומה שאין בה דין הרמה כגון מש"כ הרמב"ם בה' תרומות פי"ג ה"א כגון בשעורים של אדום וכל כה"ג שאין הכהנים מקפידים עלי', אם נפלה סאה תרומה ונודע ואח"כ נפלה שני' או גם חצי סאה דחוזר וניעור, משא"כ בערלה כמש"כ, ורק בדברים דאיכא דין הרמה מותר לרבנן לאחר הרמה ולר"ש קודם הרמה, דלדין דימוע מועלת הרמה לומר כאילו נסתלק כנלענ"ד בשיטת הרא"ש בעזה"י:

ועפ"י מה שבארנו שיטת הרא"ש ז"ל נתבאר לנו בענין תערובות תרומה בחולין שמדרבנן בעינן אחד ומאה והרמה, שענין זה כולל ג' דינים, דעצמות איסור של תרומה לזרים הוא ראוי להתבטל ברוב ככל איסורים יבש ביבש, אלא שדין דימוע שאמרו חז"ל שהתרומה תאסר את החולין כטבל קודם הפרשה שכולה אסור מחמת דפתיכא בי' תרומה, ממילא אם נפל לפחות ממאה, ליכא בטול כלל, דליכא מבטל ומתבטל, ואם יש מאה מן החולין נגד התרומה, מנין ומספר הזה מבטל את התרומה שלא יהי' בה דין לאסור התערובות, וממילא בטל כל עיקר האיסור כשאר איסורים המתבטלים, ודין הרמה שהצריכו חכמים מחמת גזל השבט, גורם שאסור לאכול לזרים קודם הרמה, משום דעדיין יש בזה חלק תרומה, אבל חלק זה אינו גורם דין דימוע כלל, שכבר נתבטל דין זה מן התרומה ע"י דין ביטול אחד ומאה, והרמה פועלת להחשיב כאילו ניטל מזה כל התרומה, וכן פועלת להחשיב כדבר המתיר את השיריים כמו הפרשת תרומה בטבל, ולכן לענין חוזר וניעור, אם הי' תחילה ההיתר מחמת דין ביטול שהמיעוט מתבטל ברוב או במאה, כמו לרבנן קודם הרמה אמרינן חוזר וניעור אם ניתוסף תרומה דהוי לאחר האיסור שדימוע גורם שתאסר הכל, אבל לאחר הרמה שהרמה מתרת כהפרשת תרומה לא שייך שיחזור ויאסר, אם כבר נעשה דבר המתיר, ולר"ש גם קודם הרמה הוי כאילו הותר:

פרק יא תנן בפ"ה דתרומות סאה תרומה שנפלה למאה ולא הספיק להגביהה עד שנפלה אחרת הרי זו אסורה ודי שמעון מתיר, ובירושלמי אמרינן ע"ז ר"ש אומר ידיעתה מקדשתה ורבנן אמרי הרמתה מקדשתה, ופי' הר"ש דר' שמעון סובר דהידיעה מתרת והרמה אינה מעכבת, דר"ש לטעמי' דכל העומד להרים כמורם דמי, ורבנן סברי דלא אמרינן כמאן דמורם דמי, וכתב הרא"ש דלפי"ז בשאר איסורים דאי"צ הרמה לכו"ע הידיעה גורמת ההיתר וקודם שנודע לכו"ע לא הותר הבאנו דברי' לעיל בפ"י, וכן העלה הש"ך בסי' צ"ט ובסי' ק"ט להלכה, וכן החליט להלכה הפר"ח בסי וק"ט, ונקטו שניהם להלכה שענין זה הוא מה"ת דקודם הידיעה לא בטיל, ומשו"ה כתבו הש"ך וכן הפר"ח דאם נפל לתוך ג' חתיכות של היתר ואח"כ נתחלקו שנים שנים לתוך שתי קדירות, דאם נתחלקו קודם שנודע התערובות שהוא אסור מה"ת דקודם הידיעה לא בטיל האיסור ועכשי' ליכא רוב דשתי קדירות אינן מצטרפות אם אינן של אדם אחד כמש"כ הש"ך בסי' ק"ט והפר"ח שם נקט דלענין רוב לא מהני אף אם הן של אדם אחד יעו"ש. ובפמ"ג סי' ק"ט סקי"ב כתב וז"ל עי' ש"ך וכ"כ הפר"ח, והמ"י כלל ל"ט אות י"ח תמה עלי' בתרתי, א' דעתה שנודע האיסור עכשי' דין יבש ביבש הוי מה לי אם הן בקדירה אחת או ב' קדירות, וכן מ"ש דלא נודע הוי מה"ת וברא"ש הובא בב"י משמע שלא נודע הוי מדרבנן יעו"ש עכ"ל. והנה זה לשון המנה יעקב ומש"כ הש"ך דהוי ספיקא דאורייתא ולחומרא לא ירדתי לסוף דעתו דאיך נתעלם ממנו דברי הראש והובא בב"י בסי' ק"ט שכתב להדיא דאף בלא נודע התערובות עד שנתבשל מתבטל מדאורייתא רק שרבנן החמירו, וכ"כ בתשו' הרשב"א סי' תש"ל בשם תשו' מהר"מ מרוטנברג עכ"ל. ודברי' נפלאים ממנו הלא הרא"ש מיירי במין במינו דאיכא רוב היתר וליכא ששים דעכשי' ודאי מותר מה"ת דמין במינו גם בלח מותר מה"ת בביטול ברוב, רק מדרבנן אסור אטו אינו מינו, ואף אם לא נתבטל קודם הידיעה תתבטל עכשי' מה"ת רק מדרבנן אסור, ואם נודע התערובות וכבר הותר קודם הבישול גם מדרבנן דיבש ביבש מותר ברוב גם מדרבנן במין במינו אז מותר גם אם נתבשל ונעשה לח, ועל ענין זה כתב הרא"ש דבלא נודע קודם בישול אסור מדרבנן עד ששים, אבל שיהי' גזירת חכמים מיוחדה שלא יותר כל תערובות ע"י ביטול קודם הידיעה, לא נזכר בדברי הרא"ש כלום מזה, והפמ"ג נמשך אחר דברי המ"י בלי עיון במחכ"ת, אח"כ מצאתי בתשו' הגר"ז מלאדי סי' י"ח שדחה ראי' של המנ"י מדברי הרא"ש, רק הוכיח מטעם אחר דמה"ת א"צ לידיעה מסתימת הפוסקים בסי' ק"י בדברים החשובים שאם נאכל אחד מהם הותרו כולם דכתבו שם הרבה פוסקים דמיירי קודם שנודע התערובות, כמש"כ