שערי ישר חלק א קצה

חשוב אין לנו לדון שיהי' חוזר וניעור אלא לשיטת הרא"ש, דלשיטת התוס' והרמב"ן וסייעתם דלא סברי כלל האי כללא רק בנתינת טעם לחוד, ובטומאה החמירו לומר שיהי' חוזר וניעור, כמש"כ בתוס' ב"ק, ולהרא"ש לשיטתו דפסק דיבש ביבש מותר כשנתבטל ברוב אף אם נתבטל אח"כ, אף דעכשי' הוא לח בלח דבעינן ששים כיון שכבר הותר, ובלח שנתבטל בס' ואח"כ ניתוסף שנעשה פחות מס' חוזר ונאסר אף מין במינו אף דבשני דברים אלו שייך למיגזר אטו אינו מינו, אלא דשם כיון דלא ניתוסף איסור יהי' דברי חכמים כחוכא, דמעיקרא הותר ועכשי' שבישל יאסר, אבל אם ניתוסף איסור לא שייך זה כיון דלפנינו נתחדש דבר לאיסור, ולפי"ז גם בנעשה אח"כ דבר חשוב הוא דומה ליבש שנעשה לח, דגם בזה שהוסר הנוצה אם נבוא לאסור הוא דבר מתמיה במה נאסר הדבר ע"י הסרת הנוצה, ועפי"ז נלענ"ד דלשיטת הרא"ש אם נעשה אחר הביטול דבר שיש לו מתירים כגון מע"ש חוץ לירושלים שנתבטל היכא דלית לי' מתירים כמ"ש בב"מ ד' נ"ג אם יוכנס אח"כ בירושלים מותר להוציאו אף דאפשר לאכלו בירושלים כיון דלא ניתוסף איסור לא אמרינן בדרבנן חוזר וניעור כנלענ"ד:

שוב ראיתי בס' כו"פ סי' צ"ט שדחה ג"כ דברי הפר"ח ומצאתי איזה דברים שכונתי לדעתו בעזה"י. אבל מה שמחליט שם דלכו"ע אם ניתוסף רוב איסור דאסור רק מדרבנן, מפני שתי קושיות, האחת דאם הוא מה"ת ראוי להיות גם בניתוסף עד מחצה דהרי במחצה ג"כ אסור מה"ת ובחלב כה"ג מביא אשם תלוי, והשנית הא דפריך בגמ' בכורות ד' כ"ב על רב דימי בלוקח ציר מע"ה דאמר חוזר וניעור, אם איתא דטומאה כמאן דאיתא דמי, דאם מה"ת בכל האיסורים חוזר וניעור, איזה חידוש מצאו ברב דימי, ליפרך ממשנה דתרומות דשם מפורש דאם ניתוסף רוב תרומה אסור, לפימש"כ לשיטת הרא"ש אם ניתוסף רוב הוא מה"ת אסור, ודוקא רוב דהוי ככולו והוי כהוכר האיסור אבל מע"מ הוא תערובות, וכן ראיתי במעדני יו"ט בפי' הרא"ש שם בפגיה"נ אות נ' וז"ל והוי כאילו הוכר האיסור דנתרבה האיסור על המותר מיירי דבלא"ה אף זה נתבטל ברוב ומכיון שנתרבה האיסור הוי כהוכר דאזלינן בתר רובא עכ"ל. ומה דהקשה מסוגית הש"ס דבכורות, כבר בארנו לעיל בפ"ח בס"ד ענין זה על נכון. עוד ראיתי שם בכו"פ דבר חידוש דבתרומה העולה בק"א דצריך להרים מותר אף אם יש לו מתירים עפימש"כ הרא"ש דלר"ש אינו חוזר וניעור אם נפלה עוד סאה משום דחשוב כאילו נסתלק הראשונה וכמאן דליתא דמי יעו"ש. וזה דבר זר ומתמיה דלדברי' כל הדברים שאינם בטלים כדברים החשובים וכל כה"ג, יותר בתרומה ע"י ביטול, ומה דמפורש בגמ' דזבחים פ' התערובות ובביצה ד' ג' דלתנא דליטרא קציעות גם בתרומה אינה עולה בק"א, דאמר ר"י אפי' יש שם שלשה מאות פומין לא יעלו (דכל שדרכו לימנות לא בטיל) אלא ודאי דמש"כ הרא"ש לענין חוזר וניעור הוא דוקא לענין זה שייך כמאן דליתא, דמעיקרא נתבטל והותר לגמרי והי' הדין להרים חשוב כאילו נסתלק, אבל היכא דאיכא מעיקרא דין המעכב את תורת הביטול כגון דבר שבמנין או יש לו מתירין ודאי דלא עדיפא תרומה משאר איסורים, ואינו בטל ולא יועיל בזה דין הרמה כלום דהיכא דהדין דאינו מתבטל לא תקנו כלל דין הרמה כמו דמפורש בפ"ה דתרומות דאם נפל לפחות ממאה ימכר לכהן חוץ מאותה סאה, ועוד נראה דהא דאמרינן דלבתר הרמה כמאן דליתא הוא רק לדין דימוע שאוסרת הכל שדין זה הוא רק בתרומה דסמכו על הכתוב את מקדשו ממנו ע"ז מהני הרמה, דלאחר הרמה או לר"ש מחמת שעומד להרים, חשוב כאילו נסתלק, אבל לענין הדינים הכללים שהוא בכל האיסורים כגון דשיל"מ וכיוצ"ב לא תועיל הרמה לזה כלום וזה ברור:

וכן מצאתי בכו"פ שם שעמד ג"כ על מה שנראים דברי הרא"ש סותרים זא"ז, ומתרץ כמש"כ, דמתחילה כתב הרא"ש להוכיח דהידיעה גורמת ההיתר לר"ש, ורבנן פליגי ע"ז רק משום חוזר וניעור קודם הרמה, אבל היכא דליכא דין חוזר וניעור הידיעה גורמת ההיתר בין לר"ש ובין לרבנן, אבל מש"כ הכו"פ לפרש ההבדל בין תרומה וערלה, לומר דהרא"ש מפרש דבתרומה מיירי בלח ולא ביבש, ומשו"ה אם ניתוסף עוד סאה ליכא שיעור ששים אם נצרף הסאה הקודמת, ודברי' אלו דברי שגגה הם במחכתה"ג, דאם נפרש דמיירי בלח אז גם אחר הרמה ודאי שייך חוזר וניעור, דאם גזרינן אטו אינו מינו ובשאינו מינו הוא מה"ת מה מועיל הרמה לומר כאילו נסתלק, ועוד אם נימא דגם לענין שיעור ששים אמרינן לרבנן לאחר הרמה כאילו נסתלק הסאה הראשונה וכמאן דליתא דמיא ולר"ש גם קודם הרמה, א"כ נפל כל היסוד של הרא"ש דמוכיח דלר"ש הידיעה גורמת ההיתר, דכיון דהרא"ש סובר דגם קודם ידיעה הוי לר"ש כמאן דמורם כמש"כ הכו"פ, א"כ אף קודם הידיעה כבר הי' כמורם וכאילו נסתלק האיסור ולמה מצטרפת הסאה שנפלה אח"כ, אף שעדיין לא חל ההיתר מחמת חסרון הידיעה, שהרי אם נחשוב כאילו נסתלק אין לך היתר גדול מזה, וא"כ מוכח מזה אחד משתי אלה או דלא אמרינן כאילו נסתלק רק אם כבר הותר ע"י דיני הביטול וחסר רק הרמה אז אמרינן כאילו מורם דמי, אבל אם לא הותר ע"י כללי הביטול מחמת שחסרה הידיעה שהוא דבר הגורם היתר בדין ביטול, לא אמרינן כאילו מורם שיגרום ענין זה עיקר ההיתר, וכ"כ אם יהי' חסרון לדין ביטול מחמת שהוא דשיל"מ לא יותר ע"י הכלל שהוא כאילו מורם, ונסתר הדין שכתב הכו"פ מתחילה, או דמוכח מזה דלענין שיעור ששים לא אמרינן שיהי' כאילו מורם ונסתר הכלל השני של הכו"פ, ובלא"ה הרי הוכחנו לעיל בלח ליכא כלל דין דימוע, ובעיקר מה שנדחקו