שערי ישר חלק א קצג

נסתלק התרומה לגמרי, וכל כח הדין העומד להיות סובר ר"ש כאילו כבר נעשה, ושפיר למד הרא"ש מכאן לכל איסורים דאחר הביטול חוזר וניעור אם נתחדש דבר המגרע את עיקר כח ההיתר של הביטול, היינו היכא דיש מקום לומר דחשיב כאילו הוכר האיסור, והוא אם נתחדש בהתערובות נתינת טעם כיון דטעם כעיקר ונאסר הכל, או ביבש היכא דניתוסף איסור שבהצטרף עם הקדום יהי' רוב איסור דאז הוא כהכל איסור, דהיתר המיעוט בטל לגבי הרוב, ולפי"ז בתרומה שהדין שאם הוא בתערובות בפחות ממאה שהכל נאסר כדין טבל הוא ודאי כהוכר האיסור, דהרי בכה"ג עוד יותר הוכר מבשאר איסורין רוב, כיון דהכל נהפך לאיסור, ומשו"ה סברי רבנן דקודם הרמה אם נפלה עוד סאה חוזרת הסאה המותרת להנער ומצטרפת עם הסאה השני' ונעשה הכל מדומע, רק אם נפלה הסאה לאחר שהגביה סאה מהתערובות אין חוזר וניעור דחשבו רבנן כאילו נסתלקה לגמרי וכמאן דליתא דמי, וכ"ז הוא רק בתרומה דאיכא דין דימוע לאסור הכל ושייך בזה לומר שיהי' חוזר וניעור מחמת די"ל כאילו הוכר האיסור, אבל בערלה מה דאוסרת עד מאתים אינה כדין דימוע דתרומה, אלא דהחמירו שלא יתבטל האיסור רק ע"י מאתים, אבל דין ההיתר של המותרים לא נשתנה, וכמו דמוכח להדיא מהא דאמר בירושלמי הובא בתוס' זבחים ד' ע"ב ע"ב ד"ה כולן ידלקו דמשו"ה אסור למכור לנכרי חוץ מדמי ערלה שבהן שמא יחזור הנכרי וימכור לישראל יעו"ש. הרי דבלא"ה הי' מותר למכור, ומשו"ה בערלה שבטלה במאתים וחזר ונפלה עוד סאה, אם נודע בנתיים הכל מותר דכיון דהותר אינו חוזר וניעור, דבכה"ג לא שייך לומר דהוכר האיסור, כיון דליכא רוב ולא נתינת טעם, וגם אין המדומע נאסר הכל, ובכל כה"ג לא אמרינן חוזר וניעור דגם ביבש ביבש אם ניתוסף איסור עד מחצה לא אמרינן חוזר וניעור לשיטת הרא"ש, ובזה שיטת הרא"ש מבוארת ומפורשת באופן דל"ק כלל מכל מה שהקשה הפר"ח והש"ך, גם מה שהקשינו עלי' מיני' ובי', והכל עולה יפה בס"ד:

ואח"ז ראיתי בתורת הבית ב"ד ש"ב שהביא דברי הראב"ד ז"ל וז"ל, דוקא יין ביין אבל יין במים וכו' וכן כל כיוצא בזה מן האיסורים הבטלים ושאין צריך להרים הילכתא כוותי', דכל שלא נפל איסור לתוך ההיתר בב"א כ"כ שיהא בו בנותן טעם, ראשון ראשון בטל, ואפי' נפל שם כל היום כולו דכיון שנתבטל חזר להיות היתר גמור ושוב אינו ניעור לאסור, ולא עוד אלא שהוא מצטרף להיתר לבטל איסור הנופל בו לאחר מכאן דתנן במס' ערלה פ"ב הערלה מעלה את הכלאים וכו' והערלה את הערלה וכו' ודוקא ערלה וכלאי הכרם דמכיון שנתבטלו א"צ להעלותם משם וכמו שנתבאר למעלה שא"צ להרים אלא בתרומה ושאר מתנות ומשום גזל השבט ולפיכך בשאר האיסורים כיון שנתבטלו חזרו להיותן היתר גמור, וכן נמי בתרומה לגמי ערלה ולהתיר לכהן שא"צ להרים התרומה משם, אבל תרומה שנפלה בחולין ולגבי ישראל שצריך להרים והיא מדמעה במקום אחר לפי חשבון תרומה שבה, תנן בתרומות סאה תרומה שנפלה למאה ולא הספיק להגביהה עד שנפלה לסאה אחרת הרי זו אסורה ור"ש מתיר, דוקא לפי חשבון התרומה שבה אבל טפי לא מצטרפא בהדי תרומה אחרת לאסור עכ"ל. ומדברי הראב"ד אלו מוכח להדיא דבזה תלוי מחלוקת הרא"ש עם הראב"ד דהראב"ד ז"ל מפרש המשנה דתני הגביהה ונפלה למקום אחר מדמעת לפי חשבון לרבנן הוא כפשוטו דלפי חשבון התרומה שבה אוסרת המדומע, וכמו דמשמע שיטתו דלא השיג כלום על הרמב"ם שהביא להלכה המשנה כצורתה כמו שהבאנו למעלה, ומשו"ה אין ראי' מרבנן דאוסרים בנפלה עוד סאה תרומה שמצטרף חלק התרומה הראשונה לתרומה השני', דאיסור הבטל שנעשה היתר חוזר וניעור, דלרבנן חלק אחד ממאה ואחד לא הותר מדין דימוע דהרי לאחר שהורמה סאה מן התערובות מדמעת לפי חשבון, וכיון שמעולם לא ניתר ממנה כח איסור דימוע משו"ה מצטרף עם התרומה השני' הנופלת, וכ"ז אם נפלה סאה שלמה דבהצטרף חלק אחד ממאה מחלק תרומה הראשונה ליכא שיעור מאה מן החולין נגד התרומה, אבל אם יפול אח"כ רק חצי סאה לא תאסר התערובות, דצ"ט חלקים מן סאה הראשונה כבר הותר לגמרי לענין דימוע, דבהרמה לא תעלה מן התרומה רק חלק אחד ממאה, ורק לפי חשבון זה נשאר עוד דין דימוע בהתרומה הראשונה, וכ"ז לשיטתו דמה שנתבטל והותר אינו חוזר וניעור לעולם אם לא שיוכר האיסור לגמרי, והרא"ש מפרש המשנה דמה שאמרו רבנן לר"א אינה מדמעת אלא לפי חשבון הכונה דאינה מדמעת כלל, וכמש"כ הרא"ש בפי' המשנה שם, וממילא מוכח דדין דימוע לאסור את המדומע כבר הותר לגמרי גם קודם הרמה, דבסאה המורמת לא יהי' דין הרמה שנית, ולפי"ז כיון דלרבנן אם נפלה סאה תרומה נאסר המדומע מוכח דהתרומה שנתבטל ממנה דין דימוע חוזר וניעור, ומה דבערלה אינו חוזר וניעור, להראב"ד ז"ל הוא פשוט, דלא אמרינן כלל במה שהותר שיחזור לאיסור, רק ביין נסך יין ביין, אבל לא בשאר איסורים, ולהרא"ש ז"ל הוא כמש"כ, דלהרא"ש אינו חוזר וניעור אלא מטעם הוכר האיסור שהוא דוקא אם ניתוסף שיעור נתינת טעם בלח וביבש רוב איסור, ובתרומה דאיכא דין דימוע דאם ליכא מאה מן החולין נגד התרומה נעשה כולו איסור ממילא גם אם ניתוסף מעט חוזר וניעור, ולשיטתו לאו דוקא בסאה שנפלה אוסרים רבנן, דגם חצי סאה ופחות מזה מצטרף כל הסאה הראשונה עם הנוסף וחוזר לאיסורו לדמע את החולין, אבל בערלה דליכא דין דימוע לאסור את ההיתר, אלא שאם נפלה להיתר פחות ממאתים האיסור אינו מתבטל אבל גם ההיתר לא נאסר רק אסור באכילה והנאה מחמת התערובות ערלה ככל תערובות איסור בהיתר היכא דלא אמרינן חתיכה