שערי ישר חלק א קצא

בכורות ד' כ"ב ע"ב בהא דאיתא במשנה תרומות פ"ה מ"ה סאה תרומה שנפלה למאה הגביהה ונפלה למקום אחר ר"א אומר מדמעת כתרומה ודאי וחכמים אומרים אינה מדעת אלא לפי חשבון. ע"כ. כתבו התוס' בבכורות דע"כ לא פליגי אלא דלר"א מדמע כתרומה ודאי ולרבנן לפי חשבון, אבל פשיטא דקדושת תרומה יש בה. עכ"ל. והנה לכאורה כיון דלפי חשבון הוא א"כ לעולם יש בה מאה חלקים של חולין וחלק אחד של תרומה ולא משכחת לה שתאסר לחולין אחרים, ובביאור משנה זו פליגי קדמאי, דהרמב"ם בפי' המשנה מפרש דאם נפלה סאה זו בסאה אינה מדמעת דנגד חלק התרומה שיש בסאה המורמת שהוא אחד ומאה בסאה יש בסאה החולין אחד ומאה, אבל אם נפלה לחולין פחות מסאה מדמעת, דהחולין שיש בסאה המורמת אינן מצטרפין לשיעור אחד ומאה, ומדברי הרא"ש בפי' המשנה במשניות נראה דגם החולין מצטרפין, ובתוס' רע"א למשניות העיר בזה והביא דברי הפר"ח שתמה על הר"מ בפי', אבל באמת ענין זה הוא מפורש בירושלמי הביא הגר"א בס' שנות אליהו, ואיתא שם דאיכא מ"ד דמפרש אינה מדמעת אלא לפי חשבון, דאינה מדמעת כלום כיון דאיכא בה גופה אחד ומאה, אלא דבעינן שיהי' בחולין שנפלה בהם רוב נגד התרומה שנמצא בסאה המורמת, וחד מ"ד דמפרש דמדמע לפי חשבון דאם נפלה למדומע אחר כגון שהי' בהמדומע ההוא צ"ט מהחולין וסאה תרומה לא מצטרף סאה זו להיות לחשבון כאילו יש כאן מאה חולין, דחלק התרומה מצטרף עם התרומה ויש כאן בין הכל סאה תרומה וחלק ממאה תרומה ובעינן נגד שניהם אחד ומאה, אבל אם נפלה לחולין כל שהם מבטלים אותם. יעו"ש. ונראה לענ"ד דהגרע"א בתוס' לא ביאר ענין זה כהוגן דהבין דלהר"ש החולין שבסאה המורמת מצטרפין וא"כ מותר לאכול את הסאה עצמה לזרים וזה אינו כמבואר בירושלמי, וע"ז כתבו בתוס' בכורות הנ"ל דפשיטא דקדושת תרומה יש בה, וכן כתב הר"ש להדיא והגרע"א ז"ל הביא שיטת הר"ש שהיא כשיטת הרא"ש, אבל נראה שהכלל בזה דבדין דימוע איכא שני דינים אחד דאין תרומה בטלה בפחות ממאה, ועוד דנאסר הכל היכא שנפלה לפחות ממאה חולין, ועוד דין נוסף דגם דנפלה למאה צריך להרים ועד שיורם עדיין אסור, ויש מקום לומר דרק חידוש אחד חדשו שתהא תרומה אוסרת הדימוע עד מאה וממילא לא תתבטל דליכא רוב המתיר דהכל נאסר, ואם משכחת תרומה דאינה מדמעת שאינה אוסרת את החולין אז בטלה ברוב כשאר איסורין אבל עכ"פ שני דינים אלו מוכרחים בזה דאם היתה בטלה לא היתה אוסרת, לפי"ז כשנפלה למאה דאסור עדיין לזרים קודם הרמה, יש לדון משני טעמים או דקודם הרמה כל החולין אסורים כאילו הי' פחות ממאה, או שעד הרמה אין התרומה מתבטלת, והנה מהסאה המורמת נדע ענין זה, דבסאה זו לא יתחדש היתר ע"י הרמה, ואם נאמר דחכמים. עשו כאילו הי' טבל והמורם מתיר, הי' ראוי שאותה סאה המורמת תהי' לעולם כמדומעת, ומהירושלמי מוכח דבסאה זו נמצא רק חלק התרומה האיסור ולא כלו, דאם נימא דקודם הרמה כולו אסור כשאר דמוע איך ניתרת אח"כ ע"י ביטול ברוב כיון דשוב לא יהי' עוד דין הרמה כלל, ואף דמפני גזל השבט עדיין צריך ליתן או פירות או דמים, אבל האיסור לזרים נתבטל ברוב, אם הי' מהחולין רוב נגד חלק התרומה שהי' בסאה המורמת, ולפי"ז מוכח דגם בכל המדומע קודם הרמה ליכא איסור דימוע אם יש כאן שיעור מאה מהחולין, אלא שחלק התרומה לא נתבטל ולא הותר עד אחר ההרמה, ומשו"ה כשנפלה סאה המורמת בחולין אינה אוסרת את החולין כלום דלעולם יש בה מאה נגד התרומה שבה, וכל שיש בזה שיעור כזה ליכא איסור על החולין דרק בפחות ממאה נעשה איסור דימוע על החולין, אלא כיון דמ"מ התרומה שבה היא באיסורה דבלא הרמה אינה מתבטלת להעשות ההיתר היא אסורה לזרים עד שיהי' בהחולין רוב כנגד חלק התרומה לבטל את חלק התרומה, דלתרומה זו מהני רוב וא"צ שיעור מאה דרק בתרומה שאוסרת המדומע כעין טבל אינה מתבטלת ברוב, אבל בתרומה זו שאינה אוסרת עוד את החולין בטלה ברוב כשאר איסורין ומה שאין החולין שנמצא בה מצטרפין לבטל הוא מפני שלחולין אלו חסר כח המתיר מחמת דין ההרמה שחל על המדומע, דאם היינו אומרים שחולין אלו מצטרפין א"כ הי' מותר לעולם לזרים לאכול את הסאה המורמת, וכן הי' מותר לאכול כל המדומע קודם ההרמה, ורק אם נתחדש בזה מתיר חדש היינו רוב חולין נגד התרומה שעל חולין אלו לא חל דין דימוע כלל, ולא דין הצרכת הרמה או ניתרת התרומה ע"י ביטול ברוב, אבל החולין הראשונים הם אינם מבטלים שזה מעיקר תקנתם שאסרו קודם הרמה. כנ"ל:

והרמב"ם בה' תרומות פי"ג ה"ג כתב בזה"ל סאה תרומה שנפלה למאה והגביה סאה מן הכל ונפלה הסאה שהגביה למקום אחר אינה מדמעת אלא לפי חשבון, וכן סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה ונעשה הכל מדומע ונפל מן המדומע למקום אחר אינו מדמע אלא לפי חשבון, כיצד הרי שנפלו עשר סאין של תרומה לתשעים סאה חולין ונדמעו הכל, אם נפל ממדומע זה עשר סאין לפחות ממאה חולין נדמעו שהרי יש בעשר של מדומע סאה של תרומה, נפל לתוכן פחות מעשר סאין אינן מדמעות. עכ"ל. וקשה למה אין החולין שבעשר סאין מצטרפין להחולין השניים לשיעור מאה דאם מצטרפין הי' הדין דאם נפלו עשר סאין מן המדומע לתשעים ואחד הרי בהצטרפות יש כאן מאה חולין וסאה אחת תרומה, וכן ברישא שכתב כלשון המשנה אינה מדמעת אלא לפי חשבון קשה דאם לפי חשבון אינה מדמעת כלום דלעולם יש בסאה עצמה מאה חלקים חולין ואחד תרומה, והרא"ש מפרש דבאמת כונת המשנה דר"א אומר מדמעת לפי כולה ורבנן אמרי דכיון דאינה מדמעת אלא לפי חשבון ממילא בכה"ג אינה מדמעת כלום, אבל בלשון הרמב"ם קשה לפרש כן, והפר"ח דקדק