שערי ישר חלק א קפה

טמאה תטמא אח"כ את החולין ותטמא גם החלה ותהי' חלה טמאה נאכלת, דאף דאיסור זרות בטל איסור טומאה לא בטל, דהכונה בזה דאיסור בטל וטומאה לא בטיל, דהרי גם אם יאכלו נקודים ג"כ אוכל את תרומה הטמאה, וכן בתרומה טמאה שנפלה בתרומה טהורה, מפורש במשנה שם דמהני ביטול לבית הלל דקיי"ל כוותי', וא"כ מוכח דגם איסור תרומה טמאה בטל, אלא ודאי כונת הירושלמי לחלק בין איסור לדין טומאה, היינו לפי"מ שאמר חזקיה לפרש דגם החולין יאכלו קליות ונקודים מפני חלתן, דאמרינן דתרומה הטמאה שבטלה, תטמא את העיסה כשתוכשר ע"י המים לקבל טומאה, מוכח דלא מהני ביטול אף באחד ומאה לבטל את דין טומאת מגע שהיתה בהטמאה, ואמר ע"ז הירושלמי ולית הדא פליגא על ריב"ח דאמר נבילה בטלה בשחוטה לדין טומאת מגע ולא להיסט, ומשני ר"י תמן אי אפשר לשחוטה שתעשה נבילה ברם הכא אפשר לחולין להעשות תרומה, ודאי כונת הירושלמי לומר דהכא אפשר להחולין להיות טמאים במגע כהתרומה שנטמאת, דאל"ה איך אפשר לחולין להעשות תרומה אם לא בדרך רחוק כשיאכל תרומה בשוגג וישלם את החולין, אלא ודאי הכונה בזה על ענין ההבדל בין הטהרה והטומאה, לחלק דרק בנבילה שטומאת עצמה בה אי אפשר לשחוטה להיות נבילה, אבל בטומאת מגע אפשר להטהור להיות כהטמא, כן מפרש שם בפני משה דברי הירושלמי אלו, אכן מה שכתב בפני משה דכונת הירושלמי רק לחלק דלריב"ח הוי מין בשאינו מינו, והכא כיון שאפשר לחולין להיות כהתרומה הוי מין במינו ולא בטיל, לא נראה לענ"ד שיהי' הכונה בזה דחזקי' סובר כר' יהודא דמין במינו לא בטיל דהרי לא נזכר בירושלמי בעיקר דברי חזקי' לומר אליבא דר' יהודא, אלא נראה לי דהכונה דבכה"ג לכו"ע לא בטל כיון דלענין כח להיות מטמא שניהם שווים שאם יגעו החולין בטומאה יטמאו גם אחרים במגע משו"ה לא מהני ביטול ע"ז כמש"כ בס"ד, וקרוב בעיני דמדברי הירושלמי אלו הוציא הרמב"ם ז"ל להעתיק בספרו את הטעם דנבילה בטילה בשחוטה מחמת שאי אפשר לשחוטה להיות כנבילה אף לפי"מ דקיי"ל כרבנן דמין במינו בטל. אח"ז ראיתי במראה הפנים שם שכתב לישב ג"כ את דברי הרמב"ם הנ"ל יעו"ש באורך, אבל דברי' אינם מתקבלים על לבי כלום וע"כ לא הבאתי דברי' בזה רק מה שאמר בביאור הפשט בדברי הירושלמי ולא יותר. וכן יש להוכיח קצת מהא דתנן בפ"א דטהרות מ"ה האוכל שנטמא באב הטומאה ושנטמא בולד הטומאה מצטרפין זה עם זה לטמא כקל שבשניהם וכו' כביצה אוכל ראשון וכביצה אוכל שני שבללן זה בזה ראשון וכו' ומשמע אף אם בללן באופן שאינם ניכרים כלל, והלא אי אפשר לצמצם שיהי' שניהם שווים בדיוק, ולרוב שיטות הפוסקים לא בעינן רוב כפול, ואם יהי' האוכל שני רבה על האוכל הראשון יתבטל ברוב ואם גם יהי' ספק איזו מרובה מהראוי להיות ספק ביטול ברוב כמו שכתב הש"ך יו"ד סי' ס"ו לענין דם ביצים יעו"ש. ולעיל בש"א פ"א ביארנו ענין זה דלא יסתרו דברי הרשב"א הובא בפמ"ג בפתיחתו לה' תערובות ובחי' הגרע"א בסי' ק"ה דספק רוב לא הוי ספק יעו"ש. אלא נראה דלענין זה לא מהני ביטול ברוב ורק בנבילה בשחוטה ומים בציר מתבטלין ברוב, אבל אוכל באוכל אין הטמא בטל כלל:

אמנם לפי"מ דאמרינן בגמ' בכורות במים מועטים מעורבים בציר דבטלי לענין לטמא עוד במגע, וכשניתוסף אח"כ עוד מים מרובים על הציר לא הי' בכח המים לטמא את המים הנוספים מחמת שאבדו כח המטמא, ורק מחמת הדין דחוזר וניעור מטמאים המים הטמאים את המים הנוספים, לפי"ז קשה על דברי הירושלמי דפריך על דברי עולא שאמר דהחולין יאכלו נקודים משום חלתן דיתטמאו החולין כשתעשה עיסה, מהא דאמר ריב"ח נבילה בטלה בשחוטה, והלא גם בציר ומים דהמים בטלים מ"מ חוזרים וניעורים מהתבטלותם, כ"כ נימא בנידון זה דאף דהתרומה טמאה בטלה גם לענין דין טומאה מ"מ אח"כ שתיעשה עיסה הראוי' לקבל טומאה ויטמא הכל אז גם התרומה טמאה תחזור וניעור, אבל באמת נלענ"ד דדברי הירושלמי מתפרשים היטב, דהנה באמת קשה להבין מה דאמרינן אבל לקדירה אסור מחמת דין חוזר וניעור איך אפשר דטהרה תעורר טומאה כמו דמחלק שם הש"ס בגמ' בכורות, דהלא כל עוד דלא חזר וניעור אין בכח המים לטמא את המים הנוספים, דאל"כ למה לנו לבוא מדין חוזר וניעור תיפוק לי' שכל המים נטמאו, וא"כ איך חוזר וניעור כיון שהכל טהור הוא, אבל עיקר הענין בזה הוא כמש"כ דהביטול מה שבטל מים בציר הוא רק על דין ליטמא ולטמא מחמת שבציר ליכא דין זה דאינו ראוי לקבל טומאה, וחזרו המים להיות כציר לדין זה, ומשו"ה כשרבה מים הנוספים חזרו המים הבטלים לדינם שיהי' ראוים לטמא וליטמא כדין של המים הנוספים, ושוב ניעורה הטומאה שהיתה במים דהטומאה עצמה לא בטלה לעולם, וחוזרים המים הטמאים ומטמאים את כל המים, וכ"ז שייך רק במים וציר, אבל בתרומה טמאה בחולין טהורים אם נאמר דבטל מתרומה הטמאה הדין לטמא אחרים, איך תחזור ותיעור ע"י שתעשה העיסה ראוי' לקבל טומאה כיון דליכא בעולם דבר המטמא ורק לאחר שיופקע דין הביטול יהי' כאן דבר המטמא, ואיזה דבר יגרום שיופקע הביטול, דהלא עיקר דין ביטול בזה רק שהטהורים מבטלים את הטמאים ואין כאן דבר שיגרום להיות חוזר וניעור, ומשו"ה מוכרח הירושלמי לחלק בין נבילה בשחוטה לתרומה טמאה בחולין טהורים:

וממה שכתבנו לבאר דעל עצמות הטומאה לא שייך דין ביטול, ראוי להעיר לענין דין תערובות כלים שמבואר ביו"ד סי' ק"ב שדינו כדין תערובות יבש ביבש שזה דוקא היכא שהכלים המותרים הם ג"כ בלועים, מבליעת היתר דאז הבליעות מבטלות זא"ז אבל אם יהי' רוב מכלים