שערי ישר חלק א קפא

עכ"פ מפורש ברמב"ם דמיירי לאחר הקידוש דודאי הוי לח וקמה התמיה על הרמב"ם מ"ש זה מחררת דם, ובגמ' בכורות ד' כ"ג שם הביא הש"ס דר"י בר חנינא תני בין בתערובות אפר פרה ובין בתערובות נבילה בשחיטה דטהור מלטמא במגע ומטמא במשא, ופריך הש"ס מהא דתני ר' חייא דבחררת דם אינה מטמאה לא במגע ולא במשא, ומסיק בקשיא, וכיון דלא אסיק בתיובתא ומשו"ה פסק הרמב"ם באפר פרה ובנבילה שנתערב בשחיטה כר"י ב"ח ובחררת דם כר' חייא, אבל עכ"פ עלינו למצוא איזה מבוא במה לחלק בין השווין, שעל זה תמך הרמב"ם יסודותי':

ונלענ"ד בהקדם לבאר שיטת הרמב"ם הנפלאה שם בפ"א מה' אה"ט הי"ב וז"ל עור שיש עלי' כשני חצאי זיתים בשר נבילה העור מבטלן ולא מטמאין לא במגע ולא במשא, שכל שאינו מטמא מן הנבילה במגע אינו מטמא במשא, אבל שני חצאי זיתים שתחבן בקיסם הנושאן טמא שהרי נשא כזית, והנוגע טהור שאין חבורי אדם חבור והוא שיהי' שניהם מרודדים ודבוקים זה בזה עד שינטלו כאחד, אבל אם הי' ח"ז זה בפ"ע וזה בפ"ע בקיסם אחד אפי' הוליך והביא כל היום כולו טהור עכ"ל. הנה מפורש בדברי' דאם תחבן בקיסם והם מרודדים לא אמרינן כל שלא בא לכלל מגע לא בא לכלל משא, ורק בעור מפני שהעור מבטלן אז אמרינן כלל זה את שאינו מטמא במגע אינו מטמא במשא ולכאורה הוא דבר מתמיה, אבל דברי' לקוחים מפשטות הש"ס, דהנה בגמ' חולין ד' קכ"ד במשנה שם עור וכו' הי' כשני חצאי זיתים מטמא במשא ולא במגע דברי ר' ישמעאל רבי עקיבא אומר לא במגע ולא במשא, ומודה ר"ע בשני חצאי זיתים שתחבן בקיסם והסיטן שהוא טמא ומפני מה ר"ע מטהר בעור מפני שהעור מבטלן עכ"ל המשנה, ושם בגמ' הובא ברייתא בנבלתם ולא בעור שיש עלי' שני חצאי זיתים יכול אף במשא ת"ל והנושא יטמא דברי ר' ישמעאל, ר"ע אומר הנוגע והנושא את שבא לכלל מגע בא לכלל משא, לא בא לכלל מגע לא בא לכלל משא. עכ"ל הברייתא. וכתבו בתוס' שם דלר"ע גופא ל"צ קרא דאיהו ס"ל דעור מבטלם אלא לדברי ר"י קאמר לדידך דלית לך עור מבטלו תיפוק לי' מיהא דכיון דאינו בא לכלל מגע יעו"ש, ולשיטת תוס' מוכרחים אנו לפרש דבתחבן בקיסם לר"ע מטמא גם במגע דאל"כ כיון שלא בא לכלל מגע לא בא לכלל משא, וצריך לדחוק מה דאמרינן במשנה ומודה ר"ע דמשמע ומודה לר' ישמעאל, והלא ר"י אמר דלא מטמא במגע דלאו דוקא הוא, וכ"ז הכריח להרמב"ם לפרש כפשטא, דלר"ע נמי צריך קרא דרק היכא שעור מבטלן אמרינן כלל זה את שאינו בא לכלל מגע וכו' אבל בתחבן בקיסם אף שאינו מטמא במגע מטמא במשא, ולפי"ז יתפרש הך ומודה ר"ע האמור במשנה כפשוטו דבזה מודה לגמרי לר"י דאף שאינו מטמא במגע מטמא במשא, ועי' בכ"מ כאן שלא ביאר כראוי, ונראה לי בסברת הרמב"ם עפ"י שיטתו בגמ' שם דלר"ע בשני חצאי זיתים שתחבן בקיסם לא חשוב אינו בא לכלל מגע כיון דאפשר ליגע בכל חצי זית בפ"ע אף שאינו מתטמא מחמת חסרון צירוף, אבל הרי נוגע בם וחשוב בא לכלל מגע, ול"ד לקולית סתומה דשם לכו"ע אינו מטמא במשא מחמת שאי אפשר ליגע במוח הטמון בקולית וכאן שאין בא לכלל מגע וכו' ורק בשני חצאי זיתים פליגי ר"י ור"ע, דלר"י מדמה זה לשני חצאי זיתים שבקיסם דבכה"ג חשוב בא לכלל מגע, ור"ע סובר כיון שהעור מבטלם, וענין זה שבטלין החצאי זיתים להעור הוא רק מפני שאין חשובים להצטרף לטמא הם בטלים לגבי העור, ולפי"ז כיון דלטמא במשא הם מצטרפים מפני שהם מרודדים ודבוקים וניטלים כאחד, אין העור מבטלן וכדאיתא כעין זה במס' פסחים ד' מ"ה לענין בצק שבסדקי עריבה, ומהראוי להיות שיטמא במשא, אבל כיון דלענין מגע מחמת דלא חזו לאיצטרופי הם בטלים לגבי העור והוי כמאן דליתא, שוב אין מטמאים גם במשא כיון דאין בא לכלל מגע אין בא לכלל משא, דל"ד לשני חצאי זיתים שתחבן בקיסם, דהרי הם בכח טומאתם אלא שחסר הצירוף, משו"ה חשוב בא לכלל מגע, אבל הכא העור מבטלן מחמת חסרון הצטרפות ונמצא דלענין מגע אין להם דין נבילה כלל, וכיון דאין בא לכלל מגע אינו מטמא גם במשא ודברי הרמב"ם בשיטת הש"ס הם מדויקים נכונים ומסתברים בעזה"י:

והנה בנבילה שנתערבה בשחוטה דלא מטמא במגע ומטמא במשא צ"ל דחשוב בא לכלל מגע כמש"כ בתוס' בכורות שם ד"ה נבילה בשחוטה וז"ל וא"ת כיון דלא אתי הכא לכלל מגע היכי מטמא במשא לכ"ע, וי"ל דה"מ כגון קולית סתומה שאינו יכול ליגע או כגון שני חצאי זיתים על העור דפליגי ר"י ור"ע אבל הכא דאיכא שיעור טומאה במק"א ובר מגע הוא, אלא שאין ידוע איזהו, בא לכלל מגע קרינא בי'. עכ"ל. וגם לשיטת הרמב"ם דלר"ע מה שאינו מטמא במשא בשני חצאי זיתים שעל העור שהוא מפני שאין בא לכלל מגע מחמת שהעור מבטלן, לא דמי ביטול העור לביטול נבילה בשחוטה דהתם הוא ביטול גמור דנעשה כטפל להעור וכמאן דליתא דמי, אבל בנבילה בשחוטה אף דבטל לגבי מגע אבל הוא רק מפני שאינו מכירו ואם הי' מכירו הי' בא לכלל מגע, וזה פשוט ומוכרח לשיטתו, ולפי"ז נראה לי דבתערובות לח בלח כהך דחררת דם דלא שייך בזה הכרה דלא יתפרדו לעולם ומה שמתבטלת הנבילה בדם וגנונים היוצא עמה הוא ביטול עולמי ולא אפשר ליגע רק ע"י תערובות רוב הדם ומגע זו אינה חשובה מגע מחמת הרוב היוצא עמה, דאל"ה לא הי' בזה דין ביטול ברוב כמו דלא בטיל לענין משא, דכמו במשא הוא נושא כאחד כ"כ בלח כל שנוגע במשהו הרי נגע בכל השיעור, ונמצא דלא בא לכלל מגע לעולם והרי זה כמי שלא בא לכלל מגע מחמת שהעור מבטלן ומשו"ה אינה מטמאה גם במשא, ומשו"ה פסק הרמב"ם עפ"י שיטת ההלכה שם בהי"ב אליבא דר"ע דגם בחררת דם טהורה לגמרי אף מטומאת משא ומדויק לשיטתו מה דאמר ר' יוחנן שם