שערי ישר חלק א יח

שהקפידה תורה שלא יהי' ספק להמונה המעביר תחת השבט שהוא עשירי, ואף דמעשר חל בלא כונה ובטעות אבל מ"מ בעינן שימנה תשעה ואז עשירי חל בטעות אף שקרא לעשירי תשיעי, וכן כתבו בתוס' נדרים י"ח ע"ב וז"ל ואם של מעשר סתמא נדר אסור וא"ת והלא עשירי מאלי' הוי קדוש וא"כ לא הוי דבר הנדור, וי"ל דבעי העברת מנין ואם היו עשרה ונטל אחד בלא מנין אינו קדוש כדאמר בפ' מעשר בהמה מיקרי שפיר דבר הנדור, עכ"ל. מבואר בדבריהם דהקדושה באה ע"י המונה ומשו"ה חשיב דבר הנדור שאינו מתקדש ממילא אלא ע"י הבעלים, וע"כ י"ל דהקפידה תורה שיהי' המנין ברור להמונה ואם מסופק הוא על אחד מהמנוים אם הוא בכלל המחויבים במעשר בטל המנין, ויש להטעים ענין זה דמספר שאינו ברור לא חשוב מספר ומנין וכנראה שזה הוא טעמו של הט"ז או"ח סי' תפ"ט סק"ח שכ' דלכתחילה בעינן שידע מנין של הספירה בשעת הברכה דלא כמש"כ בס' ח"א הטעם משום חשש הפסק בין הברכה להספירה יעו"ש. ונראה דבמסופק כמה ימים היום אם יום ג' או ד' שלא יוכל למנות שתי הספירות מספק דלא חשיב ספירה כלל, וכדומה לי שראיתי דין זה באיזה ספר:

וע"פ דברינו אפשר קצת לתרץ קושית הראשונים למה אין אנו סופרין תמיד שתי ספירות כמו שאנו עושין שני יו"ט עיין רז"ה ור"ן ס"פ ערבי פסחים, דכיון דאם נחשוב לספק בטלה כל המצו', ובזמן שלא היו בקיאין בקביעות דירחי לא היו מקיימי מצות ספירה. אמנם לפ"ז קשה שיטת הראשונים דסברי דמשום דספירה בזה"ז מדרבנן סופרין בבה"ש, תוס' במנחות הובא בר"ן שם ובטור ס' תפ"ט, ולפמש"כ דספק ספירה אינה מועלת כלום לא שייך ספק דרבנן לקולא, וי"ל דסברי דרבנן מעיקרא תקנו כן משום תמימות, וכן להלכה משמע מכל הפוסקים דאם ספר ביה"ש אינו יכול לברך עוד בלילה שמא כבר יצא ולפמש"כ מספק לא הוי ספירה כלל. וצ"ע בכ"ז:

ומטעם זה עשירי ספק אינו בכלל עשירי ואף שבר"ן שם בנדרים כתב בטעמא דמעשר הוי דבר הנדור בזה"ל אם כמעשר בהמה נדר אסור דדבר הנדור הוא כשהי' קורא לעשירי עשירי, עכ"ל. פי' דאם באמת חל ע"י טעות אז לא הוי דבר הנדור דעשירי ממילא קדוש, אבל אם קורא לעשירי עשירי אז חל ע"י הבעלים והוי דבר הנדור, אבל כ"ז לענין דבר הנדור דסובר הר"ן דהמנין הוי כך תנאי בקדושת עשירי ודבר הנדור מיקרי שהאדם אסרו על העולם ע"י רצונו ומחשבתו ובזה שגרם ע"י המנין שיתקדש אח"ז העשירי ממילא בלי רצונו לא חשיבא לי' כדבר הנדור ובסברא זו נטה משיטת תוס', אבל לכו"ע בלא מנין אינו נעשה עשירי כמבואר בגמ' בכורות ד' נ"ח ע"ב יעו"ש, וע"כ נלענ"ד דאם קרא לעשירי ע"י ספק שנסתפק בשעת המנין ואח"ז נתברר שכל העשרה היו ראויים למנין דג"כ לא יהי' ע"ז שם מעשר דכיון דלפמש"כ עיקר הדבר שצריך שיהי' ודאי בשעת המנין וע"ז לא שייך איגלאי למפרע כמובן אבל יצאו שנים בעשירי דעשירי ממילא קדוש משו"ה חל על הספק היינו אף שאינו ידוע לבעלים דרק עד תשעה צריך מנין הבעלים כנלענ"ד. ועוד נ"ל ברור דכיון דכתיב עשירי "יהי'" קודש ודרשינן עשירי ודאי מעטה תורה שלא יכול מעשר מספק, ובשאר דוכתי לא מעטה תורה על החלות אלא על הנהגת המעשה כמו לא יבוא ממזר. וזה אמתי בעזה"י:

והפר"ח סי' ק"י כללי ס"ס כתב לתרץ לשיטת הרמב"ם דספק מה"ת לקולא איצטריך קרא למעט עשירי ספק היכי דאיקבע איסורא, ובמחכתה"ג לא ירד לעומק כונת ענין זה דלפי מה שכתב הם ענינים נפרדים ולא משום קולא וחומרא, דלענין קולא וחומרא, הרי הוכחנו מהש"ס דספק מעשר הם ככל ספיקי דאורייתא ועשירי ספק לא חל עלי' דין מעשר כלל. ובאמת נראה דלאו מיתורא דרשו חז"ל הך דרשא דלא מייתר הוא אלא משם עשירי כמש"כ דספק לא הוי מינוי אבל אם יהי' הספק שמא נמנה כהוגן אז ליתא גלוי בקרא להקל בספיקו וזה ברור לענ"ד. ועי' תוס' ב"מ ד' ו' ע"ב ד"ה לפטרו במנין הראוי מה שהקשו שם דלכאורה הוא נגד דברינו אבל באמת דבריהם אזלי לפמ"ש דלא נאמר עשירי ודאי ולא ספק. יעו"ש:

ועפ"ז נלענ"ד ליישב שיטת הרא"ש והריטב"א הובא בשטמ"ק ב"מ ד' ו' ע"ב שכתבו דכיון דמעטה תורה עשירי ספק גם רובא לא מהני דגם רובא ספק הוי, דרבים מקשים ע"ז מספק טומאה ברה"ר ורה"י דמוכח להדיא מגמ' כתובות ד' ט"ו ע"א דרוב לא חשוב כספק בין להקל ובין להחמיר, דהש"ס מפרש הא דתניא בתוספתא ברישא ט' צפרדעים ושרץ אחד ביניהם ונגע באחד מהם ואינו יודע באיזה, מהם נגע ספיקו טמא שהוא מטעם קבוע כמע"מ, היינו דאי לאו משום קבוע הי' ראוי להיות ספיקו טהור אף ברה"י דרוב לא הוי כספק, וכן בסיפא בט' שרצים וצפרדע אחד ביניהם דתניא דברה"ר ספיקו טהור מפרש הגמ' שהוא מדין קבוע דאל"ה ספיקו טמא דרוב לא הוי ספק אלא כודאי כמו שפי' רש"י שם, ולשיטת הריטב"א והרא"ש דרוב הוי כספק לענין היכי דבעינן דוקא ודאי קשה, ובס' כתב והקבלה פ' בחוקותי כתובה קושיא זו וכתב ששאל ע"ז את פי הגרע"א זצ"ל, ותירץ דרק היכי שהספק לענין זה בלחוד לא מהני רוב, אבל היכי דליכא נפ"מ לדינים אחרים ונתחזק לשאר דברים אז אזלינן גם לענין טומאה וגם לענין מעשר, וחלוקת הדינים בין שרץ לצפרדע נפ"מ לענין ללקות בכעדשה. יעו"ש. שחיזק סברתו דאל"ה לא משכחת עשירי ודאי דטריפה פטורה ממעשר מקרא דכל אשר יעבור פרט לטריפה שאינה עוברת כמבואר בגמרא בכורות ד' נ"ח ואיך משכחת עשירי ודאי שמא טריפה היא