שערי ישר חלק א יז

ובנידון זה שיבורר אח"כ ולא יתחייב על הכנסתו לבית הספק כ"כ לא מהני התראה ע"ז למ"ד לש"ה רק התנאי של כונה דסגיא לן אם נתכון למעשה מחייבת אחרת דלרבנן אם נתכון להרוג את זה והרג אחר חייב, בזה נפ"מ אם ספק נפשות להחמיר דכיון דאם הי' מתכון לספק והי' נשאר בספק הי' חייב אם הי' הדין דספק נפשות להחמיר משו"ה חשוב כנתכון לעשות מעשה מחייבת מיתה. כלנע"ד בביאור דבריהם ונכון הוא:

ומסתפקנא לענין עירובי תחומין וע"ח דבעינן סעודה הראוי' מבעוד יום אם עירב בספק איסור שדינו לקולא כמו ספק איסור דרבנן או תרומה שנולד בה ספק טומאה ברה"ר דראוי לאכילה בשעת קנית העירוב ולאחר שתחשך נתברר שהי' איסור ודאי אם בכה"ג נמי אמרינן איגלאי מילתא למפרע שלא היתה סעודה הראוי' מבעוד יום, או אפשר כיון דמ"מ מבעוד יום הי' הדין דמותר באכילה ושפיר עירב והוי כנשרף העירוב משתחשך, והנה אם עירב ולא ידע כלום בשעה ההיא שיש חשש ספק איסור ואח"כ נתברר שהי' אסור באכילה מפורש בגמ' עירובין ד' ל"ה ע"ב דבטל העירוב, דבהא דתנן שם בספק אם נטמא מבעוד יום או משחשיכה ר"מ ור"י אומרים הרי זה חמר גמל מוקי רבה ור"י בשתי כתי עדים אחת אומרת מבעוד יום נטמא ואחת אומרת משחשיכה יעו"ש הרי אף דהבעלים לא ידעו כלום בשעת קנית העירוב מהטומאה והיתה סעודה הראוי' מבעוד יום מ"מ לפי עדות הכת שנטמא מבעוד יום בטל העירוב הרי דהעלם הידיעה לא משווי לי' אוכל הראוי לאכילה, ודוחק לומר דמיירי שמעידים שהי' השרץ עלי' כל בין השמשות שאם הי' בא לאכול הי' רואה ויודע את הטומאה, ולפי"ז גם בספק איסור שהי' מותר מדין ספק לקולא אם אח"ז נתברר שהי' ודאי איסור בטל העירוב, אמנם לעיל בפ"ב רמזנו דיש מקום קצת לומר דשאני אם יודע ידיעת הספק מכמו שאינו מסתפק כלל, ולפי"ז י"ל דהיכי דידע ידיעת הספק בשעת קנית העירוב יהי' דינו לקולא וחשוב אוכל הראוי לעירוב ובגמ' מיירי ודאי דלא נסתפק כלל בשעת קנית העירוב, אבל מהא דהקשה הרשב"א והר"ן על שיטת הרמב"ם ממ"ד דחייב אשם תלוי גם בחתיכה אחת ספק חלב ספק שומן הבאנו לעיל בפ"א משמע דלא מחלקי בזה, דאל"ה לק"מ דאף שאם הי' יודע ידיעת הספק שהוא ספק חלב הי' מותר מה"ת לכתחילה אבל אם לא נסתפק כלל לא הותר מעולם וכשנודע לו עכשי' שהי' ספק חלב חייבה תורה להביא אשם תלוי, לכן נראה אף דיש מקום לומר דבאמת להרמב"ם נתרץ כן ובזה ינצל מחומר הקושיא היותר נצחת שהקשו עלי', אבל מדברי הרשב"א והר"ן ודאי מוכח דאין חלוק וגם בספק שמותר לכתחילה אם איגלאי מילתא אח"ז שהי' אסור ודאי בטל העירוב. וצ"ע:

וראיתי דבר פלא בפמ"ג בפתיחתו לה' שחיטה סוף שורש ד' שכתב על דברי התוספות כתובות ד' כ"ו ע"ב שכתבו דתרי ותרי הוי ספיקא דרבנן ובתרומה דרבנן הקילו, ובפ' בכל מערבין גבי תרומה ונטמאה וכו' ספק הרי זה חמר גמל דברי ר"מ ומוקי לה רבה ור"י בשתי כתי עדים הא דלא מוקמינן לה אחזקתה דלא נטמאה, אע"ג דתרומה בזה"ז דרבנן היינו משום דתחומין דאורייתא לר"מ עכ"ל. וכתב ע"ז הפמ"ג בזה"ל ובהיותי משוטט שם בתוס' ראיתי דברים תמוהים שם שכתבו תרומה דרבנן ותחומין דאורייתא ומה בכך כיון דתרומה שריא למיכל דהוי ספק דרבנן תו אין נפ"מ אי תחומין דאורייתא, וכן להיפך אי תרומה דאורייתא אף דתחומין דרבנן בעינן סעודה הראוי' ותרומה אסורה לאכול. עכ"ל:

ובאמת דברי התוס' נכונים בטעמם בלי גמגום, דבשלמא אם הי' נודע ספק טומאה מבעוד יום ע"י הכחשת שתי כתי עדים והי' מתירין את התרומה לאכילה משום דתרומה דרבנן לא החמירו בתרי ותרי אז ודאי מהני העירוב אף אם תחומין דאורייתא כיון דהוי סעודה הראוי' מבעוד יום, אבל שם בגמ' באו הני שתי כתי עדים לאחר קנית העירוב ולדברי הכת שאומרים שנטמאה מבעוד יום לא קנה העירוב ודאי, וכת השני' אומרת שמבעוד יום בשעת קנית העירוב היתה טהורה וקנה העירוב ועכשי' הוא שנולד הספק ע"י תרי כתי העדים ואף אם נתיר עכשי' את התרומה באכילה מ"מ הוי ספק עירוב ע"י תרי ותרי וכיון דתחומין דאורייתא לא מוקמינן אחזקתה בתרי ותרי וזה ברור:

פרק ה אמנם לענין ספק מעשר דקיי"ל עשירי ודאי ולא עשירי ספק נראה דאינו בסוג ספק לקולא שנתבאר לעיל אלא דלא חל כלל קדושת מעשר על הספק אבל בספק אם חלה קדושת מעשר על הבהמה יהי' דין ספק זה ככל ספיקא דאורייתא לחומרא דהרי לענין תערובות בהמת מעשר בחולין איתא במשנה פ' כל הזבחים דאוסרת התערובות יעו"ש. וכן גם היכי דלא איקבע איסורא אם ספק לנו על הבהמה שמא היא נתקדשה בקדושת מעשר משמע להדיא מגמ' קדושין ד' נ"ה דספק זה דומה לכל ספק הקדש דאמרינן שם על הא דאיתא במשנה שקלים בבהמה שנמצאת מירושלים למגדל עדר זכרים עולות ודילמא בכור ומעשר נינהו יעו"ש. ומפורש במשנה ד' נ"ח ע"ב מן המעושרין לתוכן כולן ירעו עד שיסתאבו וכו'. וכן יצאו שנים בעשירי דעשירי וי"א מעורבין הרי להדיא דספק מעשר לחומרא, וא"כ לכאורה קשה בהא דקיי"ל עשירי ודאי ולא עשירי ספק אם קרא עלי' שם מעשר יהי' אח"כ ספק מעשר לחומרא ולמה לא יעשר מספק, אלא ודאי דעיקר החדוש שאמרה תורה עשירי ודאי שיהי' ודאי בשעת קריאת שם עשירי וביאור ענין זה