שערי ישר חלק א קעח

קודם שנודע תערובתו וגזרו חכמים שיאסר בס' אעפ"י דלא יהיב טעמא גזירה אטו מין בשאינו מינו דיהיב טעמא, אבל אחר שנודע תערובות ונתבטל ברוב ונהפך האיסור להיות כלו מותר ויכול לאוכלן אפילו בבת אחת שוב לא יתכן לומר שתאסור פליטתו, וכה"ג אשכחן חילוק באיסור המתבטל בין קודם ידיעה בין לאחר ידיעה בפ"ה דתרומות וכו' ואעפ"י שמותר לאכול שלשתן כאחת וגם אם נתבטלו אינן אסורות, מיהו אם נתוסף עלי' איסור עד שנתרבה על ההיתר מצא מין את מינו וניעור לא מיבעיא מין בשאינו מינו ביתר מס' ואח"כ תוסף איסור וכו' וגם מין במינו בדבר לח ביתר מס' וכו' אלא אפילו מין במינו בדבר יבש שנתבטל ברוב היתר אפילו מדרבנן ואח"כ נתוסף איסור מצא מין את מינו וניעור, כדתנן בפ"ה דתרומות וכו' והטעם הנכון משום דאף כי נתבטל האיסור ברוב היתר והותר לאכילה אם אח"כ הוכר האיסור מתוך ההיתר פשיטא דאסור לאוכלו, וכאשר נתערב בו שוב איסור הכיר מין את מינו וניעור מביטולו ונתוסף עלי' והוי כאילו הוכר האיסור וכו' וכה"ג נמי אמרינן גבי טומאה בפ"ג דבכורות ד' כ"ב אר"ל וכו' הלוקח ציר מעם הארץ משיקו במים וטהור ממ"נ אי מיא רובא נינהו כי עביד להו השקה טהרי להו, ואי רובא ציר ציר לאו בר קבולי טומאה הוא, מאי איכא משום הך מיעוטא דמיא הנהו בטלי ברובא, אר"י לא שנו אלא לטבל בהן פתו אבל לקדירה מצא מין את מינו וניעור, יתיב רב דימי וקאמר להא שמעתתא א"ל אביי וכי טומאה שבטלה חזרה וניעורה, א"ל ואת לא תיסברא והתנן סאה של תרומה וכו' אמנם צריך לדקדק בההיא דבכורות דגריס התם ד' כ"ג איתיבי' אפר פרה שנתערב באפר מקלה הולכים אחר הרוב לטמא ואי רובא אפר מקלה לא מטמא, ואי אמרת טומאה כמאן דאיתא דמי נהי דבמגע לא מטמא במשא מיהו ליטמא, הא איתמר עלה אמר ר' יוסי בר חנינא טהור מלטמא במגע אבל מטמא במשא, והאמר רב חסדא נבילה בטלה בשחוטה שאי אפשר לשחוטה שתעשה נבילה, נהי דבמגע לא מטמא ליטמא במשא, א"ל אתון כרב חסדא מתניתו לה אנן כדרב חייא מתנינן לה דתני רב חייא נבילה ושחוטה בטלות זו בזו ואיתמר עלה אריב"ח טהור מלטמא במגע אבל מטמא במשא אלמא משום דאמר מצא מין את מינו וניעור אמרינן טומאה כמאן דאיתא דמי ולא בטלי לגמרי, אלא דבמגע לא מטמא דאין נוגע וחוזר ונוגע, אבל במשא שהוא נושא כולו כאחד מטמא מידי דהוי אמלא תרווד רקב דאמר בפ' העור והרוטב דמטמא במשא ובאוהל ואינו מטמא במגע משום דאין נוגע וחוזר ונוגע, א"כ איסור שנתבטל נמי נימא כיון דע"י מינו שניתוסף עלי' חוזר וניעור אלמא כמאן דאיתא דמי, ונהי דמותר באכילה משום ביטול ברוב יש לנו לומר שיאכלם בזה אחר זה ולא כולם כאחד משום דממה נפשך קא אכיל חתיכא דאיסורא, וכן אם נפלו לקדירה, ויש לומר דלא דמי טומאה לאיסור דבטומאה יש שני מיני טומאות מגע ומשא, ולאותה טומאה שראוי שיטמא כגון משא שהרי הוא נושא את כולו לענין זה לא נתבטל אעפ"י שלענין טומאת מגע נתבטל וחוזר עוד וניעור, אבל לענין איסור אם נשאר בו שום צד איסור לא הי' מותר באכילה אלא ודאי אמרה תורה אחרי רבים להטות ונעשה המיעוט כרוב ולא נשאר בו שום איסור, ומותר לאוכלם כאחד ולבשלם בקדירה אלא אחר שריבה עלי' מינו ניעור והוי לי' כאילו הוכר ואין כאן עוד ביטול וחזר להיות אסור מכאן ולהבא. עכ"ל בקוצר מעט:

והנה דברי' הק' צריכים ביאור ובמה דסיים אפתח במה שכתב לחלק בין טומאה לאיסור מחמת דבטומאה יש שני מיני טומאות מגע ומשא, הוא תימא דהנה בנבילה שנתערבה בשחוטות אם ישא החתיכות בזאח"ז ראוי להיות שיהי' בזה ביטול ויהי' טהור כמו במגע כיון שאינו נושא כולן כאחת ועפ"י הכלל שקבע הרא"ש לענין איסור, אי אפשר להיות כן כיון שנשאר בנבילה דין טומאת משא, למה יהי' טהור דממ"נ נטמא אם נשא כולן בזאח"ז וגם במשא של חתיכה אחת יהי' ספק טומאה, ובכה"ג אין לחלק בין איסור לטומאה, דלענין דין טומאת משא אין חלוקי דינים בין נושא כאחד ובין בזאח"ז, ואם נאמר דבאמת כן הוא דגם אם נושא בזאח"ז לא נפקע דין טומאה משום ליתא דבבת אחת, למה לא נימא גם לענין איסור כן שיהי' אסור גם בזאח"ז, ומה שכתב דכיון שאמרה תורה אחרי רבים להטות מוכח דלא נשאר שום איסור, אטו בתורה כתיב אחרי רבים להטות בהדיא לענין איסור יותר מלענין טומאת משא, וזו תמיהא רבתא לענ"ד, עוד קשה בעיקר החקירה שעלי' סובבים כל דברי הראש אם מותר לאכול כל התערובות בבת אחת, שהוא משני טעמים, או משום די"ל דלא הותר לנו משום אחרי רבים להטות רק בחדא חדא דעל כל אכילה איכא רק ספק איסור, אבל כשאוכל בבת אחת איכא ודאי איסור, או משום, דהוי כמו בטומאת משא כשנושא כולן כאחת דליכא תורת ביטול בכה"ג, ואיך שיהי' עכ"פ קשה מתערובות לח בלח דמה"ת סגיא ברוב והרי אוכל ביחד, ומוכח מזה דמהני ביטול ברוב גם לאכול כולן ביחד, ואף אם נדחוק לומר דכל השקלא וטריא של הרא"ש ז"ל הוא רק לענין דין דרבנן לומר שיהי' אסור מדרבנן לאכול ביחד, ובלח בלח בלא"ה צריך ששים משום גזירה אטו שאינו מינו, מ"מ קשה מה יועיל לנו ששים לענין זה דששים לא מהני רק לסלק איסור של טעם, אבל הלא עכ"פ אוכל ביחד ממש איסור ובדבר דלא מהני ביטול ברוב גם ששים לא מהני, ואף שבס' נוב"י מה"ת סי' נ"ד רוצה לחדש דגם היכא דליכא תורת ביטול ברוב גם ששים לא מהני, מה"ת, אבל כבר תמהו עלי' בס' האחרונים עי' יו"ד סי' י"ד סעי' ה' וביד אפרים שם עשה"ט, עוד קשה לשיטת הרא"ש בתערובות יבש ביבש מין בשאינו מינו דמה"ת מותר לאכול ונהפך האיסור להיתר ומ"מ כשמבשל ונותן טעם נאסר מה"ת איך יתכן זה דבר שהותר לגמרי וצירו יהי' אסור כמו שתמה הרא"ש לענין מין במינו, ואם נאמר דכשמבשל הוי כאילו