שערי ישר חלק א קעה

הא' ואיכא צירוף, ובלא"ה זה דבר רחוק וזר לומר שהמיעוט האיסור שהוא בתערובות בתוך הקופה יהי' נחשב כסכום הנמצא בקופה השני' משום קבוע, דהרי קביעות המקום שע"י הקופה הוא על התערובות יחד, וכשנאמר שהוא כמע"מ הוא שקופה זו מתחשב כקופה השני', וע"כ נראה ברור שהענין מה דלא מהני צירוף בשתי מגורות בשני בתים בעיר אחד או בשתי קופות בשתי עיירות, אינו משום דין קבוע דילפינן מוארב לו וקם עלי' אלא הוא כלל גדול בעיקר דין ביטול ברוב, אשר לפענ"ד העלימו עין מזה גדולי המורים:

ונראה לפימש"כ לעיל דעיקר דין ביטול ילפינן מדיינים שדין של המועטים מתבטל נגד דין המרובים, שהוא הצטרפות חלות הדין על עצם הדבר שפסקו עלי' הדין, ושם מתקבץ בגוף הדבר הנידון כל פסקי הדין של כל הדיינים וכל אחד פועל כפי חלקו, ואמרה תורה שבהתקבץ בגוף אחד דינים המתנגדים זה את זה, אף שכולם הם יכולים לחול כגון בענין שהדין תלוי בשיקול הדעת, שיתבטל המיעוט ע"י הרוב, מזה למדו חז"ל שגם בתערובות שהם בקיבץ במקום אחד והמיעוט מנגד להרוב לענין הנהגה שיתבטל המיעוט ע"י הרוב, ומטעם זה אי אפשר למילף רק דומיא דהתם שתהי' התערובות מקובצת במקום אחד, דבתערובות יבש ביבש אי אפשר שיהי' המעורבים גוף אחד ממש, דכל אחד מופרד מחבירו רק הקיבוץ במקום אחד עושה אותו להתחשב כגוף אחד וכיון שהמיעוט גורם דין לאסור כולם, אז דין המרובה מבטל ומהפך את דין המיעוט, אבל אם לא יהי' מקובצים בבית אחד אף שכולם נכנסים בספק אין המיעוט מתבטל ברוב, ולענ"ד מוכח ענין זה מהא דאיתא בגמ' קידושין ד' נ"ז דאיתא התם ברייתא כל ציפור טהורה תאכלו לרבות המשולחת, וזה אשר לא תאכלו מהם לרבות את השחוטה ואיפוך אנא וכו' רבה אמר לא אמרה תורה שלח לתקלה, ופירש"י שם סברא הוא שהמשולחת מותרת דלא אמרה תורה שלח לתקלה שתהא למכשול עון וילכדנה אדם ויאכלנה, וקרא דאמרן לעיל לרבות המשולחת אסמכתא בעלמא הוא. עכ"ל. וכן נאמר ענין זה במס' חולין ד' קט"ו לענין שלוח הקן ושם ד' ק"מ לענין ציפורי עיר הנדחת, ולכאורה קשה איזו תקלה כאן לאדם שיאכלנה הלא מה"ת בע"ח בטלי ברוב וכל היכא דאיכא ביטול הלא מותר לאדם לאכול לכתחילה בהיתר גמור ואם יש בזה מכשול ועון איך מותר לכתחילה להכשיל אדם את עצמו, ואיך יתכן שלגבי המבטל יתחשב כעושה מכשול לאדם שיאכל, והאוכל בעצמו מותר לגרום לעצמו מכשול זה, ולפימש"כ מיושב הענין היטב דבכה"ג ליכא ביטול ברוב אם הציפור משוטטת בעולם דרוב הציפרים שבעולם אינם מצטרפים לבטלה, כיון שמפוזרות הן ואינן מקובצות במקום אחד, כדקיי"ל דשתי קופות בשתי עיירות אין מצטרפות, וכיון דליכא ביטול ברוב ולא נהפך האיסור להיתר אם ימצאנה אדם ויאכלנה הוא נכשל באיסור, אף דמותר לאדם לתפוש צפור לאכול אף שראה שנשלח צפור האסור לאויר העולם, משום דאמרה תורה אחרי רבים להטות ליזל בתר הרוב, אבל היתר זה אינו היתר במציאות, רק שאמרה תורה שלא לחוש על הספק וחבירו שמשלחה הוא גורם תקלה שהוא יודע שהיא אסורה, וכמו שנתבאר לעיל בדברינו בפ"ד לחלק בין דין הלך אחר הרוב לדין ביטול ברוב:

והנה במשנה למלך פ"ז מה' מעילה הוכיח מסוגיא זו דאסור מה"ת לבטל איסור ברוב היתר, ובשעה"מ פט"ו מה' מאכלות אסורות הקשה מזה על שיטת התוס' דאין מבטלין איסור הוא רק מדרבנן ומה"ת מותר למה אמרה לא אמרה "תורה" שלח לתקלה, עיי"ש שדחק לישב שיטת התוס' ובנוב"י מה"ת סי' מ"ה ח' יו"ד מישב קושיתו עפ"י מה שרצה לחדש שם דביבש ביבש לכו"ע אסור מה"ת לבטל, ולפימש"כ אין כאן לא קושיא ולא ראי' דלאו משום ביטול ברוב אתינן עלה, כמש"כ דהיכא דיועיל ביטול שוב אי אפשר לומר שיהי' איזו תקלה להאוכל, ונראה דגם להראב"ד ז"ל דסובר דמדאורייתא אסור לכתחילה אין הטעם משום דגורם מכשול ועון להאוכל דלא יתכן ענין זה שיהי' עון ומכשול ויהי' היתר לכתחילה לאכול, אלא דסובר דאסור לשנות ממטבע של תורה לעשות איסור להיתר שלא עפ"י דרכי ההיתר שקבעה תורה ולא מסברא דנפשי' אמר אלא שמפרש כן בגמ' פ' גה"נ דאמרינן שם זרוע בשלה חידוש הוא וכמו שפירש"י שם מה שלכתחילה היתר לבטל האיסור, ולשיטת הסוברים דאין מבטלין איסור הוא רק מדרבנן, מפרשי שהחידוש מה שמצו' עוד לבטל, ע"י בר"ן שכתב בשיטתייהו כן, ולכו"ע אין החידוש משום גרם תקלה להאוכל, אלא שעושה שלא כהוגן בענין זה כשהוא לעצמו, והש"ס דאמר משום תקלה להאוכל משום דהתם ליכא ביטול מפני שאין התחברות לציפור זה עם שאר ציפורי דעלמא ורק מי שיאכלנה יאכל ע"י היתר לילך בתר רוב או שלא ידע כלל מהשילוח ובכה"ג לא נהפך האיסור להיתר והוי תקלה, ובלא"ה אי אפשר לפרש מה דאמרו בגמ' לא אמרה תורה שלח לתקלה שהוא משום דאין מבטלין איסור לכתחילה, דלישנא "שלח לתקלה" משמע שיהי' תקלה אח"כ להאוכל, ולדבריהם הוא איסור להמשלח, ולפלא בעיני על המאורות הגדולים שלא ירדו לזה:

ובעיקר הענין אם בט' חנויות נמצא טריפה וא"י באיזו מהן אם יש בזה תורת קבוע לומר שעי"ז לא יהי' בזה דין ביטול ברוב, נראה ברור שיטת הפר"ח שכתב כיון דאין האיסור ניכר, ליכא בזה דין קבוע, ומש"כ בס' כו"פ לדון שיהי' בזה פלוגתא בין הראשונים, דהתוס' בנזיר ד' י"ב כתבו להדיא לענין האומר צא וקדש לי אשה ומת השליח דאסור בכל הנשים שבעולם מחמת קרובות של המקודשת שהיא רק משום קנסא אבל מדינא מותר, דאף שאמרו בגמ' דהאשה הוי קבוע אין כאן תורת קבוע שאין האיסור ניכר במקומו, והרמב"ן והרשב"א שכתבו דאסור מדינא כמו שהובא בחי' הרשב"א גיטין ד' ס"ד סברי דאף באינו ניכר איכא תורת קבוע, וכן הביא דברי התוס' דסנהדרין דכתבו