שערי ישר חלק א קעד

כיון שהן בעלי' אחת, ומשו"ה סובר דגם בשני בני אדם שאין עשוי להתערב לא איכפת לן כיון שהן אינן מחולקות לגמרי, דשני עליות בבית אחד הם, ונראה דמש"כ בש"ך בסי' קי"א דאם הם מינים שאינם עשוים להתערב אינם מצטרפים הוא רק לשיטת הר"ש, אבל להרשב"א כיון שהם בבית אחד לא בעינן שיהי' עשוים להתערב, ולדינא חש הרשב"א לשיטת הר"ש להחמיר להצטרך שיהי' עשוי להתערב גם בעלי' אחת אם הם מחולקים בשתי קדירות כ"ז פשוט בביאור דבריהם. ותוכן הפלוגתא שבין הרא"ה והרשב"א ז"ל כפי מה שנראה מדבריהם שהבאנו הוא בשאר איסורין במין במינו היכא דצריך ששים, כמו לח בלח, דהרא"ה סובר שהוא מטעם גזירה אטו מין בשאינו מינו דיהיב טעמא, ובשאינו מינו ודאי דלא מהני הני כללים, כיון דעכ"פ אית בי' טעמא וטעם כעיקר וחשוב כניכר האיסור, כ"כ במין במינו כה"ג הלא גזרו אטו שאינו מינו, ומשו"ה נקט דהא דקתני בתרומה שאם באחת חמשים ובשני' חמשים שמצטרפות הוא דוקא ביבש ביבש, דמדין איסורין סגיא ברוב, ורק מדין תרומה דבעינן מאה על ענין זה מהני הני כללים, והרשב"א סובר כיון דקמח בקמח הוי כלח בלח וכמו שהובא שיטתו בש"ך סי' ק"ט סק"ג איך קתני סאה תרומה שנפלה ובזו חמשים וכו' דלשון זה סותם בין אם יהי' חטים או קמח, ואם נאמר דלענין לח דבעינן ששים אין קדירות מצטרפות הי' צריך שיהי' בכל אחת ששים, ומשו"ה החליט דגם לענין זה מצטרפות, וכ"ז הוא כיון דגם בלח הוא מדרבנן סגיא בהצטרפות כזאת, אבל אם יהי' בשאינו מינו דיהיב טעמא גם הרשב"א יודה דלא מהני מה שהם בבית אחד, וזה ברור ופשוט, ועי' ש"ך סי' קי"א סק"ח מה שדחה דברי הרשב"א ואין דברי' מוכרחים כלל, וכן כתב שם הפר"ח שהרשב"א פליג על הרא"ה, רק במין במינו היכא דאיכא רובא בכל אחת דמה"ת בטל, אלא מדרבנן צריך ששים ובכה"ג מצטרפות שתי הקדירות לענין ששים כמו דמצטרפות למאה בתרומה, יעו"ש. וברמב"ם ה' תרומות פי"ד ה' ה' כתב בזה"ל שתי קופות או שתי מגורות שנפלה תרומה לאחת מהן ונבללה ואין ידוע לאיזו מהן נפלה אם הי' שתי מגורות בבית אחד הרי אלו מצטרפות ותעלה באחד ומאה כאילו הי' שתיהן מגורה ואחת, והקופות מצטרפות, ואפילו היתה קופה בבית זה וקופה בבית אחר, לפי שקרוב הדבר לקבץ שתיהן בבית אחד, אבל אם הי' שתי הקופות בשתי עירות אין מצטרפות עכ"ל. ומוכח מדברי' דהטעם בקופות משום שקרוב שיתקבצו בבית אחד, דהעיקר שיהי' הכל בבית אחד וסובר דהא דתני בית ועלי' לאו דוקא והוא הדין שני בתים, ולשיטת הרמב"ם נלענ"ד דאין לחלק מה שחלקו האחרונים בין מינים שעשוים להתערב או לא, דלהרמב"ם לא בעינן רק שעתיד להתקבץ בבית אחד, וצ"ע מה שלא העירו בזה הפוסקים:

והנה מדברי הרא"ה והרשב"א לא מצאתי גלוי דעת אם כל הני כללים שיכים. לדין ביטול ברוב ביבש, אם מצטרפים שתי קדירות להצטרף לרוב, והפר"ח בסי' ק"ט החליט דלכו"ע לא מהני לענין צירוף דבעי מה"ת ורק היכא דאיכא רוב בכל קדירה וקופה דמה"ת בטל, אז מהני הצירוף לתרומה, ולשאר איסורים פליגי הרא"ה עם הרשב"א במין במינו דבעינן ששים, דלהרא"ה לא מהני צירוף גזירה אטו אינו מינו ולהרשב"א מהני, אבל עכ"פ ודאי דלא יהני צירוף בלא התנאים האמורים כאן לענין צירוף דרבנן, ולפי"ז אם נמצא טריפה בחנות אחת ולא נודע באיזו מהן אם נבוא לדון להצטרף הבשר שבשאר החנויות צריך לדעת מה משפט של חנות מיוחדת אם היא כקופה או כמגורה, ובפשטות נראה דהוי כמגורה, דאין דומה לקופה שבבית אחר דעשוי לטלטל הקופה ולהביאה לבית זה, וגם אם נימא דהוי כקופה, בעינן עוד תנאי שיהי' של אדם אחד, ועוד תנאי אחד מה שהוסיף הרשב"א שכל אחד יהי' בספק, שאם יהי' בחנות אחת רוב ובשתי החנויות לא יהי' רוב, אז ליכא צירוף כיון דהחנות שיש בה רוב אינה נכנסת בספק, מכל הני טעמי נראה ברור דאי אפשר לפרש בכונת הרשב"א מה שהתיר כשאין החתיכות ראויות להתכבד דמיירי שהספק הוא על כמה חנויות שבמקולין או מקולין הרבה משום ביטול ברוב ע"י צירוף, ומכש"כ לשיטת הפר"ח דהחליט דלענין צירוף רוב דבעי מה"ת לא מהני צירוף של שתי קדירות אפילו של אדם אחד, ודברי הפר"ח באמת הם מרפסין איגרי דלענין חנויות מחליט בבירור דמהני צירוף, ולענין קדירות מחליט בהיפוך, וכן תמוהים דברי החוו"ד בסי' ק"י סק"ג שהחליט דלענין ביטול חד בתרי אין חילוק בין מונח בבית אחד ובין אחד בבית והשני בסוף העולם כיון דלא שייך קבוע שאין האיסור ניכר במקומו. יעו"ש שהאריך שם. והלא עכ"פ לא עדיף דין ביטול חד בתרי מביטול תרומה דבעינן אחד ומאה דקיי"ל דבשתי עיירות אינן מצטרפות, והנה זה ודאי אי אפשר לפרש מה דלא מצטרפות שתי מגורות בשני בתים משום קבוע עפ"י שיטת הב"ח ושאר אחרונים בפי' הטור, דהרי דין קבוע אינו מועיל רק להחשיב כמחצה על מחצה, ובשתי קופות לא שייך זה, דבלא"ה ג"כ כל קופה כנגד קופה השני' היא מחצה, אבל כיון דבכל קופה חמשים נגד האיסור איכא חשבון המצטרף משתי החצאים, ומיעוט איסור הנמצא בקופה עצמה הלא הוא תערובות ממש, ואם נאמר דהמיעוט איסור הנמצא בקופה זו הוא חשוב ככל החמשים שבקופה השני', הלא גם באופן כזה יש מקום דראוי להצטרף, כגון אם בקופה אחת נמצא צ"ט, ובקופה שני' נמצא שלשה, הלא אז אף אם נחשב האיסור האחד הנמצא בקופה הא' כמחצה על מחצה נגד כל הנמצא בקופה הב' מ"מ נתוסף עוד אחד למספר, דהרי אף אם נחשב כל השלשה הנמצא בקופה ב' שהוא כאיסור שוה בשוה, יעלה החשבון למאה, ואין לחוש דשמא האיסור הוא בקופה הב' ואז הוא חשוב כצ"ט או כמאה שבקופה הא' דהרי בדרבנן אנו מתירין משום שאני אומר, וראוי לתלות שנפל בקופה