שערי ישר חלק א קעב

על הפרישה דאם נימא רוב הלא ראוי להתיר כולם וזה אינו אמת וממילא ליכא דין רוב כלל, אבל זה לק"מ דכיון דדין קבוע מה"ת הוא דוקא היכא דניכרים וידועים במקומם, כמש"כ הראשונים ז"ל, וא"כ ליכא ספק על כולם ורק במקרה נפל ספק על אחד, וזה פשוט:

ומה שכתב בס' חוו"ד דבנמצא לב נקוב וא"י איזה מהם מוכח מסי' ק"י דמותר החתיכה באכילה, אנכי לא מצאתי הוכחה כזו בסי' ק"י, רק היפוך דברי' מצאתי שם, דבסעי' י' שם כתב המחבר ריאה טריפה שנמצאת בין ריאות כשירות ואמר הבודק שהי' יודע באותה סירכא ובשגגה נתערבה אותה ריאה טריפה בין הכשירות ולא היתה בכבשים ערבוביא הכבשים מותרים עכ"ל. ומקור דין זה הוא מתשו' הרא"ש ותוכן השאלה שם דאם לא הרגיש הבודק בסירכא זו אז הי' הכבשים אסורים דהרי יש טריפה ביניהם, רק אם הרגיש בה וטרפה וכיון שהי' מניחים את הכשרות לבד והטריפות לבד אין כאן טריפה בין הכשירות רק נתערבה ריאה טריפה בין ריאות הכשירות, וכיון שעד אחד נאמן באיסורין היכי דלא אתחזק איסורא ומכש"כ היכא דאיכא חזקת היתר, וכן העתיק הבאה"ג והגר"א, ואם נאמר דגם בלא תערובות גופים איכא דין ביטול ברוב מה איכפת לן אם לא הרגיש הבודק עכ"פ הכבשים מותרים מטעם ביטול ברוב, והנה להרא"ש לשיטתו דסובר דכבש שלם חשיב חה"ל שפיר, אבל המחבר דסתם בסי' קי"א דכבש שלם בטל, קשה, אלא ודאי דהכא לא נתערבו הכבשים כלום, רק הריאות נתערבו וליכא דין ביטול, וביותר מוכח מתשו' הרמב"ן הובא בב"י שם בסי' ק"י וז"ל ובתשו' להרמב"ן סי' קפ"ג וקפ"ד כתוב שנשאל על ענין שאירע שנשחטו שלשה כבשים והכשירם הטבח והעלום הנכרי למגדל ולא נשארו אצל היהודים אלא ג' הריאות ומקצת הכבש הג' ואח"כ נמצאת סירכא באחת מהריאות אם נתערבו הג' כבשים תחילה קודם פרישתם נראה שהם בטלים ואין לנו לאסור מדין חתיכה הראוי' להתכבד דבהמה שלמה אינה נקראת ראוי' להתכבד וכו' אכן אם לא נתערבו כלל אלא שהעלום למגדל קודם שנתערבו כולם אסורים דלא שייך בהם ביטול עכ"ל. והרי כיון דריאה הסרוכה אינה ידועה מאיזה כבש היא הרי מעורבים הכבשים ומה המה החילוקים שכתב בין נתערבו לבין לא נתערבו ואיך אפשר שלא יתערבו, ודוחק לומר דסובר דבעינן רוב כפול וכיון דחצי כבש ניטל ונשאר במגדל רק שני כבשים וחצי כבש, ואם לא נתבטל מעיקרא לא בטל אח"כ דליכא רוב כפול, ומה שכתב אם נתערבו הכונה שניטלו הריאות מן הכבשים קודם שנתחלק הכבש לחצאין כל זה רחוק ודחוק, וע"כ נראה לפרש בפשיטות דאם לא נתערבו הכבשים היינו דגופי הכבשים הי' כ"א ניכר לעצמו בלא תערובות לא שייך ביטול ברוב ולא הלך אחר הרוב במש"כ כנלענ"ד:

וכן יש להוכיח כדברינו בשני הענינים דהיכא דליכא תערובות גופים ליכא דין בטול ברוב, וכן הענין דלא אזלינן בתר רוב היכא שהספק על כל התערובות, מדברי התוס' בזבחים ריש כל הזבחים ד"ה אפי' אחת בריבוא, דז"ל ועוד שאל ר"י מר"ת דקאמר בפ' הנשרפין ר' שמעון אומר הנסקלים בנשרפים ידונו בסקילה שהשריפה חמורה ניזל בתר רובא להחמיר בדיני נפשות כדאיתא בפ"ק דחולין וכו' אי נמי לא אזלינן בתר רובא לחייב אותו שהוא ודאי בסקילה, ומהאי טעמא לא תיקשי לן הא דאמר בפ' אלו הן הנשרפים דאדם רוצח שלא נגמר דינו שנתערב עם אחרים שנגמר דינם כולם פטורים, דמשום רובא לא נעביד דבר שהוא שקר ודאי, דודאי יש אחד שאינו בר מיתה כלל לפי שלא נגמר דינו. עכ"ל הצריך לנו. והנה ממה דלא הזכירו כלל בכה"ג ענין ביטול ברוב משמע דלא שייך בכה"ג כלל דין ביטול ברוב, דלא שייך שם באדם תערובות גופים, וממה שכתבו להדיא דלא אזלינן בכה"ג בתר רוב היכא דהספק הוא על כל התערובות דאם ניזל בתר רוב נעשה דבר שקר, מוכח כדברינו, דרק אם נפרש אחד אמרינן כל דפריש. אמנם לפי"ז יש מקום עיון בזה, דלכאורה שני כללים אלו סותרים זא"ז, דביסוד הכלל הראשון בארנו משום דהספק על כל אחד מצד עצמו מחמת מקרה המעשה, ולא משום תערובות דבר האסור, אבל מ"מ הי' מקום היתר מחמת דין אחר רוב, וסבה המעכבת שלא להתיר הוא דעכ"פ נעשה איסור, מחמת שבתערובות אלו איכא ודאי דבר אסור, לפי"ז נמצא שמציאות דבר האסור שבתערובות גורמת הדין לאיסור, וממילא ראוי לומר בזה דין ביטול ברוב ככל תערובות איסור בהיתר וצ"ל דרק היכא שתערובות גורמת עיקר הספק על כל אחד מהני ביטול, אבל בנידון זה שמקור הספק הוא ספק המקרה, ומציאות האיסור שיש בתערובות מעכבת על דין צדדי שלא ניזל בתר רוב, בכה"ג ליכא דין ביטול. כנלענ"ד:

ומצאתי בה"ג דגול מרבבה לסי' ק"ט שהעיר על דברי הש"ך שצייר ענין ביטול בג' מינים שנשחט אחד מהם בסכין פגום, וז"ל ונ"ל דלדעת הב"ח ואחרונים בפי' דברי הטור שהביא הש"ך בסי' ק"י סוף סקי"ד מיקרי זה קבוע וכל קבוע כמע"מ דמי ולא בטול. עכ"ל והנה מצאתי רב חבר לדברינו דבג' מינים דאין הגופים מעורבים ליכא ביטול. רק דלא ביאר כ"כ למה לא מהני ביטול בכה"ג ולמה חשוב קבוע. ובשער הקבוע יתבאר ענין זה. בס"ד:

פרק ו ביו"ד סי' ק"י הביא הטור דברי הרשב"א בנמצאת טריפה במקולין ולא נודעו חתיכות הטריפות בין שאר החתיכות דחתיכות שאינן ראויות להתכבד מותרת, והטור חולק ע"ז משום דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי, ובב"י מתמה על הטור מ"ש תערובות זו מכל תערובות יבש ביבש, ובמה חלוק תערובות במקולין מתערובות שבבית, וכתב ע"ז בדרכי משה דהטור מפרש דברי הרשב"א בנפל טריפה במקולין ולא נודע איזה מהן מקולין היא טריפה ולכן נשאר הטריפות בקביעתו והוי כמע"מ, ולכן כתב הטור