שערי ישר חלק א קע

גורמות שום סבה להיתר ואין החתיכה האסורה גורמת שום היתר איך שייך בזה שהחתיכות המותרות יבטלו המיעוט האסורות, וכל כה"ג יש לדון רק מדין הלך אחר הרוב, בנידון שצייר הש"ך איכא רוב שחיטות הגונות ובנידון שצייר הפמ"ג איכא רוב ריאות שלמות בלי נקב, אבל דין ביטול ברוב שיתהפך האיסור להיתר ע"י הרוב מה מועיל בזה חתיכות המרובות להתיר את המיעוט אם המיעוט אינו גורם איסור על המרובות ואין המרובות גורמות היתר על המיעוט, וכל כה"ג ל"ד לסנהדרין ולא מצינו בגמ' שיהי' שייך בזה דין ביטול ברוב, והנה מלבד הסברא הפשוטה נלענ"ד דיש להוכיח כ"כ מכמה מקומות בש"ס ופוסקים, כמו שיובא לפנינו:

בגמ' פסחים ד' פ"ח ע"ב הובא ברייתא חמשה שנתערבו עורות פסחיהם זה בזה ונמצא יבלת באחד מהם כולם יוצאים לבית השריפה ופטורים מלעשות פסח שני, אמר אביי לא שנו אלא שנתערבו לאחר זריקה דבעידנא דאיזדריק דם מיהו הוי חזי לאכילה, אבל נתערבו לפני זריקה חייבים לעשות פסח שני וכו' אמר מר ופטורים מלעשות פסח שני והא איכא חד דלא נפיק משום דלא אפשר היכי ליעבד, ליתי כל חד וחד פסח קא מייתי חולין לעזרה, דארבעה מינייהו עבדי להו וכו' ניתי כל חד מינייהו פיסחא ויתני ונימא אי דידי הוא בעל מום האי דאייתי השתא ניהוי פסח, ואי דידי תם הוא, האי דאייתי השתא ניהוי שלמים, לא אפשר משום דאיכא חזה ושוק דכהנים אכלו לי' וכו'. עכ"ל הש"ס. ובס' חוות דעת סי' ק"א סק"ה הקשה על המחבר שכתב דכבש שלם לא הוי חתיכה הראוי' להתכבד כתב וז"ל תמוה לי דהא בפסחים גבי חמשה שנתערבו עורות פסחיהם קאמר התם לא שנו אלא שנתערבו אחר זריקה אבל קודם זריקה לא כיון דבשעת זריקה לא חזי לאכילה. עיי"ש. ברש"י, ולפי דעה זו אמאי לא הוי חזי לאכילה הא נתבטלו ברוב דמה לי יבלת או לב נקוב וא"י איזה מהם דמותר החתיכה באכילה כדמוכח בסי' ק"י וכו' אלא ודאי דמטעם חה"ל אינה בטילה, וכדעה בתרייתא והנה הכו"פ הקשה אהא דאמר התם דא"א להתנות בשלמים מטעם חזה ושוק משום כהן, והקשה דאמאי אסור כהן לאכול הא בטל ברוב וכו' ולא ידעתי מאי קושיא דנראה דלא שייך ביטול ברוב רק במקום שהספק נולד מכח התערובות ואם לא הי' רק אחד לא הי' ספק שייך ביטול ברוב דומיא דסנהדרין וכו' משא"כ בדבר שאפילו אם לא הי' רק אחד ג"כ הי' הספק כמו הכא אפילו לא הי' רק א' הי' הספק א"כ כל חד וחד אסור מדאורייתא משום הספק שנולד עלי' בפ"ע לא שייך ביטול, וראי' מהא דמקשה בחולין י"ב ור"מ דחייש למיעוטא האיך אכיל בישרא ומאי קושיא הא ע"כ ר"מ לא פליג אביטול ברוב וביטול ברוב הוא אפי' אחד בסוף העולם וכיון דרובא כשירות הן יתבטל הטריפה ברוב, אלא ודאי כיון דאפילו לא הי' רק בהמה אחת הי' ספק ולא מצד התערובות לא שייך ביטול ברוב. עכ"ל:

ומה מאד נפלאו ממני דברי החיו"ד דהלא קושית הכו"פ וקשיתו בחדא מחתא הן דבחמשה פסחים הראשונים הי' ארבעה פסחים כשרים ואחד פסול משום בעל מום ובחמשה פסחים השניים שיביאו על תנאי איכא ארבעה שלמים ואחד פסח שני דבעל המום, וכיון דברור לבעל החוו"ד דקושית הכו"פ אינה קושיא כלל מחמת שהספק על כ"א הוא בפ"ע, שאפי' לא הי' מביא עכשי' רק אחד על תנאי הי' ספק עלי' אם שלמים הוא או פסח, הלא מטעם זה עצמו גם בפסחים הראשונים כן שאפי' לא הי' בזה רק פסח אחד ונתערב עור הפסח בעורות כבשים אחרים ונמצא יבלת בעור אחד וספק לנו שמא העור עם היבלת הוא עור של הפסח, ולהיפוך כיון דפשיט לי' להגאון דמ"מ עכשיו איכא ה' פסחים וארבעה כשרים וראוים לאכילה ואחד אינו ראוי וא"י מי הראוי ומי אינו ראוי וכולם בספק שייך ביטול ברוב, הנה גם בפסחים השניים וליכא עכשי' חמשה וארבעה מהם שלמים שמותר לכהן לאכול, ואף שכבר נולד הספק על בעלי הפסחים קודם שהביאו פסח שני אם מחויבים הם בפסח שני, אבל עכשי' מ"מ יש בזה אחד פסח וארבעה שלמים ואינו ידוע איזה מהם פסח ואיזה מהם שלמים. וכן מה שמביא ראי' מר"מ דחייש למיעוטא ולא אמרינן לר"מ שתתבטל בהמה זו המסופקת ברוב בהמות שבעולם לא אדע מה ראי' זו דהרי החילוק מורגש בזה לכל מעיין דבפסח ושלמים הספק על ה' הכבשים מי הוא פסח ואם זהו הפסח ממילא הנותרים הם שלמים, אבל ברוב בהמות כשרות אם בהמה זו כשירה אינו מוכרע עי"ז שתהי' בהמה אחרת טריפה והוא פשוט, וע"כ נלענ"ד דמסוגיא זו מוכח כמו שכתבנו דרק בתערובות גופים שהספק על גוף הדבר שמא הוא גוף האסור שנתערב איכא דין ביטול ברוב, אבל בפסחים שכל פסח, בפ"ע ואינו מעורב דאל"כ יהי' שלא למנוי', דלפי"ז אין הפסול שבגוף הכבש הבעל מום גורם שום דין על השאר, רק הספק במי הוא המום ולא על הגופים ובכה"ג אין מספר הגופים מועיל כלום לענין ביטול ברוב ומשו"ה בין בפסחים הראשונים ובין בפסחים השניים ליכא דין ביטול וכולם אסורים מספק. כנלענ"ד:

אמנם עפ"י מה שבארנו דבחמשה פסחים שנתערבו עורותיהן ונמצא יבלת באחד מהם אינו ספק בתערובות רק יספק המקרה במי נקרה המום של היבלת קשה למה לא יותר כל אחד מהם מדין כל דפריש דארבעה עורות הם בלי יבלת ונימא על כל אחד מהם שהוא מן הרוב, ואף דבארנו לעיל דהיתר כל דפריש לא מהני היכא דממ"נ פגע באיסור, זהו באדם אחד אבל בשני בני אדם יהי' חילוק מדרבנן אם נשאל זה בפ"ע או עלי' ועל חבירו, וכן יש לדון מחמת רוב בהמות הם בלא מום היינו דאף אם הי' כאן רק שני פסחים ונמצא יבלת באחד מעורותיהם המעורבים דליכא רוב עורות, אבל כ"א יש לו חזקת היתר מחמת רוב וכמו דקיי"ל בשתי כתי עדים