שערי ישר חלק א קסט

הם וכולם פטורים במציאות כיון דבמעשר תלוי חלות הדין בידיעה וליכא במציאות רוב ומיעוט לענין חיוב דכולם פטורים כנלענ"ד. - ולעיל בש"א פ"ה בארנו ביתר ביאור - וכן בדברי המרדכי יש לפרש דהם שני ענינים ומתחילה אמר אני אומר דר"מ מודה בביטול ברוב בכל דוכתא אע"ג דחייש למיעוט מדאורייתא, ואח"כ הוסיף וברובא דאיתא קמן נראה דלא פליג ר"מ דכתוב אחרי רבים להטות וכונתו רק דבשני ענינים אלו כמו שמודה בביטול ברוב כ"כ לא פליג בכל רובא דאיתא קמן דאזלינן בתר רובא, דרובא דאיתא קמן נלמד מקרא דאחרי רבים להטות, והוא כמש"כ דהיתר של ט' חנויות הוא מטעם אחד מן הוראת הדיינים וכל זה כללה תורה בכתוב זה דאחרי רבים להטות, והא דעדיף לר"מ רובא דאיתא קמן הוא כמש"כ דלא שייך בזה לחוש למיעוט כיון דלאו משום בירור הוא אלא שהתורה עשתה ספק כודאי כה"ג, ורק ברובא דליתא קמן שהוא משום בירור חייש ר"מ למיעוטא, ומכש"כ בביטול ברוב דנתהפך המיעוט מאיסור להיתר דלא שייך לחוש למיעוטא, רק רבינו ברוך מלמדנו שלא נאמר דלר"מ מיעוט חשוב כהרוב כנלענ"ד:

ועתה עלינו לבאר ענין זה שנמצא בכתוב זה דאחרי רבים להטות האמור אצל דיינים שני דינים אלו ליזיל בתר הרוב ברובא דאיתא קמן וביטול ברוב שיתהפך המיעוט וישתנה דינו במציאות שמזה קבלו חז"ל שני הדינים בכל דוכתא, ונראה לענ"ד דבהוראת הדיינים שאמרה תורה לנו לעשות ככל אשר יורוך, איכא בזה שני ענינים, ענין אחד הוא בגדר גלוי מילתא להודיע לנו את הדין וההלכה מה שמצאו בתורה ובענין אין הדיינים פועלים לחדש דין מחודש ע"י אמירתם נגמר דינם, וענין שני איכא בדיינים שע"י אמירתם נגמר הדין מכאן ולהבא לחול דין חדש כמו בדיני נפשות ודיני קנסות דבלא בי"ד ליכא שום דין על הנידון ליהרג או לשלם קנס, וכן בדיני ממונות ואיסור והיתר אם טעו בשקול הדעת אז חל דין מחודש ע"י הדיינים, ועל שני ענינים אלו אמרה תורה אחרי רבים להטות, שאם הדיינים מחולקים בדין עלינו לעשות כדעת המרובים, והנה לענין הראשון אין צריך בזה לדין ביטול ואיזה התהפכות במציאות כיון שאין אמירת הדיינים פועלת כלום, אלא צריך בזה היתר או איסור חדש לענין הנהגה לעשות ספק כודאי שגזרה תורה לעשות כדעת המרובים נגד דעת המועטים, אף שלא הוברר שהמרובים כונו האמת לאמיתה של תורה, ובכה"ג אם נודע אח"ז שטעו בהוראה הי' ראוי שהיחיד שעשה על פיהם צריך כפרה אם התירו את האסור, אם לא משום דין אונס, ובזה הכלל כלול גם דין ליזל בתר הרוב ברובא דאיתא קמן, שאמרה תורה לעשות כפי שמראה לנו הרוב דאיתא קמן בין לאיסור ובין להיתר, אבל לענין השני דהוראת הדיינים גורמת הדין ואם יהי' איזה חסרון וגרעון בגמר דינם הוא חסרון בעצם חלות הדין, הנה כשהדיינים מחולקים שהרבים אומרים חייב והמיעוט מזכים, אין כאן גמר דין כיון דנגד אמירת המחייבים אומרים המזכים להיפוך, וצריך בזה ביטול כח אמירת המזכים שיתבטל כחם גם במציאות האמתי, דאל"כ לא יועיל לנו בזה הענין הראשון מה שעלינו להתנהג כדעת המרובים, כיון דצריך לנו לחלות הדין גמר דין של הדיינים, ובגמר דינם איכא דין הסותר זה את זה, ולזה צריך ענין ביטול ברוב שיתבטל במציאות פסק דין של המיעוט ולא יגרום שום ענין ויהי' המיעוט כמאן דליתא ויחול הדין ע"י פסק דין של המרובים לבד, או שיתהפך המיעוט להיות כהמרובים ויוגמר הדין ע"י כולם - ולקמן יתבאר ענין זה בס"ד - ומזה קבלו חז"ל בכל תערובות שיתבטל המיעוט במציאות ויתהפך מאיסור להיתר ומשו"ה גם באופנים דליכא דין ביטול במציאות, מ"מ דין ליזל בתר רוב לא נגרע בזה כנ"ל:

פרק ה וענין התערובות שעל זה חדשה תורה שיתבטל המיעוט בהרוב לא בארו המפרשים כ"כ, דהנה ביבש ביבש מין בשאינו מינו דמה"ת בטל רוב כתב הטור בסי' ק"ט כגון שנפרד לחתיכות דקות שאין ניכר בין זה לזה, והש"ך בסי' ק"ט סק"ח כתב וז"ל ונ"ל דמשכחת לה נמי כגון שיש כאן ב' או ג' מינים ונודע שאחד מהם אסור ואין ידוע איזה מהם כגון ששחט כמה מינים ידוע שאחד נשחט שלא כהוגן ואין ידוע איזה מהם וכל כיוצא בזה. עכ"ל. וכן כתב הפמ"ג בפתיחתו לה' תערובות בפשיטות דבכה"ג שצייר הש"ך או אם מצא טריפות בריאה של אחד מהן ואין ידוע באיזה מהן הוא דבר פשוט דבטל ברוב, עי' בדברי' חלק א' פרק ב' וחלק ג' פ"ג. ולענ"ד נראה דבכה"ג ליכא דין בטול כלל דבאופנים של כל תערובות ממש כגון שנתערבה חתיכת איסור ברוב חתיכות היתר דמפורש בש"ס דין ביטול שהתחלפות החתיכות החתיכות גורמין הספק על כל החתיכות ויש בזה מיעוט איסור ורוב היתר קבלו חז"ל בכה"ג לדמות לסנהדרין, שהמיעוט המתנגד להרוב שיבוטל ברוב, וכל זה שייך בתערובות חתיכות שדין של החתיכה האסורה גורם איסור ודין של החתיכות המותרות גורם היתר, אבל בנידון זה של הש"ך והפמ"ג שהספק הוא על כל אחד מהמינים ע"י מעשה השחיטה, ודין של המינים אינו גורם לא איסור ולא היתר דהרי אם גם נמצא אח"ז בשני המינים שהם נבילה מצד אחר כגון שמצאו נקב בוושט, והספק הוא ע"י פגימת הסכין איזה מהג' מינים נשחט ע"י סכין הפגום, היינו דשנים נשחטו בסכין שאינו פגום ואחד מהם נשחט בסכין פגום, דלפי"ז כל אחד מהג' מינים אין הספק שלו ע"י השאר, ואיסור והיתר של השאר אינו גורם שום דין על כל אחד מהם, וכן כשנמצא ריאה נקובה וספק לנו אם הריאה הנקובה מזה או מהאחרים אין נפ"מ אם יהי' הנותרים טריפות בלא"ה או לא, בכה"ג שאין החתיכות המותרות