שערי ישר חלק א קסז

אבל באמת עפ"י המבואר יש מקום גדול לדברי' דכיון דנאמר דהוכחה זו אינה גמורה מדלא מהני לענין תוס', ובע"כ הוא רק איזה צד נוטה לומר שהקרוב יותר הדבר שלא תעיז, ואיך לא ניחוש שכל הנשים יעשו כן, והרמב"ם העלה שיטתו מן הש"ס ס"פ. הכותב כמבואר במפרשים, ולא חש לקושית הראב"ד דלא חיישינן למיעוטא גם לענין זה וזה פשוט:

פרק ד קיי"ל דמדאורייתא בכל האיסורין חד בתרי בטיל, וענין זה ילפינן ג"כ מקרא דאחרי רבים להטות, כן כתב רש"י בגיטין ד' נ"ד ע"ב ובחולין ד' צ"ח ע"ב וכן כתב הרא"ש בפ' גה"נ סי' ל"ז וילפותא זו לא ביארו לנו הראשונים מנ"ל מקרא זה חידוש זה דאיסור ודאי שנתערב בין בלח ובין ביבש שיתהפך האיסור להיות להיתר דלכאורה ענין העיקרי שעלי' אמרה תורה אחרי רבים להטות הוא לענין דיינים ושם האמת אחד הוא ואמרה תורה שעלינו להחזיק שהאמת הוא כדעת המרובים וממילא דעת המיעוט הוא שקר, ולא שייך בענין זה לומר שיתהפך האיסור להיתר ואם נאמר דבדיינים נמי אמרה תורה דין זה של בטול המיעוט בהרוב היינו שלא משום הכרעת בירור האמת והשקר, אלא שמתבטלת דעת מיעוט הדיינים בתוך דעת המרובים, א"כ יקשה מנא לן הא דקיי"ל כל דפריש מרובא פריש כמו בתשע חנויות וכדומה כל רובא דאיתא קמן דאמרינן בגמ' חולין דדין זה של תשע חנויות וסנהדרין ילפינן מקרא דאחרי רבים להטות, ועכ"פ איך אפשר ללמוד שני דינים אלו הדין לילך בתר רוב ברובא דאיתא קמן ודין זה דחד בתרי בטיל מדין הדיינים, דלכאורה בדיינים אי אפשר שיהי' בזה שני הדינים יחד, דמטעם ביטול ליכא מיעוט כלל, ואז לא שייך לילך בתר רוב, וכשאנו דנים לילך בתר רוב בע"כ איכא מיעוט ולא נתבטל ברוב, והוא דבר פלא, ומצאתי בפמ"ג בפתיחתו לה' תערובות שהעיר קצת בזה. יעו"ש בריש דברי':

והנה בפשטות משמע דשני דינים אלו הדין דהלך אחר הרוב ומדין דבטל ברוב הם שני ענינים נפרדים דבתשע חנויות דאמרינן בנמצא הלך אחר הרוב אין כאן דין בטול ברוב, ובתערובות דמותר הכל לא שייך בזה דין לומר הלך אחר הרוב, אבל מדברי כמה ראשונים מוכח לכאורה דשני דינים אלו אינם ענינים נפרדים אלא ענין אחד הוא, דז"ל המרדכי בפ' הזרוע בשם הר"ב אני אומר דר' מאיר מודה בביטול הרוב בכל דוכתא אע"ג דחייש למיעוט מדאורייתא כדמוכח בפ"ק דחולין ולר"מ היכי אכיל פסח וקדשים וכו' וברובא דאיתא קמן נראה דלא פליג ר"מ דכתיב אחרי רבים. עכ"ל. ומוכח דחד ענין הוא, וביותר מוכח ענין זה בדברי השטמ"ק שכ' בשם הרא"ש הבאנו לעיל בש"א פ"ה דתירץ על קושית תוס' בקפץ אחד מן המנוים דליבטל ברוב ומתרץ כיון דעשירי ספק פטור, ואפילו כי אמרינן כל דפריש מרובא פריש עשירי ספק מיקרי, אלא שהתורה התירה ספק זה באיסורין משום אחרי רבים להטות ונהפך האיסור להיתר ע"י ביטול ברוב אבל הכא לא נפיק מכלל עשירי. עכ"ל. ובעיקר שיטתו בארנו בש"א פ"א, אבל עכ"פ מפורש בדברי' דהיתר של כל דפריש מרובא פריש אינו משום בירור אלא שהתורה התירה ונהפך האיסור להיות היתר ע"י ביטול ברוב:

וע"כ נלענ"ד עפימש"כ לעיל בפ"א דברובא דאיתא קמן אין לפרש שהוא מצד איזו הכרעה ע"י מהלך הטבעי שיותר רגיל שתהי' בשר הנמצא מה"ט חנויות הכשרות, כיון דבמציאות כל חנות היא בפ"ע נגד הרוב והנה ענין זה באמת הוא מקושי ההבנה דהרי גם בטבעו של עולם אנו מחזיקים רוב כזה, דהרי אם יהי' עשרה שטרי גורלות שאחד מהם יזכה בגורל וכשנבוא למוכרם הנה מי שירצה לקנות תשעה מהם ואחד השטר העשירי ודאי שישלם הקונה בעד ט' השטרות הרבה יותר מן הקונה השטר האחד, מחמת שעפ"י דרכי הטבע קרוב יותר שאחד מן ט' השטרות יזכה את דבר המורגל, אף שכל שטר ושטר שיזכה הוא נגד הרוב, ואיך שייך לומר שאם יזכה הקונה השטר האחד שהוא נגד מהלך הטבעי, דא"כ גם אם יזכה אחד מהט' הוא ג"כ נגד הטבע ואם אינו מנגד למהלך הטבעי איך נאמר שמהלך הטבעי מכריע שיזכה אחד מהט' ולא העשירי והוא ענין פלאי, דבשעה שאנו דנים על אפשריות המקרים איכא רוב בטבע דלבעל הט' שטרות יש ט' אופנים אפשריים שיזכה בגורל ולבעל השטר הא' אין לו רק אופן אחד, וכשאנו דנים על המציאות ליכא שום רוב וכל אנפי שווים דכל אחד הוא חלק מהכלל, ועכ"פ אף אם נאמר דבתשעה חנויות איכא איזה בירור מחמת האפשרות הלא יהי' ענין זה כרובא דליתא קמן ובגמ' אמרינן דרוב בהמות כשרות וכה"ג אינו דומה לט' חנויות, וע"כ יש לומר דהיתר של ט' חנויות הנלמד מאחרי רבים להטות דסנהדרין הוא ענין ביטול ברוב, היינו דגם מה דאמרינן בבשר הנמצא הלך אחר הרוב וכל דפריש מרובא פריש הוא כענין ביטול ברוב דכיון דאנו מחליטין דליכא בירור על בשר הנמצא שהוא בשר כשר מן הט' חנויות וספק שקול הוא, אלא שהתורה התירה בשר זה מחמת שרוב החנויות גורמים דין היתר על חתיכה זו, ואיך אפשר שיהי' מותר אם לא שהותר האיסור של החתיכה אף אם במציאות הוא בשר נבילה דברובא דליתא קמן כגון ברוב בהמות כשרות לא ניתר האיסור במציאות אלא דמה שמותר לנו הוא משום דאנו מחזיקים שהוא כשר במציאות ואם לא נתאמת השערתנו אכלנו דבר האסור ע"י אונס וכמש"כ בתוס' יבמות ריש פרק החולץ ד"ה ונמצאת מעוברת, אבל ברובא דאיתא קמן נהפך האיסור להיתר, ומשו"ה לר"מ דחייש למיעוטא מה"ת הוא רק ברובא דליתא קמן דלא נהפך האיסור להיתר יש לחוש על צד האפשרות שמא איילונית היא, אבל ברובא דאיתא קמן אין נפ"מ בין ר"מ לרבנן כיון שנהפך האיסור להיתר, וענין זה הוא ג"כ בסנהדרין דמה שאמרה תורה אחרי רבים להטות אינו מחמת