שערי ישר חלק א קסו

משו"ה הקשו כיון דילפינן דיני ממונות בק"ו מדיני נפשות הי' ראוי להיות גם רוב דלרדיא זבני שיהני גם בדיני ממונות שעפ"י הכלל של תורה אין הבדל בין רוב מעליא לרוב גרוע, ומתרצי דלעולם בדיני ממונות אין הולכים אחר רובא של תורה ובדיני ממונות בעינן רוב מכריע עפ"י ראי' שכלית, והא דיליף בק"ו לדיני ממונות מדיני נפשות הוא רק לענין דיינים דשם לא שייך ענין זה דאין הולכים אחר הרוב בדיני ממונות כמש"כ למעלה אבל היכא דאיכא מיעוט וחזקה שם מתחלק דיני ממונות מדיני נפשות, דבדיני נפשות כל רוב של תורה דמהני לענין איסורין מהני גם לדיני נפשות, ובדיני ממונות בעינן הכרעה שכלית, והתוס' בסנהדרין הנ"ל סברי דגם בנפשות בעינן הכרעה שכלית דכתיב ושפטו והצילו העדה כמש"כ לעיל, והתוס' בחולין ד' צ"ו שהבאנו אזלי בשיטת תוס' דסנהדרין הנ"ל, אבל לענין דיני ממונות לכו"ע לפי"מ דקיי"ל כשמואל אין רוב של תורה מכריע רק הוכחה וראי' שכלית, וענין זה לחוש שמא לאו אבי' הוא מלבד רוב של תורה איכא בזה גם חזקה וראי' שכלית וכן רוב בהמות כשרות הם וכן בכל רוב שמוכרע עפ"י הטבע דאם נחוש למיעוט אין לדבר סוף. וברמב"ם פ"א מה' אסו"ב הבאנו לעיל פ"א כתב עפ"י הירושלמי להוכיח דסוקלין על החזקות ממכה אבי', וכתב הריטב"א בחי' לקדושין ד' פ' וז"ל וסוקלין ושורפין על החזקות כדרב הונא דאמר איש ואשה וכו' פי' וכש"כ לענין ירושה ושאר דברים דסגי בחזקה שהם בני' או אחי' ואינם צריכים לראי'. עכ"ל. ומוכח מזה דהיכא דאיכא רוב והוכחה מהני לממון ונפשות כמש"כ ויש חזקות דאינם רק בגדר רוב של תורה, דמהני לאיסור והיתר ולא לממון. כנ"ל:

ועפ"ד יתפרש לנו שיטת הרמב"ם והרמב"ן, דהרמב"ם בפט"ז מה' אישות ה' כ"ו כתב ז"ל האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת שאינה מעיזה פני' בפני בעלה לפיכך האשה שהוציאה שטר כתובה ואין עמה גט ואמרה לבעלה גרשתני ואבד גיטי תן לי כתובתי והוא אומר לא גרשתיך חייב ליתן לה עיקר כתובה, אבל אינו נותן לה התוספות עד שתביא ראי' שגרשה או שיצא גט עם הכתובה מתחת ידה. עכ"ל. והשגות הראב"ד שם כתב וז"ל במות טלואות הם ואין להם טעם אם אינה מעיזה פני' וכאילו גט יוצא מתחת ידה הוא מה בין עיקר להתוספות, והרי כתובתה יוצא מתחת ידה שהכל כתוב בכתובה וכו' ואני אומר שלא אמרו נאמנת להנשא לכתחילה ולא לגבות כתובתה, אלא שתופסין בה קידושין או שמא אם נשאת לא תצא, וא"ת תינשא לכתחילה לא הנחת בת לאברהם אבינו יושבת תחת בעלה עכ"ל, והנה מה שתמה הראב"ד ז"ל דא"כ לא הנחת בא לא"א דחה בס' מגדל עוז שם בטוב טעם כיון דרב המנונא סובר דאינה מעיזה פני' איך נאמר דכל אשה תעשה בשקר להעיז בפני בעלה, אמנם מה שמתרץ על קושית הראב"ד מה בין עיקר לתוס' וז"ל ומה שהקשה הראב"ד ז"ל תגבה הכל יש לי לומר שלא מצינו מתגרשת בעל כרחו ולרצונה שתגבה תוס' שלא כתב לה ע"מ שתצא ממני ותלך ותאכל עם אחר, וגם כי מספר כתובה נלמוד אין לה תוס' עכ"ל. תירוץ זה אינו מובן כלל כיון שאנו מחזיקים שגרשה אותה הלא גרשה אותה מדעתו ורצונו ולמה לא תגבה התוס', וכן ראיתי בתשו' מהרי"ק שורש ע"ב שהאריך לבאר שיטת הרמב"ם במה שמחלק בין עיקר כתובה ותוס' בדרך רחוק מאד, ולדעתו סברת הרמב"ם הוא דמדינא ראוי להיות שתגבה גם התוספות כיון שמחזיקינן שודאי נתגרשה אלא משום מדרש כתובה נגרע דינה לענין התוספת דדרשינן התנאי שכתוב לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי הוא לכשתנשאי בלי הכחשה או ע"י עדות ברורה, והא דגובה עיקר כתובה דבעיקר כתובה דחייב מתנאי בי"ד לאו כל כמיני' לגרע דינה ע"י התנאי אבל התוספות שהוא התחיבות מדעתו יכול להתחיב כפי תנאי זה דוקא יעו"ש שהאריך בזה ודברי' הק' מרפסין איגרי איך יתכן שאם באמת גירש אותה והוא יודע בעצמו שגרשה ויהי' פטור במציאות מחוב תוספת כתובה ע"י שישקר לפני בי"ד, ועל ענין זה התנה בשטר כתובה שאם ירצה לשקר יפטור מחיובו ואיך נוכל לדרוש מדרש כתובה כזה, ואיזה רמז נשמע מלשון הכתוב בכתובה לכשתנשאי לאחר שנאמר שהכונה בלא הכחשה דוקא, וע"כ נלענ"ד שהדברים פשוטים בזה והיא עפ"י שיטת הרמב"ן ז"ל שכתב בסוף נדרים דגובה כתובתה משום מדרש כתובה דמספר כתובה נלמוד שכך כותב לה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי וכתב הר"ן שם דלית לן מדרש כתובה אלא בעיקר כתובה ולא בתוספת, וכן כתב הרב המגיד בפט"ז מה' אישות דשיטת הרמב"ם הוא כשיטת הר"ן עפ"י דברי הרמב"ן ז"ל ולשיטה זו עלינו לומר דמדינא לא הי' לה לגבות גם עיקר כתובה דחזקה זו שאין אשה מעיזה פני' בפני בעלה אינה ראי' ברורה דודאי איכא מיעוט נשים בעולם שיוכלו להעיז גם בפני בעליהן והוכחה זו אינה רק כרוב בעלמא שעפ"י רוב אינה מעיזה ומהני רוב זה לענין היתר אשת איש דהולכים אחר הרוב אבל בממון דלא מהני רוב להוציא מן המוחזק גם חזקה זו אינה מועלת, אלא לענין עיקר כתובה לא בעינן ראי' בפ"ע וחייב לשלם לה מחמת מדרש כתובה דכיון דהיא נישאת עפ"י היתר בי"ד מחויב לשלם לה כמו דגובה כתובתה באומרת מת בעלי, מחמת מדרש כתובה, אבל לענין תוס' דלית לן מדרש כתובה אוקמי אדינא דאין הולכין אחר הרוב בממון כנלענ"ד פשוט, ומוכח מזה דגם בעינן חזקה יש מהם שהם בגדר ראי' שכלית דמהני לממון כמו חזקה אין אדם פורע תוך זמנו, וחזקה זו שאינה מעיזה מהני להתיר אשת איש גם להנשא לכתחילה לשיטת הרמב"ם, ם, ולממון לא מהני הוכחה זו, דכל הוכחה שהיא רק בגדר רוב מהני לאיסור והיתר ולא לממון והוכחה שהיא בגדר ראי' שכלית מהני גם לממון, ועפ"י דברינו מובנים מאד קושית הראב"ד ז"ל שהקשה דעלינו לחוש דכל הנשים יעשו כן דבהשקפה ראשונה דחיית בעל מגדל עוז גדולה מאד כמש" כ,