שערי ישר חלק א קס

מעצמנו עפ"י אומד הדעת, אלא שאין זה תלוי בשקול הדעת של חז"ל אינו הוכחה חשובה כידיעה ואיזו הוכחה חשובה רק כרובא, וכן לענין לאסור אשה על בעלה דבעינן שני עדים כתבו הרבה ראשונים בספ"ב דיבמות דמפקינן לה מבעלה ע"י עדי כיעור כמו שהובא שם ברא"ש שיטת החולקים על ר"ת, וכן כתב הקצוה"ח בסי' צ' סק"ז לענין קדושין שלא ראו הנתינה שידיעה עפ"י הוכחה הוי כראי', וכענין דנקטינן שעדי יחוד הן עדי ביאה, והרבה ענינים כאלה נמצאים בש"ס, וכן מוכח להדיא מדברי הגמ' שם ריש פרק בן סורר דפריך שם ובדיני נפשות מי אזלינן בתר רובא והתורה אמרה ושפטו העדה והצילו העדה ואת אמרת זיל בתר רובא, ולא פריך והתורה אמרה עפ"י שנים עדים יומת המת, מזה מוכח להדיא דלא שייך ענין זה להוכיח מדין עדות, ואם יהי' הוכחה ברורה שפיר מהני אף בדיני נפשות, וסוקלין ושורפין על החזקות המוכיחות, רק לענין רוב שקיל וטרי בגמ' כיון דאמרה תורה להציל את הנידון וברוב הרי איכא מיעוט ברור בכה"ג הוי בכלל והצילו העדה ומסיק הגמ' דגם בדיני נפשות אזלינן בתר רוב והיינו דגם בדיני נפשות אמרה תורה לסמוך על הוכחת רוב:

והנה בגמ' חולין ד' צ"ו אמר שם להוכיח דטביעת עין עדיף מסימנים תדע דאילו אתו בי תרי ואמרו פלניא דהאי סימני' והאי סימני' קטל נפשא לא קטלינן לי' ואילו אמרו אית לן טביעת עינא קטלינן לי'. יעו"ש וכתבו בתוס' שם ד"ה פלניא וז"ל וא"ת והלא משיאין אשה עפ"י סמנים להך לישנא דאמר רבא סימנין דאורייתא בפ' בתרא דיבמות ואם לאחר שנישאת באו עדים שזנתה קטלינן לה דסמכינן אסימנין להחזיקה בחזקת אשת איש מן השני וכו' וי"ל דבכה"ג נמי לא סמכינן אסימנים למיקטלה ולהחזיקה לאשת איש מן השני. וכו' וכן אם נישאת עפ"י עד אחד וזנתה דלא קטלינן לה וכו'. דלא לכל דבר מהימנינן לי' דאין האחים יורדים לנחלה על פי וגם צרתה אסורה, וא"ת והאיך מחזירים שט"ח בסימנים והא אי אתו סהדי ואמרי פלניא דהאי סימני' והאי סימני' לוה מפלוני לא מפקינן וי"ל דל"ד דשטר שאין אדם מוחזק בו שיאמר שלי הוא מהדרינן שפיר אבל ממון שביד הבעלים אין להוציא ע"י סימנים דה"נ לא מפקינן חפץ מיד בעלים אי אתו סהדי ואמרי ההוא חפץ דהאי סימני' והאי סימני' דפלניא הוא. עכ"ל. וכתב בתשו' רע"א סי' קכ"ד שנראה מדברי תוס' אלו דפליגי על הרמב"ם דפסק בה' סנהדרין דחלב שהוחזק עפ"י ע"א אם אכל אדם אח"כ דלוקה, דלשיטת הרמב"ם בנישאת עפ"י סימנים או עפ"י ע"א הוחזקה לאשת איש וממילא קטלינן אח"כ וכן כתב בס' ש"ש ש"ד פ"ט יעו"ש. ולפמש"כ אין דבריהם מוכרחים כלל דסימנים הם הוכחה קרובה לרוב דליתא קמן וסמכינן לענין איסור כמו דאזלינן בתר רוב באיסורין אבל בדיני נפשות לא סמכינן אסימנים דסימנים הוי הוכחה קרובה לרוב ולא דמי לרוב דהרי מספקא לן גם באיסורין אי סימנים דאורייתא, ומשו"ה אף דמסיק במס' דסנהדרין בפ' בן סורר דסמכינן על רוב גם בדיני נפשות אבל שיועילו סימנים לדיני נפשות לא מצאנו. אבל עדות של עד אחד שהעיד על חלב הוא עדות גמורה כשני עדים לענין קטלא וכיון דמתחילה הי' ענין של איסורין האמינה תורה אותו כשני עדים שהחתיכה היא חלב וממילא מהני אח"כ גם לדיני נפשות, משא"כ כשאנו סומכים לענין איסור על הוכחת סימנים, גם אח"כ כשאנו דנים לענין נפשות עלינו לבוא לדון את האיש לקטלא עפ"י הוכחה זו של סימנים, וסימנים לא הוי בירור להכריע לענין נפשות, אבל בעדות שנאמנות שלמה היא מהני גם עדות של ע"א לענין נפשות, אם רק כשהעיד הי' עדותו מתקבל עפ"י משפטי התורה, ולפי"ז ל"ד עדות ע"א שמתיר באשת איש לענין מת בעלה, לעד אחד המעיד על חתיכה שהיא חלב דמה שמתירין עפ"י ע"א לשיטת תוס' הוא תקנת חכמים כמש"כ ביבמות ד' פ"ח ד"ה מתוך, דבכה"ג דיש טעם להאמין אין זה עקירה מדברי תורה, ואין זה כע"א נאמן באיסורין, דהרי מה"ת אינו נאמן מדין ע"א, ולומר דחכמים סמכו להאמין בתורת הוכחה דדייקא ומינסבא שתהא הוכחה זו כהוכחת הרוב או כהוכחת החזקות שמלקין וסוקלין על ידם, גם זה אינו, דהרי לא לכל דבר האמינוהו דאין האחים יורדים לנחלה על פי', אלא דמשום עגונא הקילו חכמים כמו שאמרו בגמ', היינו שהקילו רק לענין זה להתירה להנשא, אבל לא נתאמת ענין זה לא עפ"י עדות המועיל ולא עפ"י הוכחות המועילות שבאמת מת בעלה, וממילא כשנישאת אח"כ לא נתאמת ולא נתחזק בשום דבר מועיל שהיא אשת איש גמורה לבעלה האחרון ומשו"ה כשזנתה לא קטלינן לה, כנלענ"ד בשיטתם:

ומה דפשיט להו להתוס' דאין מוציאים ממון מיד מוחזק עפ"י סימנים, נראה לי שהוא עפ"י מה דקיי"ל דאין מוציאין ממון מיד מוחזק ע"י רוב וכיון דסימנים גריעי מרוב דהרי ברוב מסקינן בגמ' סנהדרין דאזלינן גם בדיני נפשות והכא פשיט לי' לרב משרשיא דלא מהני להחזיק איש זה לרוצח ע"י עדות שראו רוצח בסימנים כאלה, וכיון דרוב לא מהני להוציא ממון סימנים ודאי דלא מהני, אלא הא דמחזירין שט"ח ע"י סימנים הוא כמש"כ דכשאנו דנים על חזרת אבידה של השטר שהוא חפץ בפני עצמו אין אדם מוחזק בו מהני הוכחה סימנים להחזיר וכשיהי' השטר בידו לא יוציא ממון ע"י הוכחת סימנים אלא כיון שבהיתר בא השטר לידו גובה בו כמו אם המלוה מצא את השטר בעצמו וכמש"כ בתוס' ד' י"ג ע"ב ד"ה הא קאמר יעו"ש. וענין זה לא שייך לענין זה שנתחזקה באשת איש לומר שממילא נתחיב מיתה כשזנתה אח"כ. וכמש"כ:

ובתש' נוב"י מ"ק אהע"ז סי' נ"א תמה על ענין זה שיהני סימנים להתיר אשת איש ולא יועילו להרוג את הרוצח שמעידים עלי' בסימנים שהוא הרוצח, ומתרץ בסוגית הש"ס דהטעם בזה משום שטוען ברי דלאו איהו קטל, וענין הוכחת