שערי ישר חלק א קנט

סוקלין אח"ז כמו בהוחזק ע"י ע"א, ומשו"ה מהני רוב לענין קטנה שנתקדשה להרוג הבא עלי' משום דהוחזק האיסור ע"י רוב דלא הוי איילונית וכן הוא בדיני ממונות. יעו"ש. ולשיטתו קשה מהא דפסק הרמב"ם בתינוק מושלך בעיר שרוב ישראל דאם קדש אשה אינו נהרג הבא עלי' או אם הרגו אותו דאין נהרגין עלי' הלא שם ג"כ כבר הוחזק האיסור ע"י הרוב באמת עיקר שיטת הש"ש שהעלה דיסוד הדין שמהני רובא בדיני נפשות שהוא משום דמעיקרא נתקבל הדין לדין איסור והוחזק ומשו"ה מהני אח"כ לדיני נפשות כמו בע"א הנאמן באיסורין דמהני אח"כ גם למלקות, והכלל ששורפין וסוקלין על החזקות הוא ג"כ מה"ט, עיקר יסוד זה נסתר מסוגית הש"ס דסנהדרין ריש פרק בן סורר דשקיל וטרי שם אם מהני רוב לדיני נפשות ואינו מביא שם הא דאמר ר' יוחנן דסוקלין על החזקות שהוא עיקר היסוד לשיטת הש"ש, וכן במס' קידושין אינו מביא כלל לסייע לר' יוחנן מהא דקטנה שנתקדשה שמומתים על ידה, וכן מעדים שטועים בעיבורא דירחא שהובא בש"ס דסנהדרין ולענ"ד נראה ברור דשלשה ענינים חלוקים הם, מה שהוחזק איסור ע"י ע"א הוא ענין בפ"ע, והא דסוקלין ושורפין על החזקות הוא ענין בפ"ע, ורוב דמהני לדיני נפשות הוא ג"כ ענין בפ"ע, דהנה בענין נאמנות של עדות הא דהאמינה תורה לע"א באיסורין אינו משום דלענין קל סגיא בבירור קל, אלא שהוא מחוקי התורה לחלק בדיני העדות, דלדיני נפשות לא מהני עדות של איסורין אף להציל מדין מיתה אם יחסר איזה פרט כמו דרישה וחקירה וכדומה, ולענין שהאמינה תורה ע"א שוה בירור זה כבירור של שנים רק אם שנים מכחישים אותו מתבטלת עדותו, ומשו"ה אם מתחילה נתברר הענין על דין איסור שאינו נוגע לדיני נפשות, והאמינה תורה את ע"א שמעיד שדבר זה חלב כליות הוא, נתברר ע"י עדות ברורה שדבר זה חלב בבירור ודאי, ושוב א"צ עוד בירור אחר כשיהי' נוגע לדיני נפשות, דכבר הוחזק ע"י עדות הראוי' שהדבר הי' חלב, אלא שאם הי' בא העד להעיד אחר המעשה שכבר אכל את הדבר, שעדותו עתה אינו ענין להחזיק את האיסור שהרי כבר נאכל וענין עדותו הוא נוגע לדיני נפשות אינו נאמן זהו דינו של הרמב"ם וענין זה לא שייך בבירור של רוב דרוב הוא ענין שאמרה תורה להתנהג עפ"י הרגיל יותר ולא לחוש למיעוט, ואם הוחזק עפ"י הוכחת רוב לא אמרה תורה לקבל ענין זה לודאי, ומשו"ה בקטנה שנתקדשה דיש מיעוט של אילונית כשבא אח"כ הענין לדון בדיני נפשות, אם נאמר דלענין להרוג את הנפש לא אמרה תורה לסמוך על הרוב ויש לחוש למיעוטא של איילונית, איך שייך בזה לומר שכבר נתברר לנו שאינה איילונית, וכמו שמעיקרא סמכנו על הרוב כ"כ עלינו לסמוך עתה על הרוב, ואם לא מהני לדיני נפשות, אי אפשר להרוג עתה את הבא עלי' אבל אם הי' מעיקרא ענין עדות להחזיקה באשת איש, באופן שעדות כזו לא מהני לדיני נפשות כגון שהי' בלא דרישה וחקירה ע"י בתשו' רע"א סי' צ"ד והביא בשם תשו' הרשב"א, מ"מ אח"כ הורגין עי"ז דעכשי' א"צ קבלת עדות אחרת, משא"כ ברוב דאינו בתורת נאמנות לא שייך ענין זה:

וענין זה דסוקלין החזקות לא שייך לדין רובא דליתא קמן, דשני ענינים הם ולא נלמד זה מזה, דבענין סוקלין על החזקות הביא הש"ס דוגמא תינוק ותינוקת שהגדילו בתוך הבית בתורת אח ואחות שהוא ענין הוכחה ע"י הנהגתם התמידית וכמו הוחזקה נדה בשכנותי' דלא חשדינן שמא עשו כן ברמאות לאיזו מטרה של שקר ובכה"ג סמכה תורה להחזיק בתורת ודאי שכן הוא כמו שהאמינה תורה לעדים אף שאפשר ששקרו בעדותם, וענין זה אין ללמוד מהא דאזלינן בתר רוב בדיני נפשות כמו קטנה שנתקדשה דשם היא רוב בטבע דעפ"י דרכי הטבע רוב נשים אינן אילוניות, וכ"כ טעות בעיבורא דירחא הוא ענין שנטוע בתכונת האדם, אבל הנדה שהוחזקה ע"י הנהגתה הרי עושה האשה עפ"י רצונה וכונתה והרמב"ם פ"א מה' אסו"ב ה"כ שכתב דין זה שסוקלין על החזקות מסיק בזה"ל ראי' לדין זה מה שדנה תורה במקלל אבי' ומכה אבי' שיומת ומנין לנו ראי' ברורה שזה אבי' אלא בחזקה כך שאר קרובים בחזקה עכ"ל. וכן מפורש בירושלמי סוף קדושין ה"י. וכן ענין חזקה של שלשים יום באיש ואשה שבאו ממדינת הים הוא אומר זאת אשתי והיא אומרת זה בעלי שאם הוחזקו בעיר ל' יום הורגין עלי' הרמב"ם שם הי"א. וכתב הה"מ שלמד זה מגמ' ב"ב ד' קס"ז שמי שהוחזק שמו בעיר ל' יום אין חוששין לו יעו"ש. הוא ג"כ ענין כזה של נאמנות וכמו שכתב שם ברשב"ם, וז"ל אין חוששין לו דכל כך לא הי' מחליף שמו זמן מרובה פן יודע הדבר עכ"ל. ומזה למד הרמב"ם דאם דרו איש ואשתו ל' יום בחזקת בעל ואשתו דהוא חזקה שהורגין עלי' ובס' ש"ש החליט דגם בע"א שמעיד על חלב דכתב הרמב"ם שהאיסור יוחזק על ידו שהוא ג"כ בהוחזק כן שלשים יום, והוא דבר רחוק דמה ענין של חזקה דע"א דבכל הני ענין הוחזקה הוא שע"י הנהגה מתחזק הענין, אבל בעדות אינו חזקה יהי' בזה שאנו מתנהגים עפ"י עדותו שהעיד פעם אחת, דבע"כ עלינו להתנהג שלא לאכול החתיכה שהעיד עלי' העד דנאמן הוא באיסורין:

פרק ב ומה שתומך דברי' הגאון בס' ש"ש דלא מהני רוב וחזקה בדיני נפשות משום דבעינן קרא כדכתיב עפ"י שנים עדים יקום דבר, אינו מוכרח כלל שהרי חזקה דאין אדם פורע בתוך זמנו מהני אף להוציא ממון, וחזקה דאין אשה מעיזה בפני בעלה מהני להתיר אשת איש דהוי דבר שבערוה דבעינן שני עדים דמכל זה מוכח דמה שהצריכה תורה שני עדים דוקא הוא רק למעט בזה ע"א, אבל לא מיעטה תורה בזה דלא לסמוך על שאר הוכחות שהוא ענין אופני הידיעה שאנו יודעים