שערי ישר חלק א קנה

דקסבר עובר ירך אמו הוא, והוי כמקבלת בעד חצי גופה, ולפי"ז לדידן דקיי"ל משחרר חצי עבדו לא קנה קושית המ"ד ראשון קמה דהוי משחרר חצי עבדו ועפי"ז דברי הרמב"ם מתפרשים בטוב טעם, ואף דגם טעמו של הראב"ד מפורש בגמ' אבל הטעם שכתב הרמב"ם הוא הטעם הראשון של אחד מגדולי הדור, ועוד שטעמו של הראב"ד שהוא טעם של גדול הדור השני הוא על אופן קבלת השטר שחרור, והטעם הראשון הוא על עיקר כתיבת השטר דלא מהני וכיון דהוא פסול בכתיבתו א"צ לפרש הפסול שיהי' באופן הקבלה, ועוד דבגמ' הוזכר ענין זה על הקבלה והרמב"ם לא זכר "הקבלה" דכתב רק "הכותב" לשפחתו וכו', ומוכח מזה דגם למ"ד עובר לאו ירך אמו הוא איברי האם הם כאיברים לגבי הולד. ובחי' למס' גיטין הארכנו בענין זה ואכמ"ל:

ומה"ט נראה לי דהי' פשוט לתנאי ואמוראי דמהני שחיטת האם להעובר גם אם עובר לאו ירך אמו הוא וקרא דבהמה תאכלו אתא לרבות גם בנחתך מן העובר דשרי או אם העובר מת מה דלא הי' מותר בלאו הך קרא, ועוד ילפינן מקרא זה לחומרא דשחיטת הבהמה אינה מתרת את העובר רק אם הוא בתוך מחיצתו שהוא פנימית הבהמה ומקום החתך שאינו בפנים אינו מותר, ומקרא דבשר בשדה טריפה ילפינן דאם יצא לחוץ שוב אינו ניתר גם אם חזר לפנים לפי ההלכה עפ"י מסקנת הש"ס והאבר היוצא דלא ניתר באכילה ע"י שחיטת האם, מ"מ אם מת העובר אינו אסור משום נבילה ואינו מטמא טומאת נבילה דעל זה הועילה שחיטת אמו לרבנן דפליגי על ר"מ שם במשנה והכי קיי"ל אמנם שם איסור זה לא נזכר בגמ' כיון דאינו נבילה ולא טריפה, וכן בשוחט את הטריפה ומצא בה עובר בן ט' ואח"כ מת דאינו אסור משום נבילה וגם אינו טריפה דלענין דין טריפה אינו מיטרף העובר מחמת טרפות הבהמה, בשני אלו אי אפשר לכנות שם האיסור רק איסור שאינו זבוח, ולכאורה מוכח מזה דבטריפה שחוטה איכא איסור שאינה זבוחה דאינה שחיטה מעליא רק דלטהר מידי נבילה סגיא שחיטה זו, ומשו"ה גם לולד דלית בי' איסור טריפה לא הועילה השחיטה של האם, אבל אם נאמר דבטריפה שחיטה ליכא איסור שאינו זבוח דחשוב שחיטה מעליא מהיכי תיתי שלא תועיל השחיטה לולד ויהי' איסור שאינו זבוח לולד, ואם נחליט כן דכל טריפה הוי מחוסרת היתר שחיטה, יהי' מוכח מספק טריפה דדין זה של ספק נקובת הושט ושמוטת הגרגרת תלוי במחלוקת, דלשיטת התוספות וסיעתם דספק טריפה הוי בחזקת היתר הנה לשיטתם גם ספק נקובת הושט הוא בחזקת היתר, ולשיטת הרשב"א והר"ן שנקטו כשיטת הר"ר יונה הוא בחזקת איסור, ולפי"ז הי' מדויק היטב מה שלמד הר"ר יונה מספק שמוטת הגרגרת שאמרו בגמ' כל ספק בשחיטה אסור, על שאר ספיקות כמו ספק נשבר הגף וכדומה הבאנו דבריהם לעיל בפי"ז, אבל מכל הראיות שהבאנו למעלה מוכח דכל דבר המכשיר ומטהר לא מהני להוציא מחזקת איסור וטומאה עד שיבורר דלא הי' בזה דבר המעכב הכשירו וכח טהרתו אף אם יהי' הספק מצד אחר שלא במעשה המכשרת עצמה, ועלינו לחתור למצוא פתרא בדין זה של שוחט טריפה ומצא בה בן ט':

ומצאתי בחי' הרשב"א למס' חולין וביתר ביאור בתורת הבית בית שני שער ה' שעמד על ענין זה, וז"ל, וא"ת השוחט את הטריפה ומצא בה בן ט' חי למה אינו ניתר בשחיטת האם דהא שחיטת טריפה שחיטה ראוי' היא אלא שדבר אחר גרם לה ליפסל והאם שנטרפה אסורה באכילה אבל העובר שאינו טריפה מפני מה אינו ניתר בשחיטת האם, ואם נפשך לומר שלא יועילו סימני האם להעובר יותר ממה שלא יועיל לעצמה הלא שנינו בברייתא אמר להן ר' מאיר לחכמים אם טהרה שחיטה אותה ואת האבר המדולדל בה דבר שבגופה תטהר את העובר דבר שאינו גופה, א"ל הרבה מצלת על שאינה גופה יותר מגופה שהרי שנינו חותך מן העובר שבמעי' מותר באכילה מן הטחול מן הכליות אסור באכילה, י"ל דכל שסימני האם, מועילים לעצמה לכולה או למקצתה מועילים לעובר שבמעי' אבל שלא יועילו סימני עצמה כלום אין מועילים לעובר שבמעי' וכדאמרינן בפ' כסוי הדם א"ר אבא לא לכל א"ר מאיר שחיטה שאינה ראוי' שמה שחיטה מודה ר' מאיר שאין מתירתה באכילה ואוקימנא בשוחט את הטריפה ומצא בה בן ט' חי סד"א כיון דאמר ר' מאיר שחיטה שאינה ראוי' שמה שחיטה תיהני לי' שחיטת אמו ולא ליבעי שחיטה קמ"ל, וגדולה מזה אמרו שסימני טריפה מועילים לבן ט' חי שבמעי' לחצאים דגרסינן התם אמר ר' חסדא השוחט את הטריפה ומצא בה בן ט' חי טעון שחיטה ואם מת טהור מלטמא במשא מאי טעמא ד' סימנים אכשר בי' רחמנא לומר שסימני האם אעפ"י שאין מועילים לעובר שבמעי להתירו באכילה כדרך שאין מועילים לה וטעון הוא שחיטה להתיר עצמו באכילה, מ"מ הרי הוא כשחוט לגבי נבילה שאם מת אינו מטמא לפי שסימני האם מוציאים אותו מידי נבילה דטריפה הוא. עכ"ל. והנה למדנו מתורתו של הרשב"א ז"ל דטריפה שנשחטה ליכא שום חסרון במעשה המכשיר לומר דניטל קצת מחיותה שלא ע"י שחיטה אלא דבר אחר גורם לה להאסר והוא איסור טריפה, אלא דכיון דמ"מ לא הועילה השחיטה להאם לענין היתר אכילה הרי זה כשחיטה שאינה ראוי' דלא שמה שחיטה לענין זה שלא תיהני שחיטת האם להתיר את העובר באכילה דסימני האם שאינם מתירים לעצמם לאכילה אינם מתירים להעובר משום דהוי שחיטה שאינה ראוי' ולפי"ז י"ל דטריפה שחוטה אינה אסורה מחמת איסור שאינה זבוחה דלגבי האם עצמה לא שייך לומר דהוי שחיטה שאינה ראוי' דכיון דהיא אסורה באיסור טריפה אינה צריכה שחיטה ראוי' רק שחיטה המטהרה מידי נבילה, אבל העובר דליכא בי' איסור טריפה והוא טעון שחיטה המתרת באכילה לגבי דידי' שחיטת סימני האם שאינם מתירים לעצמם לאכילה חשיבא שחיטה שאינה ראוי' לענין היתר אכילה, ונשאר העובר